נדחה ערעורו של יחיאל חזן על הכרעת הדין וגזר הדין בפרשת ההצבעות הכפולות

1.         ערעור על הכרעת דין וגזר דין של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט חיים לי-רן) בת"פ 4324/04, אשר הרשיע את המערער בעבירות של זיוף בכוונה לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), ומרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק. בית משפט קמא גזר על המערער עונש של ארבעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות וחודשיים מאסר על תנאי.

2.         במועדים הרלבנטיים לכתב האישום היה המערער חבר הכנסת ה-16 מטעם מפלגת הליכוד. על-פי האמור בכתב האישום, בחלק הכללי שבו, וכפי שהוכח בבית משפט קמא, נוהגות בכנסת שלוש שיטות הצבעה: הצבעה בהרמת יד; הצבעה שמית; והצבעה אלקטרונית. ביום 28.5.2003 התכנסה הכנסת לסדרת הצבעות, בקריאות השניה והשלישית, על הצעת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003. במהלך ההצבעה, אשר התנהלה בהרמת יד, החליט יו"ר הכנסת מפעם לפעם על הצבעה אלקטרונית לאחר שנוכח כי חברי הקואליציה מתרשלים, כדבריו, בהתייצבותם להצבעות. משהוכרזה הצבעה פלונית להיות הצבעה אלקטרונית, התבצעה ההצבעה על ידי הפעלת שני לחיצים אישיים המוצבים על שולחנו של כל חבר כנסת במקום מושבו, בו זמנית בשתי הידיים: לחיץ נוכחות המופעל ביד שמאל, ולחיץ ברירת דרך ההצבעה המופעל ביד ימין, באמצעות אחד משלושת האפשרויות "בעד", "נגד" ו"נמנע". מרגע שמודיע יו"ר הכנסת על ראשיתה של הצבעה אלקטרונית ומפעיל את לוח ההצבעה באולם המליאה, מתאפשרת ההצבעה למשך 10 שניות, שבהן על חבר הכנסת להגיע למקום מושבו במליאה ולהפעיל את לחיצי ההצבעה, כאמור. חבר כנסת יכול להצביע בהצבעה אלקטרונית רק במקום מושבו הקבוע, וכמובן אין הוא יכול להצביע בשמו של חבר כנסת אחר. בתום 10 השניות האמורות לא ניתן עוד להצביע או לתקן את אופן ההצבעה שנקלטה על גבי הלוח. משהצביע חבר הכנסת באופן זה, נדלקה בחזית הדוכן שלפני מקום מושבו נורה בצבע התואם את טיב הצבעתו.

על-פי הממצאים שנקבעו בהכרעת הדין, במהלך הצבעה אלקטרונית שנערכה בכנסת ביום 28.5.2003, הצביע המערער הצבעת "נגד" כפולה, בשמו ובשמה של חברת הכנסת ענבל גבריאלי, אשר לא נכחה באולם המליאה בעת ההצבעה.

3.         הכרעת דינו של בית משפט קמא התבססה על מספר נדבכים, אשר הצטברותם הובילה למסקנה החד משמעית כי המערער הצביע בהצבעת "נגד" גם בשמו וגם בשמה של ח"כ גבריאלי, היושבת לשמאלו, אשר נעדרה מאולם המליאה באותה עת. בעשותו כן גרם המערער במרמה לכך שלמתנגדי ההצעה שהועמדה להצבעה יתוסף קול שלא כדין, תוך יצירת מצג שווא כאילו קול זה הוא קולה של ח"כ גבריאלי.

