היעדרם של יחסי עובד-מעביד בין מחלק מוצרי תנובה לבין תנובה

1.         מר דוד יוסף (להלן: "התובע"), שימש כמחלק מוצרי תנובה השונים, במשך כ- 27 שנים. לאחר תום ההתקשרות בין התובע לתנובה (להלן: "הנתבעת" או "תנובה"), הגיש התובע את התביעה שבפנינו, בה הוא מבקש לקבוע כי בינו לבין הנתבעת, התקיימו יחסי עובד- מעביד המקנים לו, בין היתר, את כל הזכויות המוענקות לעובד עם פיטוריו מעבודתו. בכתב תביעתו, טוען ומפרט התובע כי על תנובה לשלם לו דמי הודעה מוקדמת, שווי קו חלוקה, הפסד רווחים עתידיים, הפסד תשלומים לפנסיה, פיצויי פיטורין, דמי חופשה שנתית, דמי הבראה, פיצויי הלנה ועגמת נפש, המגיעים לסך מצטבר של 9,405,625 ש"ח. לצורכי אגרה, הוגבלה תביעתו של התובע לסך של 2,000,000 ש"ח, וזאת בתוספת תביעתו לפיצויי פיטורים ופיצויי הלנה.

2.         הנתבעת, כופרת בקיומם של יחסי עובד- מעביד בינה לבין התובע, וטוענת כי יש לקבוע את מעמדו של התובע כקבלן עצמאי. עוד טוענת הנתבעת כי, ככל שחייבת היא בתשלום עבור זכויות המגיעות לתובע הנובעות מיחסי העבודה, זכאית היא לקיזוז הסכומים שהוא קיבל מעבר לתמורה שהייתה משתלמת לו כעובד שכיר אצלה. בהתאם לכך, הגישה תנובה תביעה נגדית, במסגרתה היא תובעת כי ככל שייקבע שהתקיימו בין הצדדים יחסי עובד- מעביד, על התובע להשיב לה את אותו חלק מן התמורה המוגדלת ששולם לו על יסוד ההנחה שהוא קבלן עצמאי.

3.         ביום 14.7.05, בדיון שהתקיים בפני כב' השופטת אביטל רימון- קפלן, ולאור הסכמת הצדדים ניתנה החלטת בית הדין, לפיה הדיון יפוצל, באופן זה שתחילה תשמענה ראיות ותינתן הכרעה בשאלת קיומם או אי קיומם של יחסי עובד מעביד, בשאלת ההתיישנות של חלק מרכיבי התביעה וטענת מעשה בית הדין, ובכפוף לתוצאותיה ישמעו, ככל שיהיה צורך בכך, ראיות הצדדים לעניין תביעותיהם הכספיות ההדדיות.

            ואלו הן העובדות הצריכות לענייננו:

4.         משנת 1967 ועד ליום 7.10.1973, עבד התובע כמחסנאי במחסן תנובה שבנהריה.

5.         ביום 7.10.1973, פנה התובע להנהלת סניף נהריה של תנובה, וביקש לאשר לו, החל מיום 15.10.1973, "חופשה ללא תשלום", לתקופה של 6 חודשים. התובע נימק בקשתו בזו הלשון:

"כפי שהסברתי לכם, הנני מעוניין לקבל מהמחלקים הורסקי- גונשורק את הקו- חלוקת שימורים בגליל המערבי והחופש ללא תשלום דרוש לי לתקופת ניסיון" (נספח א' לתצהירו של מר צבי רוזנברג).

בקשתו זו של התובע אושרה, והוא החל לפעול כמחלק שימורים של תנובה.

6.         ביום 2.3.1975, נחתם בין התובע לבין הנתבעת חוזה לפיו הוא יפיץ את השימורים שתנובה מפיצה, לעיירות הפיתוח, הקיבוצים והמושבים שבגליל המערבי (נספח ב לתצהירו של מר רוזנברג).

7.         ביום 18.7.1976, פנה התובע לנתבעת בבקשה שתאשר לו לפעול כמחלק חלב ותוצרת חלב (להלן: "חו"ת") (נספח ג/1 לתצהירו של מר רוזנברג), וביום 12.9.1976 אישרה הנתבעת בקשתו זו, בכפוף למילוי לתנאים שפירטה במכתבה (נספח ג/2 לתצהירו של מר רוזנברג). בהתאם לכך, ביום 1.9.1976 החל התובע בעבודתו כמחלק חלב ותוצרת חלב. התובע העיד בפני בית הדין כי בשנת 76, עת שהחל בחלוקת תוצרת החלב, הפסיק את עבודתו בחלוקת השימורים, והעביר את קו חלוקת השימורים לאחיו. עד לשנת 1980, המשיך התובע לקבל הכנסות מתנובה עבור חלוקת השימורים, והמשיך להוציא לתנובה חשבוניות על השימורים שאחיו חילק. על פי גרסתו זו, הוא העביר את ההכנסות הללו לאחיו, שלא היה מוכר בתנובה (ש' 23-8, עמ' 7 לפרוטוקול).

8.         בתקופת עבודתו של התובע כמחלק חו"ת, הוא הצטרף כחבר לעמותת "מחלקי תוצרת תנובה" (להלן: "מת"ת"), אשר הוקמה על ידי מספר מחלקים באזור הצפון, וייצגה אותם מול הנתבעת, במשא ומתן על תנאי עבודתם ושכרם, והיא זו שחתמה עם הנתבעת על הסכמי העבודה בינה לבין המחלקים.

9.         ביום 29.9.2003, שלח מר צבי רוזנברג, מנהל מרחב צפון בנתבעת מכתב המודיע לתובע על ביטול ההתקשרות עימו, ונוסחו כדלקמן:

"הנדון: ביטול התקשרות

לאור המעשים החמורים שנעשו על ידך כפי שנתגלו לנו לאחרונה, מעשים המהווים בין היתר, הפרה יסודית של התחייבויותיך ומעילה באמון, הנני להודיעך על ביטול מיידי של ההתקשרות בינך לבין תנובה בקשר לפעילותך כמחלק תנובה ותוצרת."

(נספח י' לכתב התביעה).

גדר המחלוקת:

10.        לאורה של מערכת היחסים שבין הצדדים, וההסכמה אליה הם הגיעו בדיון המוקדם שהתקיים בפני השופטת רימון- קפלן, נדון בשלוש אלה:

א.         טענת התיישנות, באשר לחלק מרכיבי התביעה, ומערכת ההסכמים שחלה על הצדדים.

ב.         טענת מעשה בית דין- המתייחסת להליך קודם בין הצדדים, בו הגיש התובע יחד עם שלושה מחלקים חו"ת נוספים, תביעה נגד תנובה לבית המשפט המחוזי בחיפה.