השופטת א' פרוקצ'יה:
1. עניינה של עתירה זו בהכרה וביישום של זכות כל אסיר בישראל למיטה לישון בה בעת ריצוי מאסרו. היא מעמידה למבחן את היקף מימושה של זכות האדם לתנאי קיום וחיים מינימאליים הנדרשים לשמירה על כבודו גם בעת היותו כלוא על עבירה שביצע כנגד החברה. היא מצריכה קביעת איזון ראוי בין ההגנה על הזכות לתנאי חיים בסיסיים במשמורת כחלק מכבוד האדם, לבין חובתה ויכולתה של המדינה לעמוד בנטל הנדרש כדי לספק תנאים אלה, והקצב הראוי לצורך כך.
2. העותרות שלפנינו הן עמותת רופאים לזכויות אדם והאגודה לזכויות האזרח, הפועלות, בין היתר, להגנה על זכויות יסוד של עצורים ואסירים בישראל. הן עתרו כנגד השר לביטחון פנים ונציב שירות בתי הסוהר, בבקשה כי יצא צו מלפני בית משפט זה, אשר יורה למשיבים לספק מיטה ללינת לילה לכל אסיר הנמצא במשמורת שירות בתי הסוהר.
הליכים קודמים
3. עתירה זו עוסקת כל כולה בעניינם של אסירים, ובזכותו של כל אסיר למיטה לישון עליה. שתי עתירות קודמות שנדונו והוכרעו בבית משפט זה, עסקו בזכויותיהם של עצורים למיטה. בעתירה האחת, בג"ץ 5678/02, שהוגשה אף היא על-ידי עמותת רופאים לזכויות אדם, התבקש צו האוסר הלנת עצורים על הרצפה. בהסכמת המשיבים שם (השר לביטחון פנים ומפכ"ל המשטרה), הוציא בית משפט זה צו מוחלט, אשר נכנס לתוקפו ביום 1.6.04, המחייב את המשיבים לקיים את הוראות חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן - חוק המעצרים) והתקנות לפיו, בנוגע להלנת עצורים על מיטות.
העתירה השניה, בג"ץ 1319/03, הוגשה על-ידי לשכת עורכי הדין בישראל, ובה התבקש בית המשפט להורות למשיבים לספק לכל עצור מיטה, כמתחייב מהוראת סעיף 9(ב)(2) לחוק המעצרים, ולאסור הלנת אסירים על הרצפה. ביום 1.3.04 ניתן פסק דין בעתירה זו, אשר הרחיב, בהסכמת השר לביטחון פנים, את הצו המוחלט שניתן בבג"ץ 5678/02. הצו שניתן קבע כי "יינתנו לעצורים בכל מתקני המעצר והכליאה שבאחריות משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר, מלוא זכויותיהם על-פי סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 והתקנות שהותקנו על פיו".
משנקבע כך, החליטה לשכת עורכי הדין שלא לעמוד על המשך בירור עתירתה ככל שזו נגעה לאסירים, תוך שמירת זכותה לעתור בעניין זה בנפרד.
טענות הצדדים
4. לטענת העותרות, אף בטרם נחקק חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נפסק בבית משפט זה כי הצורך של כל אדם במיטה הוא צורך אלמנטרי, ושלילת אמצעי חיוני זה מאסיר היא מחדל קשה וחמור. פסיקת בית משפט זה הדגישה את חובת המדינה להגן על כבוד האדם של האסיר, ובכלל זה להבטיח כי יתקיימו בו זכויות האדם, אלא אם קיימת לכך מניעה מפורשת בדין. משהוכרה זכות האדם לכבוד כזכות אדם חוקתית, על השלטון להקפיד שבעתיים בהגנה על זכויותיהם החוקתיות של האסירים בישראל. זכות חוקתית בסיסית של אסיר, כחלק מכבוד האדם הנתון לו, היא הזכות למיטה לישון בה.
מוסיפות העותרות וטוענות כי, הפגיעה הנגרמת לאסיר שלא ניתנת לו מיטה לישון בה, אינה עומדת בתנאי פיסקת ההגבלה הקבועה בסעיף 8 לחוק היסוד, המתנים את חוקיות הפגיעה בזכות יסוד של אדם בקיום חוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש.
טוענות עוד העותרות, כי זכות האסיר למיטה, הנמנית על תנאי כליאה מינימאליים הנדרשים לשמירה על כבוד האסיר, מעוגנת אף בהוראות המשפט הבינלאומי. הוראות באמנות שונות קובעות כי חלה חובה על המדינה להימנע מעינויים של אסירים ומהשפלתם, וקיימת חובה לנהוג בהם בדרך הומאנית. הוועדה לזכויות אדם של האו"ם קבעה כי קיימת חובה לספק מיטה לכל אסיר, וטיעונים בדבר קושי כלכלי של המדינה לעמוד בחובה זו אינם יכולים לשמש עילה מוצדקת לשלילת הזכות.