הנדבך העיקרי מצוי בעדותו של ח"כ י' ליצמן, אשר מקום מושבו מצוי ממול מקום מושבו של המערער. לאחר שהוכרזה ההצבעה האלקטרונית, ראה ח"כ ליצמן, לתדהמתו, את המערער רוכן לעבר מקום מושבה הריק של ח"כ גבריאלי, ומיד לאחר מכן נדלקה נורית ההצבעה הקבועה בחזית מקום מושבה של ח"כ גבריאלי. ח"כ ליצמן לא יכול היה לראות את תנועת אצבעותיו של המערער בשל מבנה מערכת ההצבעה, ואולם הוא הבחין בתנועת גופו של המערער ובעובדה כי נדלקה נורית החיווי במקום מושבה של ח"כ גבריאלי. כפי שקבע בית משפט קמא, ח"כ ליצמן התקשה מאוד במסירת עדותו בשל אי הנעימות הרבה הכרוכה בכך, והוא אף נועץ בסמכות דתית לפני שמסר את שמו של המערער. ואולם, לא היה בכך כדי להקהות את תוקף עדותו החד משמעית בדבר מה שראה. עוד יש לציין, כי ח"כ ליצמן פנה עוד באותו יום אל יו"ר הכנסת וסיפר לו מה שראו עיניו, מבלי לנקוב בשמו של המערער שנמסר על ידו רק לאחר מכן. בית משפט קמא סמך את ידיו על עדותו של ח"כ ליצמן וראה בה עדות מהימנה ורכיב מרכזי בקביעת אשמתו של המערער. כמו כן, עדותו של ח"כ ליצמן השתלבה עם מארג העדויות האחרות שנשמעו, והן עדויותיהם של ח"כ גבריאלי וח"כ שטייניץ.

4.         לעדותו הישירה של ח"כ ליצמן הצטרף חוסר האמון שנתן בית משפט קמא במערער. גרסתו של המערער התפתחה ועברה שינויים מאז התגלתה הפרשה ועד שנמסרה העדות בבית המשפט. כך, בהזדמנות הראשונה שבה התבטא בענין זה, בראיון ששודר בטלויזיה ביום 2.6.2003, נשמע המערער אומר לכתב כי יכול להיות, ואפילו מאוד, שהצביע בטעות במקומה של ח"כ גבריאלי (הקלטות ת/11א'
ו-ת/11ב'); בהודעתו במשטרה מיום 3.7.2003 (ת/11) הכחיש המערער כי הצביע הצבעה כפולה ותלה את הקולר בתקלה במערכת ההצבעה, שלא פירט את טיבה, או בכך שח"כ שטייניץ הוא זה שהצביע פעמיים; בעדותו בבית המשפט בחר המערער בהסבר חדש, כי מקור ההצבעה השגויה הוא בתקלה במערכת ההצבעה, אשר "הצביעה" בעצמה ומעצמה בשמם של חברי כנסת שלא נכחו באולם המליאה בעת ההצבעה. המערער הוסיף, כי אכן רכן לעבר שולחנה של ח"כ גבריאלי, אך זאת כדי ליטול משם את ספרי התקציב שלו, אותם השאיל לח"כ גבריאלי לפני כן. אשר להתרשמותו מן המערער, התבטא בית משפט קמא בזהירות וקבע, כי המדובר בהתנהלות מתפתלת ומוזרה, המעלה את החשש "כי בעדותו בפניי לא הידר הנאשם [המערער] די בכבודה של האמת" (עמ' 194 שורה 5).

