נהג שנפגע מחוץ לרכבו כשהחליף פרטים עם נהג אחר זכאי לפיצוי כמשתמש ברכב

א.       כללי

ראובן נפגע בתאונת דרכים בעת ששהה מחוץ לרכבו ולאחר שירד ממנו לצורך החלפת פרטים עם שמעון, שנהג ברכב אחר ואשר טען, כי נפגע מהרכב בו נהג ראובן.  עם סיום החלפת הפרטים, בשעה שראובן עשה דרכו חזרה, לרכבו, נפגע מרכב בו נהג לוי, אשר עבר בסמוך.

האם יש לראות את ראובן כמי שנפגע עקב השימוש שעשה ברכבו או דילמא, עקב השימוש שנעשה ברכב של לוי? לשון אחר, האם ראובן ייחשב בגדר "משתמש" או "הנוהג" ברכבו, כקבוע בסעיף 2(א) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק") או שמא ייחשב כאדם שנפגע מחוץ לרכב וכהולך רגל? זו השאלה העומדת להכרעתי.

ב.       על העובדות הטענות וההליכים

התובע יליד 1963, נפגע בתאונת דרכים ביום 5/9/03 (להלן: "התאונה"). על נסיבות התאונה, הצהיר התובע בתצהיר עדותו הראשית כי "...ביום 5/9/2003 בשעות הבוקר, במהלך עבודתי, עצרתי את האוטובוס בו נהגתי בצדי הכביש, ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן וירדתי ממנו, על מנת לשוחח עם אדם שטען כי פגעתי ברכבו תוך כדי הנהיגה באוטובוס. בעודי עומד ליד הכנף הקדמית השמאלי של האוטובוס ומשוחח עם אותו אדם, החלה הנתבעת 4 לנסוע לאחור ברכב הסובארו במהירות ופגעה בי בעוצמה בצד ימין" (ס' 5, שם). לטענת התובע, נגרמה התאונה עקב השימוש שעשתה הנתבעת 4 ברכב הסובארו (להלן: "הרכב הפרטי") ולחילופין, עקב השימוש שעשה באוטובוס (להלן: "האוטובוס"). התובע הגיש את תביעתו כנגד הנתבעת 1, מעסיקתו ובעלת האוטובוס והנתבעת 2, מבטחת השימוש באוטובוס וכן כנגד הנתבעת 3, מבטחת השימוש ברכב הפרטי והנתבעת 4, כמי שנהגה ברכב הפרטי עובר לתאונה.

בית המשפט מינה בעניינו של התובע מומחה רפואי (ד"ר וייסבורד), אשר קבע בחוות דעתו מיום 2/5/06, כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 5%. כמו כן, קבע המומחה נכויות זמניות ולתקופה שנקבעה שם. הצדדים הגישו תחשיבי נזק, הן לעניין שאלת החבות והן לעניין גובה הנזק ובהמשך, משלא עלה בידם לסיים את הסכסוך בפשרה, הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובע ותיק מוצגים מטעם הנתבעות שעיקרם, הודעת התובע במשטרה בעניין נסיבות התאונה וכן מסמכים רפואיים שונים. במהלך הדיון, נחקרו עדי התובע ועם סיום הדיון, ביקשו הצדדים לשקול את הצעת בית המשפט, לעניין גובה הנזק ובהמשך, הגיעו הצדדים להסדר דיוני, שלפיו ישולם לתובע, לסילוק מלוא תביעתו, סך של 95,000 ש"ח, בצירוף שכ"ט והוצאות (להלן: "הפיצוי"), אשר ישולם על ידי המבטחות, הנתבעות 2 ו-3, בחלקים שווים וכמימון ביניים, עד למתן פסק דין והכרעה בשאלת החבות. עוד הוסכם, כי מסכום הפיצוי יוקפא סך של 27,000 ש"ח, עד למתן החלטה של המוסד לביטוח לאומי, בעניין קצבת הנכות שלה זכאי התובע, בשל היות התאונה תאונת עבודה (פרוט' מיום 14/1/07). עם מתן תוקף להסדר הדיוני, הסתיים הדיון בשאלת גובה הנזק והפיצוי לו זכאי התובע, בגין התאונה ולמעשה, כל אשר נותר, הוא להכריע בעניין החבות ובשאלה מי ישא בפיצוי התובע. בנסיבות אלה, נקבע המשך הדיון להגשת סיכומים ומשאלה הוגשו, הובא התיק בפניי למתן פסק הדין כדלקמן.

