1. בשתי הבקשות שבפני עותרת המדינה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). שתי הבקשות עוסקות באירועים שונים ומשיבים שונים, אולם, רב המשותף בין שתי הבקשות, ובעיקר משותפת להן ההתלבטות הכרוכה בהארכת מעצרו של נאשם השוהה חודשים רבים מאחורי סורג ובריח, זמן ניכר מעבר למועד שקצב המחוקק בסעיף 61 לחוק המעצרים לסיום ההליכים בעניינו. עקב כך, החלטתי לעסוק בהחלטתי בשתי הבקשות, אף שהצדדים טענו להן במועדים נפרדים והדיון בהן לא אוחד. תחילה אפנה לפן העובדתי.
2. אחת הבקשות (בש"פ 22/07) עוסקת בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע ביום 21.7.04, ובו נטען כי המשיבים - מאיר ז'אנו וישראל גנון - ביחד עם הנאשם השלישי, דוד צפיר (להלן: ז'אנו, גנון וצפיר - בהתאמה), קשרו בשנת 2003 קשר להמית את שלום דומרני, על רקע מאבקי כוח בין חבורות של עבריינים אשר נאבקו על השליטה על תחום גניבת חול באשקלון. על פי הנטען, יצרו הנאשמים בפרשה זו קשר עם קבוצת עבריינים ממרכז הארץ, עליה נמנים שניים מהנאשמים בהם עוסק בש"פ 59/07, רפי אוחנה (להלן: רפי), צ'רלי שיטרית (להלן: שטרית) וכן ירון סנקר (להלן: סנקר). הקושרים תרו אחר הזדמנות להתנקש בדומרני, וזו נקרתה לידיהם ביום 1.6.03, כאשר הקורבן היה אמור לצאת מביתו כדי להתייצב לדיון בבית המשפט. על פי הנטען, ארבו לו סנקר וגנון מול דלת המעלית, אולם, משזו נפתחה התברר שהיה בה אחר - שי בן-אמו. סנקר וגנון ירו לעבר בן-אמו מאקדחים שהחזיקו בידיהם, ונמלטו. בעקבות כך נפצע בן-אמו קשה, ונדרש טיפול כירוגי כדי להציל את חייו.
באישום נוסף שיוחס למשיבים ולצפיר נטען, כי ביום 20.7.03 התקבל מידע לפיו נראה דומרני נוסע עם אחרים ברכב. בעקבות כך יצאו המשיבים ברכבם, וכאשר איתרו את הרכב בו היה אמור להימצא דומרני, ירה גנון לעברו צרור יריות מרובה. כתוצאה מכך מצאה את מותה נוסעת תמימה - שקד שלחוב ז"ל, וחברתה נפצעה, וכן נפצע נוסע נוסף.
בפרשה זו, יוחסו למשיבים עבירות רצח, ניסיון לרצח, חבלה בכוונה מחמירה וקשירת קשר לבצע פשע.
3. כתב האישום בעניינם של המשיבים בבש"פ 59/07, הוגש ביום 23.6.04 לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. במרכזו של כתב האישום עומדת הטענה לפיה גמרו המשיבים אומר לפגוע בכל מי שהיה קשור לרציחתו של חנניה אוחנה ז"ל - אחיהם של משיבים 1 ו-2, רפי אוחנה ומשה אוחנה (להלן: משה). באישום הראשון נטען, כי לקשר הזה חברו מעורבים נוספים: שטרית, סנקר, גל בוגנים וגיא יחזקאל (להלן: יחזקאל). ביום 6.5.03 הגיעו סנקר ויחזקאל לפגישה שקבעו עם אחד הקורבנות - שמעון זריהן - ומאקדח שהחזיק סנקר הוא ירה לעברו מספר יריות ופצע אותו.
האישום השני בתיק זה עוסק בקשר אליו חברו רפי, משה וסנקר לאחרים כדי לרצוח את שלום דומרני, שעל פי הנטען הביע שביעות רצון מרציחתו של חנניה אוחנה, היא הפרשה הנזכרת גם בכתב האישום שבבש"פ 22/07.
האישום השלישי עוסק בניסיון שעשה סנקר להטמין מטען ברכבו של יעקב אלפרון, על פי הנחיתם של האחים אוחנה ושיטרית.
באישום הרביעי נטען, כי בתאריך 24.9.03 הצטיידו סנקר ואחר ברובה, עלו לגגו של בניין, שם ארבו למספר אנשים שנחשדו במעורבות ברצח של חנניה אוחנה, ושהיו אמורים לצאת מאולם אירועים. משלא אותרו אותם אנשים, שבו הקושרים כלעומת שבאו.
האישום החמישי עוסק בחשד שנפל על אחד - חיים שאבי, כמי שסיפק מידע לאלה שרצחו את חנניה. גם הפעם הוטלה משימת החיסול על סנקר, וליוו אותו שטרית, גל בוגנים ודוד עקיבא. ביום 1.10.03 הגיע סנקר למספרה בה שהה שאבי, ומטווח קצר ירה בו והרגו. לאחר מכן הבחין סנקר באדם נוסף - תומר שבת, שבינו לשאבי קיים דמיון, וסנקר ירה גם בו והמיתו.