5.         בכל הנוגע לטענת הסניגוריה בדבר אי אמינותה של מערכת ההצבעה וחיוויה של הצבעה שלא התבצעה, קבע בית משפט קמא כי לא עלה בידי המערער לבסס ספק סביר בענין זה. בפני בית משפט קמא באה שורה של עדויות של אנשי מקצוע, משני הצדדים, שהחשובה שבהן היתה עדותו של מר צבי ריב אשר תיחזק את מערכת ההצבעה מאז הותקנה בכנסת. עד זה התייחס, בין היתר, לתקלות במערכת ההצבעה וציין כי המדובר במערכת אמינה ותקינה ברמה גבוהה. כמו כן, התקלות שהתגלו במערכת לא היו קשורות למערכת ההצבעה עצמה, אלא לתהליכים הנובעים ממנה, כגון שתוצאות ההצבעה לא עברו למסכים שונים מחוץ לאולם המליאה, או היו מקרים שבהם נוריות ההצבעה שבמתקן האישי המוצב לפני כל חבר כנסת לא פעלו. אשר לכך, העדיף בית המשפט את עדותם של מי שתיחזקו את המערכת בשגרת יומה, טיפלו בתקלותיה ובדקו אותה לפני כל ישיבת כנסת, על פני עדויות המומחים מטעם ההגנה. בהקשר זה ציין בית המשפט, כי מעולם לא דווח על תקלה שבה "הצביעה" המערכת מעצמה ובעצמה.

בית המשפט התייחס באופן ספציפי לעדויות שהובאו בפניו בנוגע למה שכונה "מקרה ח"כ בניזרי", אשר אירע תקופה קצרה לאחר המעשה בענייננו, בו נקלטה הצבעתו של ח"כ בניזרי במערכת ההצבעה האלקטרונית לצורך נשיאת נאום בן דקה, על אף שלא נכח באולם המליאה. בית המשפט מצא, כי לא הוכח שבאותו מקרה קרתה תקלה במערכת אשר גרמה להצבעה כפי שאירעה.

6.         סיכומם של דברים. בית משפט קמא השתית את הכרעת דינו המרשיעה על האמון שניתן בעדויות המאשימה, ובמיוחד עדותו של עד הראיה ח"כ ליצמן, מזה, ועל חוסר האמון שניתן בגרסותיו של המערער, מזה. כמו כן, נבחנה מקרוב גרסת ההגנה בדבר תקלה במערכת אשר גרמה לה "להצביע" בעצמה, ונדחתה.

7.         בערעורו מבקש המערער לתקוף בעיקר את מסקנתו של בית משפט קמא, כי לא עלה בידו להטיל ספק באמינותה של מערכת ההצבעה. ביתר פירוט הפנה המערער לשתי ראיות, שלטענתו יש בהן כדי לבסס את הטענה כי יתכן שהמערכת "הצביעה" בעצמה. האחת, היא המוצג ת/15. המדובר בראיה שהוגשה לבית משפט קמא בהסכמה ומגלמת בדיקה שנעשתה על ידי המשטרה ביום 26.6.2003 במליאת הכנסת, אשר כללה גם שורה של הצבעות נסיון שתועדו בפלטים ממוספרים (900 עד 912). טענת המערער בהקשר זה היא, כי במספר הצבעות נסיון נרשמו 12 נוכחים או 10 נוכחים, על אף שהשתתפו בביקור ובניסוי רק תשעה אנשים. לטענתו, העובדה כי באחת הפעמים מנתה המערכת 12 מצביעים מוכיחה, כי המערכת "הצביעה" בעצמה שלוש פעמים בעת ביצוע הנסיון. השניה, מתייחסת ל"מקרה ח"כ בניזרי", והמערער מבקש ללמוד מאותו מקרה כי גם שם, כפי שהיה גם בעניינו, לפי הטענה, המערכת "הצביעה" בעצמה.

8.         בחנו את טענותיו של המערער בענין זה ולא מצאנו בהן ממש.