לטענת הנתבעות 1 ו-2, לא התקיימו היסודות "מאורע", "עקב" ו"שימוש", כקבוע בסעיף 1 לחוק ומשכך, אין להטיל עליהם את האחריות לתאונה. לטענתם, לא התקיים יסוד הקשר הסיבתי בין השימוש שעשה התובע באוטובוס לבין הפגיעה בתאונה על ידי הרכב הפרטי וזאת, לאחר שלטענתם וכפי שעולה מהראיות שהובאו, היה התובע מרוחק מהאוטובוס ובמהלך הפגיעה בו לא היה מגע פיזי בינו לבין האוטובוס. עוד נטען, כי התובע לא ירד מהאוטובוס כדי להחליף פרטים עם צד ג', כפי שטען, אלא לצורך רכישת מזון. הנתבעות 1 ו-2 סיכמו כי בשעה שהתובע נפגע מהרכב הפרטי, יש לראות את עניינו כמי שנפגע ממאורע, עקב השימוש שנקבע ברכב הפרטי כאמור. לעניין השימוש, טענו, כי אין לראות בהחלפת הפרטים, משום שימוש למטרות התחבורה ומכל מקום, ככל שנפגע התובע משימוש כלשהו, יש לראות את פגיעתו מהשימוש שנעשה ברכב הפרטי.

לעומתם, הנתבעות 3 ו-4 טענו בסיכומיהן כי החובה לפצות את התובע חלה על הנתבעים, שכן עובר לתאונה, היה התובע עדיין בגדר "משתמש" באוטובוס וזאת, לנוכח השימוש שנעשה עם ירידתו מהאוטובוס ולצורך החלפת פרטים עם נהג אחר שטען, כי התובע פגע ברכבו במהלך נהיגתו באוטובוס.

ג.        השאלה שבמחלוקת

ממכלול הראיות שהוגשו, עולה כי השאלה האמיתית, היחידה, השנויה במחלוקת, הדורשת ליבון והכרעה, עניינה בסוגיה, האם נפגע התובע עקב השימוש שעשה באוטובוס או שמא, עקב השימוש שנעשה ברכב הפרטי. ודוק - נדמה כי אין ולא יכול להיות חולק כי התאונה בה נפגע התובע, מהווה "מאורע", על פי הקבוע בסעיף 1 לחוק ונדמה, כי אף לא יכול להיות חולק, כי התובע נפגע "עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה" כקבוע שם, שכן "...נוהג ברכב היורד לשוליים ויוצא מן הרכב על מנת לבודקו, לתקנו וכיוצא בכך, חושף עצמו לסכנות האורבות בדרך כלל למי שמצוי בדרך או בקרבתה, ובתוכן סכנת הפגיעה מרכב חולף" (ע"א 554/89 מדינת ישראל נ. עיסא אלראהב ואח' פ"ד מה (2),  338, 343 (להלן: "עניין עיסא"), רע"א 4620/04 דלק חברת דלק הישראלית בע"מ נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2004(3), 2254). בענייננו, התובע נפגע בשעה ששהה מחוץ לרכב ולאחר שירד מהאוטובוס. בנסיבות אלו, פגיעתו מרכב אחר הינה חלק מן הסיכונים הקשורים קשר רלוונטי ממשי לשימוש ברכב ואין הכרח, בהתקיימותו של "קשר פיסי" בין הנפגע ובין הרכב "המעורב" בתאונה (ע"א 358/83 רחל שולמן נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מב(2) 844). סיכון זה ייחודי למי שעושה שימוש בדרכים ואיננו יכול להתרחש בכל מקום בו מצויים בני אדם ולפיכך, אין לראות בו אירוע המשלב אלמנט זר שהשכיחות למעורבותו באירועים מעין אלה נמוכה מאוד ונדירה (רע"א 10721/05 " אליהו" - חברה לביטוח בע"מ נ. יונאן, תק-על 2006(4), 1387; עתירה לדיון נוסף נדחתה: דנ"א 9634/06 חברת זלמן בראשי ואחיו בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ - פורסם בנבו) וזה מהווה חלק אינטגראלי מן המכלול התחבורתי שבדרכם של נפגעים בתאונות דרכים (ראה שם, שם) ומשכך, יש לראות בתאונה שנגרמה עקב שימוש ברכב מנועי, למטרות תחבורה (י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה שלישית תשס"ה) 123). שאלה אחרת היא, האם התאונה ממנה נפגע התובע הינה עקב השימוש באוטובוס או ברכב הפרטי.

