השופט א' רובינשטיין:
רקע
א. ערעור זה תחום בשאלה משפטית אחת שבמחלוקת, שעניינה האם גימלה לפי פרק ח' שבחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995, העוסק בביטוח זכויות עובדים בפשיטת רגל ובפירוק תאגיד, חלה גם על "דמי הודעה מוקדמת". השאלה פורשת כנפיה, כפי שנראה, על שתי מערכות דין - דיני העבודה מזה ודיני הפירוק, שמכוחם הגיע הערעור לפתחנו, מזה. בית משפט זה לא נדרש לשאלה, ככל הנראה, בעבר, אך נגעו בה מכאן ומכאן בית הדין הארצי לעבודה ובית המשפט המחוזי שלפירוק. העובדות במקרה דנן אינן במחלוקת, ונמנות הן בהחלטתו של בית המשפט קמא: חברה ושמה קומגייטס בע"מ - המשיבה 3 - נקלעה לקשיים עסקיים, לרבות אי תשלום שכר לעובדיה. ביום 20.5.03 הוצאו עובדי החברה על ידי הנהלתה לחופשה ללא תשלום, באורח חד צדדי בלא הסכמתם. חלק מעובדי החברה פנו למערער - המוסד לביטוח לאומי - לקבלת דמי אבטלה בגין החופשה (שכרם לחודש אפריל 2003 לא שולם). ב-29.5.03 הגישו העובדים בקשת פירוק, בטענה - בין השאר - כי החברה חדלת פרעון. ביום 12.6.03 ניתן צו פירוק זמני לחברה, וביום 17.8.03 אישר בית המשפט למפרקת הזמנית לפטר את עובדי החברה.
פסק הדין קמא
ב. ראשית נתעוררה השאלה מהו מועד הפיטורין. בית המשפט קמא (מפי השופטת, כתארה אז, אלשיך) קבע, כי בעצם פנייתם של עובדים לביטוח הלאומי אין לראות צו פיטורין; וכי אין חולק שבמקום שנתקבלו כספי ביטוח לאומי בגין חלק מן התקופה שבמחלוקת, יש לקזזם. גם את בקשת הפירוק, כך קבע בית המשפט קמא, יש לראות כ"התראה חמורה" - אך לא כפיטורין. לעומת זאת, באשר לצו הפירוק הזמני, נקבע כי במקרים שבהם חדלה החברה לפעול ואין מדובר בעסק חי, אין צו הפירוק הקבוע משנה את המצב שהתהווה עם מינוי המפרק הזמני; לכן יש לראות את מועד הפירוק הזמני כמועד הפיטורין דה פקטו, קרי - בנידון דידן - 12.6.03. אשר למועד ההודעה המוקדמת, וכאן קרבים אנו לנשוא ענייננו, נפסק כי יש לקבעו ליום 20.5.03, היום בו הוצאו העובדים לחופשה, שבינו לבין הפיטורין חלפו 23 ימים, ויש לשלם דמי הודעה מוקדמת בגין ההפרש בין תקופה זו לבין התקופה הסטטוטורית להודעה מוקדמת. ולבסוף, נאמר "בשולי הדברים", והוא הנידון דידן, "כי עמדת הביטוח הלאומי, המסרב לכלול את רכיב ההודעה המוקדמת בגמלה, נראית על פניה תמוהה ונוגדת את פסיקתם העדכנית של בתי הדין לעבודה, וטוב יעשה המנהל המיוחד אם יתן על כך את דעתו בעת שישוב ויכריע בתביעת החוב...".
הערעור
ג. כלפי סיפת הדברים מופנה הערעור דנא.
ד. לטענת המערער כוללת הגמלה לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי (סעיפים 183-180) שכר עבודה ופיצויי פיטורין בלבד, ושכר עבודה מוגדר בהפניה לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958. לעניין הפרשנות הנחוצה, מסתמך המערער על פסיקת בית הדין הארצי לעבודה ובית המשפט המחוזי שלפירוק, כי תשלום תמורת ההודעה המוקדמת אינו בחינת שכר אלא "פיצוי עבור הפרת הסכם העבודה", שכן אינו ניתן בעבור עבודה. כן מסתמך המערער על סעיף 7 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורין ולהתפטרות, תשס"א-2001 (להלן חוק הודעה מוקדמת), המתאר סיטואציה כגון זו שלפנינו, והמדבר בפיצוי. משחדלו יחסי עובד ומעביד מיום צו הפירוק הזמני, כנטען, אין איפוא דמי הודעה מוקדמת חלק משכר העבודה, להבדיל - למשל - מפדיון חופשה שדינו כשכר עבודה.