אשר למוצג ת/15 - המדובר במזכר שהוגש בהסכמה, ללא טיעון נוסף, המגלם, כאמור, ביקור של חוקרי המשטרה במליאת הכנסת ועריכת הצבעות נסיון. אכן, המזכר מונה תשעה מבקרים, ו-10 או 12 מצביעים (פלט 903 ו-904 בהתאמה), ואולם אין ללמוד מכך דבר בנוגע לאי תקינות מערכת ההצבעה. ראשית, במזכר לא נאמר כי הצבעות הנסיון העלו ממצאים רלבנטיים כלשהם. לו היה מדובר אכן בהצבעה כה דרמטית, שבה "הצביעה" המערכת שלוש פעמים באותה הצבעה מעצמה, היה הדבר בוודאי בא לידי ביטוי במזכר, וחשוב מכך, בנסיונות להתחקות לאחר מכן אחר פשר התקלה החמורה. שנית, יש להניח כי חלק מהצבעות הנסיון שנעשו נועדו לבחון את היתכנות האפשרות שאותו אדם יצביע פעמיים, משני מקומות ישיבה שונים, כפי שנטען כלפי המערער, שהרי סיטואציה עובדתית זו היתה מונחת בבסיס הבדיקה לנוכח החשדות שהיו נגד המערער. לפיכך, ניתן להניח, כי כאשר נרשמה תוצאת הצבעה שבה נקלטו יותר הצבעות ממספר המשתתפים, הכוונה להצבעה שנועדה, מלכתחילה, לבחון בדרך של ניסוי את האפשרות שאדם אחד יצביע יותר מפעם אחת באותה הצבעה. בהצבעה מספר 903 עשה זאת אדם אחד (בדומה לסיטואציה שבכתב האישום), ובהצבעה מס' 904 עשו זאת שלושה מן המשתתפים בניסוי. במצב דברים זה ובהעדר כל ראיה אחרת אשר תתייחס למה שניתן ללמוד מ-ת/15 כפשוטו, לא ניתן ללמוד מן המזכר שנערך אלא שהמערכת פעלה בצורה מוצלחת והניסוי לא העלה דבר לתמיכה בטענות המערער.

אשר להצבעה שנקלטה כביכול בשמו של ח"כ בניזרי, העיד השר רוני בראון, אשר היה נוכח באותה הצבעה, כי לא התבונן במקום מושבו של ח"כ בניזרי בכל מהלך ההצבעה, ולכן לא יכול היה לראות אם נעשתה הצבעה על ידי אחד מחברי הכנסת או שאכן המדובר בהצבעה שהמערכת "הצביעה" בעצמה. העד אמר, כי ככל הנראה התבונן ביו"ר, "ובניזרי נמצא באיזשהו סוג של שטח מת מבחינתי בצד שמאל" (פרוטוקול בעמ' 81). רק לאחר שיו"ר הכנסת הבחין בכך שח"כ בניזרי "הצביע" מבלי שהיה במקום והתעורר עניין בנושא, הסתכל העד לעבר כסאו של ח"כ בניזרי וראה שח"כ בניזרי לא נמצא שם. עוד יש להזכיר בהקשר זה את עדותו של מר בנימין שיינין, אשר משמש כמנהל תפעול ומנהל סיסטם בכנסת ואחראי על כל מערכות המחשוב בבניין, אשר אמר בעדותו כי לאחר "מקרה ח"כ בניזרי" התבצעה בדיקה מאוד מקיפה של מערכת ההצבעה על ידי חברה חיצונית. נבדקו אלפי חיבורים במערכת ולא נמצא שום סימן שעלול להצביע על תופעה כזו שהמערכת מצביעה לבד (בעמ' 26). עדות חשובה נוספת לעניין זה היא עדותו של מר צבי ריב, שהוזכר לעיל, אשר התייחס לבדיקה שנעשתה בעקבות אותו מקרה ואמר, כי "'אנסתי' את המערכת למצבים קיצוניים של שינויים בתנאי הסביבה ולא נמצא אז דבר" (בעמ' 55), ובמקום אחר: "אני לא מקבל את המסקנה שבבניזרי היתה תקלה במערכת" (בעמ' 61).