לעניין זה נעבור לדון בסמוך.

ד.       על הראיות

בתצהיר עדותו, הצהיר התובע כאמור, כי נפגע לאחר שירד מהאוטובוס וביקש להחליף פרטים עם אדם אחר שטען כי התובע פגע בו ברכבו. בהודעתו של התובע במשטרה (נספח א' למוצגי הנתבעות), חזר התובע על גרסתו. לעומתו, הכחישה הנתבעת 3 בתצהירה כי פגעה בתובע וכפי שעולה מהודעתה במשטרה שהעתק ממנו צורף לתצהירה. בחקירתו, חזר התובע על גרסתו והוסיף "...עצרתי מכיוון שחשבתי שפגעתי במישהו שסימן לי עם היד" (פרוט' מיום 8/11/06 עמ' 7, ש' 13). בהמשך, "...ירדתי מן האוטובוס" (עמ'
7, ש' 22) "...אני עמדתי מספר מטרים מהאוטובוס, בצד השמאלי, זה היה אחרי שקיבלתי פרטים מהנהג שטען שפגעתי בו" (עמ' 8, ש' 22-21) והוסיף, "...אני חושב שסיימתי עם האדם והייתי בדרכי בחזרה לאוטובוס לאחר שהחלפתי פרטים... הנתבעת 3 יצאה עם הרכב שלה מהחנייה ופגעה בי" (עמ' 9, ש' 26). העד הותיר בחקירתו רושם מהימן, הדגים את נסיבות התאונה ומנגנון הפגיעה בברכו וככזו, גרסתו מקובלת עליי לחלוטין. לעומתו, עדותה של הנתבעת 3 לא הותירה רושם מהימן כלל ועיקר, היתה מתחמקת בחלקה ונדמה, כי ביקשה להרחיק את עצמה מהתאונה וייתכן, בשל החשש מהליך פלילי. בחקירתה, הודתה "...אני לא הרגשתי כלום ולא שפגעתי בו" (עמ' 12, ש' 25) "...אני באמת נסעתי לאט לאט, אני לא הרגשתי נגיעה, לא מכה, לא כלום" (שם, ש' 28). העדה לא הכחישה לחלוטין את הפגיעה ונדמה כי אף לשיטתה ייתכן והתובע נפגע, אם כי על פי עדותה, לא הרגישה שפגעה בו. בנסיבות אלו, הנני מעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעת 3 וקובע כי התובע נפגע בתאונה מהרכב הפרטי ובנסיבות שהובאו בגרסתו. משקבענו את התשתית העובדתית הרלוונטית, עלינו לעבור ולדון בשאלה המשפטית, האם התאונה נגרמה עקב השימוש שעשה התובע באוטובוס או בשל השימוש שנעשה ברכב הפרטי?

