1. המשיב הגיש בקשה לעיין מחדש בהחלטתו של בית המשפט מיום 26/6/06, ולבטלה. באותה החלטה הורה בית המשפט למשיב
"להגיש תצהיר המפרט הסדרים אליהם הגיע המשיב עם עובדים בקשר למימוש אופציות בשנת 1998, החל משנה זו ואילך ועד לשנת 2002, שבהם היה תשלום מס הנמוך מהמס השולי המתייחס לגבי אותו נישום, הכל בקשר למחלוקות הנוגעות לתחולת צו ההקלה, בשלב זה. התצהיר הנ"ל יתייחס לאופציות בכלל ובעיקר לאופציות של מיקרוסופט".
לחילופין עותר המשיב לצמצום ההחלטה, כך שתחול אך ורק לגבי אופציות שהוענקו על ידי מיקרוסופט ישראל בע"מ לעובדיה בשנות המס 1998-2002.
עמדת המערערים
:
2. המערערים מתנגדים לבקשה, מדגישים את היות רשות המס רשות ציבורית, זכות העיון השמורה למערערים כנישומים במידע הנמצא בידי הרשות, רלוונטיות המידע, והחובה של הרשות ככזו לגלות את אופן פעילותה ברבים, במיוחד כאשר מדובר בגביית מס. עוד טוענים המערערים כי אם אכן הוחלו הסדרים מיטיבים עם נישומים אחרים במצב עובדתי דומה, הרי שעל המשיב להבהיר מדוע הסדר דומה לא יוחל עליו.
הרקע וההליכים הקודמים
:
3. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לאופן מיסוי הקצאת אופציות, כאשר המחלוקת נוגעת הן לאופן ההקצאה, כאשר זו נוגעת לשאלה אם הקצאת האופציות נעשתה במסלול שלפי סעיף 3(ט) לפקודה או במסלול לפי סעיף 102 לפקודה. לטענת המערערים אין במסמכי ההקצאה שצורפו לתצהירי המערערת הגדרה על מסלול ההקצאה, ולא נקבע בהם כי המסלול הוא לפי סעיף 3(ט) לפקודה, כנטען על ידי המשיב. לעומת זאת, המשיב טוען, כאמור, כי ההקצאה הייתה על פי האפשרות האחרונה.
מחלוקת נוספת בין הצדדים היא מה שיעור המס שחוייבו נישומים אחרים, במקרים של הקצאת אופציות בדרך דומה.
4. טענת המערערים, כפי שהועלתה במהלך הדיון המקדמי, בישיבה מיום 26/6/06 ניתן לנסחה באופן הבא: הגם שמדובר בהסדרים ספציפיים, שיעור המס המתחייב צריך שיקבע על דרך שמירה על שוויון בגביית שיעור המס, ולכן זכאים הם - מבלי לפגוע בהגנת הפרטיות של הנישומים האחרים - לקבל מידע על הסדרים אלה, להשוותם למקרה דנן ולהצדיק גביית מס בשיעור שונה. המידע כולו מצוי בידי המשיב, והמערערים זכאים לקבלו לרשותם.
תגובת המשיב
:
5. המשיב חוזר וטוען כי
התשתית העובדתית הקיימת מורה, שהאופציות שהוענקו למערערת הן אופציות בלתי סחירות שהוענקו במסלול 3(ט) לפקודה בשילוב עם סעיף 2(2) לפקודה, מה שמכונה מסלול סעיף 3(ט) לפקודה, ואין המערערים זכאים לטעון להקצאה לפי סעיף 2 לפקודה, בין היתר, בהפקדה בידי נאמן, מאחר שהאופציות של המערערים מעולם לא הופקדו אצל נאמן. גם התשתית העובדתית הנוספת של ההקצאה לפי סעיף 102 לפקודה לא מתקיימים במקרה זה. לעניין זה מפנה המשיב לכללי מס הכנסה (הקלות מס בהקצאת מניות לעובדים), התשמ"ט-1989 (להלן:
כללי ההקצאה
).
לעניין ההסכם הנזכר בנספח ה' לתצהיר המערערת (להלן:
ההסכם הראשון
) הפרשה שנחתמה בין עובדי החטיבה החיפאית של מייקרוסופט באור יהודה ובהרצליה ואשר עליה נמנתה המערערת, אף הוא ממן העניין, והחלתו של אותו הסכם ראשון על נספח ו' לתצהיר המערערת (להלן:
ההסכם השני
) נעשה בשינויים המחויבים. כך שלעמדת המשיב בכל מקרה לא ניתן להחיל את ההסכמים הנ"ל על אופציות/מניות שעניינן
מסלול סעיף 3(ט) לפקודה.
המשיב טוען עוד כי החלטות וועדות הפסיקה שעיצבו את המדיניות הרשמית של המשיב ואשר התייחסו למחלוקות בנוגע לאופציות שהוענקו לפי סעיף 102 לפקודה, בלבד. וכי כל הסדר אחר נוסף שהיה בדרך של פשרה התייחס לאופציות לפי סעיף 102 לפקודה, וגם זאת
מעבר למסלול אופציות לפי סעיף 3(ט) לפקודה ובתנאים.
עוד טוען המשיב, כי עצם קיומם של הסדרים או הסכמים כאמור, החורגים מהמדיניות הרשמית, טבעם להתגלות, אם בכלל בדיעבד, אף זאת בדרך כלל לגבי מספר מצומצם של תיקים.
המשיב טוען עוד כי יכול שיהיו הסדרים מקומיים אשר נעשו על פי שיקול דעת עצמאי ומקומי - בניגוד למדיניות הרשמית, והסכמים כאלה לא תמיד מובאים לידיעתו של פקיד השומה.
דיון ומסקנות
:
5. אין מקום לשנות את ההחלטה שניתנה, וזאת מכמה טעמים. אבהיר עוד שמספר טענות שהועלו על ידי המשיב, ראוי היה כי לא יועלו.