ב"כ המערער טען לתקלות נוספות במערכת ההצבעה בשני מקרים, בעניינם של השרה נאות ז"ל וח"כ אפללו. טענות אלה ניתן לפטור בקצרה. התקלה שאירעה בעניין ח"כ אפללו מתייחסת למועד מאוחר (דצמבר 2004), לאחר שהופעלה בכנסת מערכת הצבעה חדשה. אשר להצבעות שנרשמו על שם השרה נאות ז"ל, מתוך הראייה שהוגשה לבית משפט קמא בעניין זה (הקלטת ת/12) לא ניתן ללמוד כי מקום מושבה של השרה נותר ריק בעת ההצבעה.

9.         חזרנו ועיינו בעדותו של ח"כ ליצמן, אשר ראה את מעשיו של המערער בעת ההצבעה. ח"כ ליצמן נחקר בענין זה בצורה מפורטת ומדוקדקת והוא חזר ואמר, כי ניתן היה להבחין מהמקום בו ישב במה שהתנהל במושבו של המערער, שהיה ממולו. בעדותו, חזר ח"כ ליצמן ותיאר את שראו עיניו. לא למותר להביא מתוך דבריו: "יש אנשים שמסתירים ויש אנשים לפעמים ככה, ויש לפעמים ככה. אבל לפי המושבים, כפי שזה ראיתי מה שראיתי, ואפשר לראות. שאני אגיד לך שמישהו עומד בדרך שאי אפשר לראות - גם זו אפשרות, אבל במקרה זה ראיתי את זה. מאוד התלבטתי ואני חייב להגיד לכם שזה מאוד מאוד לא נעים" (בעמ' 89, שורות 29-32).

10.       סיכומם של דברים. לא נפל כל פגם בהכרעת דינה של הערכאה הראשונה, ואנו מאמצים את מסקנתה כי הרשעת המערער ניצבת על אדנים יציבים.

11.       אשר לעונש, איננו סבורים כי יש מקום להתערב בעונש שהושת על המערער, המהווה עונש מידתי וראוי בנסיבות הענין. נזכיר, כי ענייננו בנבחר הציבור שסרח, אשר במקום לשמש דוגמא ומופת לטוהר מידות ולהגינות בביצוע שליחותו בכנסת, זייף ורימה. מעשהו של המערער המיט קלון לא רק על עצמו באופן אישי, אלא הכתים את הכנסת וחבריה. לא למותר להביא מתוך דבריו הנכוחים של כב' השופט חיים כהן בע"פ 395/75 מיכאל צור נ' מדינת ישראל פ"ד ל(2) 589, בעמ' 598: "...לענין מידת העונש אינו דומה קלונה הרב של עבירה כשהיא נעברת בידי איש משכיל ונשוא פנים, לקלונה הפחות שבאותה עבירה כשהיא נעברת בידי בור ואביון: עבירתו של בעל 'הצווארון הלבן', המקפיד על נקיון בגדיו ומזניח נקיון כפיו, חמורה פי כמה, וענשו שלזה חייב להיות חמור שבעתיים. ואם בכל מועלי המעל כן, בעובדי ציבור וראשי מוסדות ונאמני המדינה לא כל שכן: לא זו בלבד שאין בכל אותן זכויות שרכשו להם בתקופת עברם המזהיר כדי לשמש להם מליץ יושר בשעת קלקלתם, אלא אותן זכויות עצמן הופכות להן כקטגורים המוחים כביכול על עלבונם".

            עוד נביא את דבריו של כב' השופט שמגר (כתוארו אז) בע"פ 234/77 אשר ידלין נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(1) 31, בעמ' 38: "תופעות שהן בעלות חומרה מפליגה מבחינת ענינו של הציבור ומבחינת הפגיעה באמות המידה הערכיות שעל פיהן עליו לנהוג, מחייבות תגובה עונשית שמידתה כמידת החומרה שבמעשה. דמותו של האדם העומד לדין וסבלו האישי מן הראוי שלא ייעלמו לעולם מעיניה של הערכאה השיפוטית הדנה במשפטו, אולם ככל שעולה חומרתו של המעשה גם נסוגה מידת הרחמים מפני מידת הדין".