תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה על מנהל מחלקה

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         הערעור שבפנינו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופט מיכאל שפיצר ונציג הציבור מר יצחק שטיינר; עב 1072/01) אשר דחה את תביעתו של המערער לגמול שעות נוספות לכל תקופת עבודתו במשיבות.

2.         בית הדין האזורי קבע את עיקרי העובדות והן:

א.        המערער החל לעבוד במשיבה 1 ביום 23.4.95 כמנהל מחלקת פלטות דרוכות ותנאי עבודתו נקבעו בהתאם להסכם העבודה שנחתם בינו לבין המשיבה.

ב.         ביום 1.1.2000 התאחדה המשיבה 1 עם חברת "ספנקריט בע"מ" לשותפות מוגבלת הנקראת "ספנקריט וכלל בטון" - המערער המשיך לעבוד באותו מקום עבודה גם לאחר מיזוגה של המשיבה 1 במשיבה    2. (שתי המשיבות תקראנה להלן גם: כלל בטון).

ג.         בהסכם העבודה שנחתם בין הצדדים נקבע תפקידו של המערער, הוסכם על שכרו וכן נקבע כי השכר כולל גם גמול עבור עבודה בשעות נוספות.

3.         בית הדין האזורי לאחר שבחן את העדויות והראיות שהובאו בפניו, קבע כי המערער נמנה עם העובדים שבתפקיד ניהולי במידה רבה, תפקיד המחייב מידה מסויימת של אמון אישי:

            בית הדין האזורי בחן את מעמדו של המערער תוך שהוא מתייחס למדיניות שנקבעה בפסיקת בית הדין לעבודה לפיה אין להוציא חלק משמעותי מכוח העבודה מתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה (להלן גם: חוק שעות עבודה ומנוחה או החוק). ראה לעניין זה ע"ע 300271 טפקו יצור מערכות בקרה אנרגיה במקרה לשמירת איכות הסביבה בע"מ - מנחם טל  פד"ע לה 703 בע"מ 714 (להלן - פס"ד טפקו). אולם בהתאם לאותה מדיניות קבע שבנסיבות שהוכחו בפניו אין להחיל על המערער את תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה ולחייב את כלל בטון עבור שעות העבודה הנוספות להן טוען המערער כי עבד לאורך כל שנות עבודתו.

            הטעמים  לקביעתו זו של בית הדין האזורי הם: תנאי הסכם העבודה עליו חתם המערער עם קבלתו לעבודה.

            המערער הוא שקבע את תוכנית העבודה ושעות העבודה של העובדים תחתיו במפעל. היה עליו להפעיל שיקול דעת רחב בניהול המחלקה, שהוא כפוף למנהל המפעל בלבד והוא אף קבע לעצמו את שעות העבודה.

הממונה עליו לא אמר לו מתי לסיים את העבודה והוא נהג להחתים כרטיס נוכחות רק כשיצא מן המפעל ולא החתים כרטיס נוכחות עת נכנס למפעל.

המערער היה גם אחראי לקבלת העובדים אצלו במחלקה.

4.         א.        בא כוח המערער טען כי המערער לא היה בתפקיד ניהולי כזה בכיר

המצדיק הוצאתו מתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה ולכל היותר היה בדרג ביניים במפעל.

מסקנתו של בית הדין האזורי סותרת את תכלית החוק ואף ביקש כי נתערב בחלק מקביעותיו העובדתיות.

ב.         באת כוח כלל בטון טענה כי המערער מבקש להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, ששמע את העדים שהיו בפניו. והוסיפה כי לפי רשימת המשכורות שקיבלו העובדים במפעל עולה ברורות כי המערער קיבל משכורת גבוהה כחלק מן ההנהלה שלא קיבלה גמול  שעות נוספות עבור עבודה בפועל.

5.         דיון והכרעה

א.        בתי הדין לעבודה נדרשים פעמים רבות לשאלה בדבר תחולתו של חוק שעות עבודה ומנוחה על עובד בתפקיד זה או אחר. דרך כלל העובד מגיש את תביעתו לשעות נוספות לאחר סיום עבודתו ואז עליו להוכיח את מספר השעות הנוספות בפועל שעבד וזוהי מלאכה לא קלה כלל וכלל. כאשר הצדדים מסכימים מראש כי השכר כולל שעות נוספות עולה לדיון השאלה האם חוק שעות עבודה ומנוחה חל על אותו עובד שהרי אם חל על העובד אין כל נפקות להסכמה שבין הצדדים.

            הקושי בהכרעה מתעורר כאשר התפקיד של אותו עובד אינו חד משמעי מבחינת ההגדרות של סעיף 30 לחוק. כך גם במקרה שבפנינו. המערער לא היה מנהל המפעל אולם היה בתפקיד ניהולי. הצדדים היו חלוקים באשר להיקף שיקול הדעת של המערער אולם בית הדין האזורי, ששמע את העדויות, קיבל את גרסת כלל בטון כי היקף שיקול הדעות היה רחב יותר מזה שהמערער ניסה לתאר זאת כפי שכבר פרטנו לעיל.