בבש"פ 59/07 מיוחסות למשיבים, בין היתר, עבירות רצח, פציעה בנסיבות מחמירות, ניסיון לחבול בחומר נפץ, הריגה, ועוד.
4. עם הגשתם של כתבי האישום לשני בתי המשפט, עתרה המדינה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. נטען, כי בידי התביעה ראיות לכאורה להוכחתם של כתבי האישום, שבמרכזן ניצבת עדותו של מי שנטען כי נטל חלק מרכזי ופעיל באירועים - ירון סנקר. הראיות הנוספות שבידי המדינה הן מחקרי תקשורת והאזנות סתר. באשר לעילת המעצר נטען, כי מדובר בנאשמים בעלי עבר פלילי, להם מיוחסות עבירות שחומרתן מופלגת, וקיימת סכנה כי אם ישוחררו ימשיכו לבצע עבירות, יסכנו את ביטחון הציבור, ישפיעו על עדים, ישבשו מהלכי משפט ויימלטו מאימת הדין.
בחודש נובמבר 2004 הורה בית המשפט המחוזי בבאר שבע על מעצרם של ז'אנו, גנון וצפיר. הליך דומה התקיים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בעניינם של רפי ומשה אוחנה ושלום שטרית, ושלושתם וכן בוגנים ועקיבא נעצרו בחודש ספטמבר 2004 עד תום ההליכים. כאן המקום להוסיף, כי בחודש יוני 2005 הוחלט לשחרר את עקיבא, ובחודש מאי 2006 שוחרר גם בוגנים ממעצרו.
5. כאמור, הראייה המרכזית עליה מתבססים שני כתבי האישום אמורה להיות עדותו של סנקר. זה האחרון הפליל את המשיבים ואחרים בהודעות מפורטות שמסר לחוקריו, והוא עצמו עמד לדין בתיק נפרד. סנקר לא הקל על המדינה במשפטו, התכחש לעובדות המפלילות שנרשמו מפיו, וטען כנגד קבילותן של אמרותיו. עקב התמשכות משפטו של סנקר, לא ניתן היה להתקדם בשמיעת משפטם של המשיבים, הואיל ובתי המשפט סרבו להתיר את שמיעתו של סנקר כל עוד לא הסתיים משפטו, ובכך הם הלכו בעקבות ההלכה שנפסקה בע"פ 194/75 מנחם קינזי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(2) 477. בעקבות כך הגישה המדינה לבית משפט זה בדונו כבית המשפט גבוה לצדק, עתירה להצהיר על בטלותה של "הלכת קינזי" (בג"ץ 11339/05), ובחודש אוקטובר הוחלט, ברוב דעות, לקבל את העתירה, ואז נפתחה הדרך להתקדם בשמיעת המשפטים.
באשר לתיק "התל-אביבי" - קוימו בו עד כה עשרות ישיבות ובמהלכן נשמעו עדי תביעה רבים. בהמשך, ולאחר שלבית המשפט הוגשו, בהסכמה, מסמכים רבים, ויתרה התביעה על מקצת מעדיה, ועתה נותרו לשמיעה כשלושים עדים, וביניהם - ירון סנקר. לצורך כך קבע בית המשפט המחוזי כ-20 מועדי דיון, עד לחודש מרץ 2007.
באשר לתיק ה"באר-שבעי" - עד כה קוימו ישיבות רבות, במהלכן נשמעו רוב עדי התביעה. יתרה מכך, בחודש ספטמבר 2006 הורשע סנקר במשפטו ונדון לשני מאסרי עולם במצטבר למאסר עולם אחר בו הוא נושא. בעקבות קבלת העתירה בנוגע ל"הלכת קינזי", נקרא סנקר להעיד, אולם מילא פיו מים וסרב להשיב על שאלות הצדדים, ונראה כי התביעה עתידה לעתור בפני בית המשפט המחוזי לעשות שימוש באמרותיו מכוח סעיף 10א(ב) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. בשלב זה נותרו אפוא לשמיעה, על פי דברי בא-כוח המדינה, שבעה עדי תביעה, ובית המשפט קבע עד לחודש מרץ 2007 מועדי דיון נוספים.
6. בבואי לסכם את האמור עד כה, מזדקרות מספר עובדות:
א. המשיבים כולם עצורים למעלה משנתיים וחצי.
ב. ההמתנה לעדותו של סנקר הוכיחה את עצמה כהמתנת-שווא, ויש בכך כדי לחזק דברים שאמרתי בבג"ץ 11339/05 (ראו סעיף 16 לפסק-הדין).
ג. אף מנקודת השקפה אופטימית, לא נראה כי משפטיהם של המשיבים יסתיימו לפני סוף שנת 2007, ועד אז ישהו במעצרם כשלוש וחצי שנים.