שאלת מעמדו של הנפגע המצוי מחוץ לרכב והזיקה בינו לבין הרכב בו השתמש, נדונה בפסיקה המנחה, בעניין עיסא, שם קבע בית המשפט כי מקום בו "...המצאותו של הנהג מחוץ לרכב קשורה בטבורה לשימוש בו ולמעשה מהווה אותו השימוש, כי אז פגיעה בו תחשב כנגרמת עקב השימוש" (שם, שם). בנסיבות עניין עיסא, קבע בית המשפט כי מקום בו ירד הנפגע מרכבו, על מנת לבודקו, בשל תקלה שאירעה בו, יש בכך כדי ללמד על כי השימוש שעשה, קשור בטבורו לשימוש ברכב ולפיכך, יש לראות בו, כמשתמש, כקבוע בסעיף 2(א) לחוק. כך בעניין עיסא וכך גם בעניין ע"א 3956/97 חברת הביטוח הלאומית בע"מ נ' מוחמד (פ"ד נו (6) 821), שם קבע בית המשפט כי המצאותו של הנפגע מחוץ לרכב היתה עקב הקלקול שחל ברכבו. בענייננו, השאלה הדורשת ליבון והכרעה הינה האם המצאותו של נפגע מחוץ לרכב, לצורך החלפת פרטים עם נהג אחר, מהווה שימוש לוואי וקשורה בטבורה לשימוש שעשה התובע באוטובוס. חברתי, כב' השופטת ע. כהן, סברה, כי יש לראות בירידה מרכב לצורך החלפת פרטים עם נהג אחר, שימוש הקשור בטבורו, לשימוש ברכב (ת.א. (י-ם) 12558/02 בן משה נ. אי.איי. ג'י. חברה לביטוח בע"מ - טרם פורסם). גם אני סבור שיש לראות בשימוש שנעשה בענייננו, לצורך החלפת פרטים, כשימוש הקשור בזיקה רלוונטית לשימוש המקורי שנעשה קודם לתאונה ובין היתר, בשל הטעמים שהובאו שם, שעיקרם, החובה המוטלת על נהג הרכב, על פי חוק, להחליף פרטים עם נהג אחר וכפי שנקבע בפסיקה שהובאה בהחלטתה. אכן נכון, החלפת פרטים הינה אירוע שכיח ושגרתי, המתרחש תדיר במקומותנו. לפיכך, מקום בו נדרש משתמש ברכב ליתן את פרטיו לנהג אחר ואגב כך יורד מרכבו ונפגע מרכב אחר, יש לראות בתאונה שנגרמה, עקב השימוש שעשה ברכבו ובשל היות השימוש האמור שימוש לוואי לשימוש העיקרי שנעשה ברכב, קודם לתאונה. אינני מקבל, בכל הכבוד, את טענות הנתבעות 1 ו-2, שאין לראות בשימוש שעשה התובע, שימוש הקשור בטבורו לשימוש שנעשה באוטובוס קודם לתאונה ואין לראות בתאונה מעין ניתוק הקשר הסיבתי ויצירת "מאורע" חדש.

מכל המקובץ עולה כי יש לראות בתובע כמי שעשה שימוש באוטובוס עובר לתאונה. את השימוש שעשה התובע, לאחר ירידתו מהאוטובוס ולצורך החלפת פרטים עם נהג אחר, יש לראות כשימוש לוואי הקשור בטבורו לשימוש שנעשה באוטובוס, קודם לתאונה ומשכך, יש להטיל את האחריות לנזקים שנגרמו לו בשל התאונה על הנתבעות 1 ו-2.

ה.       סוף דבר

הנני מחייב את הנתבעות 1 ו-2 לפצות את התובע בסכום הפיצוי. משהוסכם, במסגרת ההסדר הדיוני כי הנתבעות 3 ו-4 לשאת בחלק היחסי בפיצוי התובע, ישלמו הנתבעות 1 ו-2 לנתבעות 3 ו-4 סך כולל של 38,614 ש"ח ובתוך 30 יום. כמו כן, הנני קובע, על יסוד ההסדר הדיוני, כי הנתבעות 1 ו-2 הן שישאו בתשלום יתרת הפיצוי, בסך של 27,000 ש"ח, בתוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ ש"הוקפא" עד לקבלת החלטת המל"ל, בדבר נכותו של התובע וככל שיקבע כאמור.

התביעה כנגד הנתבעות 3 ו-4 נדחית.