סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין
הדיון בעניין שבפנינו התקיים בבית הדין האזורי לעבודה בשני שלבים. מושא חילוקי הדעות בין הצדדים הוא בשאלה אם היעדרות חלקית מהעבודה במצוות רופא בגין הפרעות בהריון נחשבת לשמירת הריון כאמור בסעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], ה'תשנ"ה-1995. הוסכם שאם בית הדין יחליט שמדובר אכן בשמירת הריון ימנה בית הדין מומחה יועץ רפואי על מנת לברר האם אכן היה מקום לאשר שמירת הריון. השופטת שרה מאירי ונציגי הציבור הגברת מרים אסולין שמאי ומר גריסרו (בתיק בל 0-121/98) פסקו כי גם עבודה חלקית בגין הריון תחשב כשמירת הריון. בית הדין כינה זאת פסק דין חלקי. אך למעשה מדובר בהחלטת ביניים. ואכן המוסד לביטוח לאומי ביקש רשות ערעור על החלטה זו. רשות הערעור ניתנה על ידי השופט יגאל פליטמן בהסכמת הגברת אל על משעני (עבל 000225/99). בעת שביקשנו לדון בערעור בשאלה זו לגופו הודיע המוסד לביטוח לאומי כי, בהסכמת הצד השני, הוא מבקש לדחות את הדיון בערעור עד שיתברר חלקה השני של התביעה, היינו, האם אכן האישור הרפואי חייב את אל על משעני בשמירת הריון. המוסד לביטוח לאומי הודיענו כי עניין זה תלוי ועומד בבית הדין האזורי, הדיון מצוי בשלביו הסופיים לאחר הגשת סיכומים. דחינו על כן את הדיון בשאלה העקרונית עד לסיום הדיון בבית הדין האזורי.
בהליך זה דן בבית הדין האזורי מותב שונה בהסכמת הצדדים (השופטת שרה מאירי ונציג הציבור הגברת מרים אסולין ד. טבח בתיק בל 0-121/98). לאחר שמונה מומחה יועץ משפטי דחה בית הדין האזורי את תביעתה של אל על משעני לגופה.
העובדות
המערערת, ילידת 1971, הועסקה החל מיום 4.1.1993 עד ליום 30.4.1997 כמזכירה במשרד עורכי דין. היא עבדה חמישה ימים בשבוע 9 שעות בכל יום. ביום 10.4.1997. בהיותה בשבוע ה-11 להריונה, פנתה אל על משעני לראשונה לרופא. אל על משעני התלוננה על דימום. הרופא המטפל קבע כי עליה לשהות בחופשת מחלה במשך שלושה שבועות. תעודת מחלה זו לא הוצגה בפני בית הדין האזורי. ביום 9.6.1997 נתן הרופא המטפל בידה אישור רפואי לפיו עליה לנקוט באמצעים על מנת לשמור על הריונה. הרופא המליץ על הפסקת עבודתה מיום 1.5.1997 עד 1.9.1997. ביום 18.8.97 כתב הרופא המטפל כי הוא ממליץ על קיצור שעות עבודה ל-5 שעות מקסימום ביום בישיבה בלבד. ביום 1.9.97 הגישה אל על משעני למוסד לביטוח לאומי תביעה לגימלה לשמירת הריון בגין התקופה מיום 1.5.1997.
הצדדים לא היו חלוקים על כך כי אל על משעני היא בבחינת "מבוטחת" כאמור בסעיף 58 לחוק. עוד הוסכם בין הצדדים כי במהלך הריונה בתקופה שבין 1.5.1997 עד ללידה ביום 8.11.1997 צמצמה אל על משעני את היקף שעות העבודה באופן שהם הופחתו מ-9 שעות ביום במשך חמישה ימים בשבוע ל- 5 שעות ביום במשך חמישה ימים בשבוע. זאת עשתה על פי האישורים הרפואיים שניתנו לה.
ההליכים
עמדנו על עיקרי ההליכים בפתיחת דברינו. נסכמם. ביום 29.4.1999 ניתנה בבית הדין האזורי החלטת ביניים שכונתה פסק דין חלקי. ניתנה רשות ערעור לבקשת המוסד לביטוח לאומי ובהסכמת אל על משעני על החלטת ביניים זו. בעוד הערעור תלוי ועומד המשיך בית הדין האזורי לדון בעניינה של אל על משעני לגופו ובחן את השאלה אם אכן היה צורך בשמירת הריון כנדרש בסעיף 58 לחוק. בית הדין הגדיר את הפלוגתאות:
1. 1. האם התובעת היתה במצב רפואי שנבע מהריונה והמסכן אותה ואת עוברה.
2. 2. האם יש בידי התובעת אישור רפואי בכתב כנדרש בסעיף 58 לחוק.
3. 3. האם רשאי הנתבע להעלות טענות מעבר לאמור במכתבי הדחיה של פקיד התביעות.
ביום 4.2.2003 מינה בית הדין האזורי את פרופסור יוסף שנקר כמומחה יועץ רפואי. על סמך חוות דעתו של המומחה נדחתה תביעתה של אל על משעני.
הבסיס הנורמטיבי
סעיף 58 לחוק מגדיר שמירת הריון:
היעדרות מעבודה בתקופת הריון המתחייבת בשל מצב רפואי הנובע מההריון והמסכן את האשה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב.ב