מוסיפות העותרות, כי אין להכיר באילוצים תקציביים כצידוק חוקתי לשלילת זכות בסיסית למיטה מאסירים. שיקולי תקציב וכוח-אדם נדחים מפני החובה להגן על זכויות היסוד של האדם. לרשות המדינה עומדים אמצעים חלופיים שיפתרו באופן מיידי את בעיית המחסור במיטות. בין אמצעים אלה מונות העותרות אפשרות להרחבת התכנית לפיקוח אלקטרוני על אסירים בתנאי שחרור, הפניית עובדים זרים השוהים שלא כדין מבתי כלא למתקני משמורת חלופיים, והרחבת עונשי מאסר בעבודות שירות לתקופות שמעבר ל-6 חודשים הקבועים כיום בחוק.
5. המדינה אינה חולקת על נקודת המוצא בטיעונן של העותרות, לפיה זכותו של כל אסיר למיטה היא חלק מזכות היסוד של האדם לכבוד אישי. אלא, שלטענתה, שירות בתי הסוהר נאלץ להלין אסירים על מזרונים על הרצפה, בשל מחסור חמור במקומות כליאה, הקיים כיום בישראל. מספר גורמים אשר חברו יחדיו הביאו לגידול ניכר במספר האסירים והעצורים הנתונים במשמורת שירות בתי הסוהר והמשטרה: הידרדרות במצב הבטחוני מאז אוקטובר 2000, שהעלתה את מספר האסירים והעצורים הבטחוניים; התרבות מקרי פשיעה חמורה ואלימות בישראל; גידול במעצרים ומאסרים של תושבי האזור על רקע שהייה בלתי-חוקית בארץ; והגידול במספר העובדים הזרים השוהים בארץ שלא כדין, המצריך החזקתם במשמורת עד להרחקתם מישראל, דבר שהגביר את הצורך בהקצאת משאבים ומתקני כליאה. המדינה מוסיפה, כי בניגוד לעצורים, אשר בעניינם הכיר המחוקק במפורש בזכותם למיטה בחוק המעצרים, לגבי אסירים אין הוראה מפורשת דומה בפקודת בתי הסוהר או בתקנות לפיה. לאור זאת, ונוכח הצווים המוחלטים שהוצאו בעתירות הקודמות ביחס לעצורים, נתנה המדינה מענה מועדף לזכותם של עצורים למיטות, על-פני זכותם של אסירים.
מוסיפה המדינה וטוענת כי, במהלך השנים האחרונות הוקצו תקציבים משמעותיים למשרד לביטחון פנים לצורך הוספת מקומות כליאה. כן נערכה במשרד זה עבודת מטה מאומצת לצורך ניתוח והערכה של צרכי הכליאה, העתידים להתרחב עד לשנת 2007, ועל בסיס הערכה זו מתקיימים דיונים עם משרד האוצר. הגידול המשמעותי במספר מקומות הכליאה והמעצר בשירות בתי הסוהר הביא לכך שבתוך פחות משנתיים קטן מספרם הכולל של העצורים והאסירים במשטרה ובשירות בתי הסוהר הישנים על מזרונים על הרצפה, מ-740 ל-397, וזאת חרף הגידול הרב הכולל במספר העצורים והאסירים בשירות בתי הסוהר והמשטרה.
המדינה מציינת, כי עלות הגדלת מספר מקומות הכליאה והמעצר אינה מסתכמת בהשקעה חד-פעמית של בניית מקומות כליאה חדשים, אלא מדובר גם בגידול שוטף ומשמעותי בתקציב שיש להקצות לטובת תפעולם השוטף של מקומות הכליאה החדשים שנוספו, כגון לצורך הגדלת סגל הסוהרים, אחזקת המתקנים ועוד. מעבר לקשיים התקציביים האמורים, הגדלת מתקני הכליאה מצריכה נקיטת הליכים לפי חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, וכן עריכת מכרזים לשם בנייה והגדלה של המתקנים. תהליכים אלה, לרבות הליכים משפטיים העשויים להתנהל בעניינם, עשויים להימשך פרק זמן ניכר.
לטענת המדינה, ננקטים צעדים נוספים במטרה להקל על מצוקת הכליאה של האסירים: ביום 1.4.04 פרסם המשרד לביטחון פנים מכרז לתכנית לפיקוח אלקטרוני על עצורים משוחררים בערובה ואסירים משוחררים על תנאי. תכנית זו לכשתיושם, תפנה מקומות כליאה. כן נקבעו בשירות בתי הסוהר כללים המסדירים את דרך הפעלת שיקול הדעת של מפקדי האגפים בבתי הסוהר השונים, לעניין הלנת אסירים על מזרונים.
6. ביום 26.5.05 הוציא בית משפט זה צו על-תנאי בעתירה. בדיון שהתקיים לפנינו ביום 19.7.06, הודיעו המשיבים כי בכוונתם להביא לכך כי עד תום שנת 2007 תינתן לכל אסיר מיטה. בתום הדיון נתבקשו המשיבים להודיע לבית המשפט אם ניתן לקצר באופן משמעותי את פרק הזמן האמור.
7. בעקבות החלטתנו, הודיעה המדינה כי נמצאה דרך לקצר את לוח הזמנים לפתרון כולל של הבעיה ביחס לאסירים בכחצי שנה, וזאת עד ליום 1.7.07. ובלשון המדינה בהודעתה:
"...המדינה מודיעה לבית המשפט הנכבד, כי החל מיום 1.7.07 ילונו כל האסירים בשירות בתי הסוהר על מיטות"