ה. לשיטת המערער, הרציונל בעניין זה זהה לטעם שעל פיו אין משלמים גמלה בגין פיצויי הלנה לעובדים; לדעתו גישה אחרת, המציבה את דמי ההודעה המוקדמת בגדר שכר העבודה, תביא מיניה וביה להצבתם בדרגה העליונה של הנשיה המובטחת, וכך תפגע בנושים אחרים. שינוי בדבר מחייב, לטענת המערער, חקיקה. נתבקשה איפוא קביעתו של בית משפט זה, כי אין דמי הודעה מוקדמת מהווים שכר עבודה לצורך גמלה לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי.
ו. כונס הנכסים הרשמי (משיב 4) הצטרף לנימוקי הערעור ולעמדת המערער.
ז. החברה שבפירוק (שהמפרקת שלה באה מאותו משרד המייצג את העובדים, דבר שאודה כי לא ירדתי לחקרו) הותירה את ההכרעה לשיקול דעת.
ח. מנגד, טענו העובדים המשיבים 1 (מרבית עובדי החברה), ראשית, כי פרוצדורלית אין מקום לערער על "קביעת אגב - אוביטר", כפי שהייתה החלטת בית המשפט קמא בנושא זה, ופרוצדורלית היתה הדרך הנכונה הגשת ערעור לבית המשפט קמא על החלטת המנהל המיוחד, שהחליט להכיר בדמי ההודעה המוקדמת לצורך תביעת החוב, והדבר לא נעשה. שנית, מהותית נטען כי יש לפרש "שכר עבודה" בחוק הביטוח הלאומי פירוש רחב יותר, ולראות את דמי ההודעה המוקדמת כבאים "עקב עבודתו" של העובד לפי חוק הגנת השכר שאליו מפנה חוק הביטוח הלאומי; נטען כי כך גם בגדרי פרשנות תכליתית סוציאלית, על פי מטרתו של חוק הביטוח הלאומי. בנוסף, נטען כי הודעה מוקדמת כמותה בפועל כפדיון חופשה, שדמיו מהווים שכר עבודה - גם אם קרויה היא בשם פיצוי. נאמר עוד, כי אין הכרה בדמי הודעה מוקדמת כשכר עבודה מחייבת גם הכרה בהם כדין קדימה - ולכל היותר ישולמו אלה על ידי המערער, בלא שייגבו על-ידיו מן המעביד.
ט. המנהל המיוחד לבדיקת תביעות חוב של העובדים (משיב 2) טען, כי במקרה דנן מתוך עצם הגשתה של הבקשה לפירוק תשעה ימים לאחר הוצאת העובדים לחופשה ללא תשלום לא היה מקום לאישור דמי הודעה מוקדמת, שכן העובדים לא עמדו בתקופה זו לרשות המעביד; ואולם, משלא נתקבלה עמדתו בהקשר זה, יש מקום לתשלום דמי הודעה מוקדמת על ידי הביטוח הלאומי.
דיון
י. פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי עניינו - כאמור - "ביטוח זכויות עובדים בפשיטת רגל ובפירוק תאגיד". פרק זה תכליתו הברורה, כשל כל חוק הביטוח הלאומי כולו, היא תכלית סוציאלית: לפרוש רשת ביטחון לרגלי המבוטח בשעה של מצוקה או אי השתכרות. החוק מקנה לעובד מבוטח גמלה, בין השאר, משניתן צו לפירוק חברה (סעיף 182(2)). הגמלה לעובד מוגדרת (סעיף 183) כ"סכום חוב שכר העבודה ופיצויי הפיטורים שמעבידו חייב לו...", ולסכומה קבועה תקרה. שכר עבודה מוגדר בסעיף 180 "כמשמעותו בסעיף 1 לחוק הגנת השכר, לרבות סכום שלפי כל דין רואים אותו כשכר עבודה...". פיצויי פיטורים מוגדרים (סעיף 180) ככאלה "המגיעים מחוק פיצוי פיטורים או מכוח הסכם קיבוצי". המוסד לביטוח לאומי זכאי לגבות מן המפרק גמלה ששולמה, בתנאים שנקבעו בסעיף 192. דין קדימה מוגדר שם כ"זכויותיו של עובד לפי סעיף 78(1) לפקודת פשיטת הרגל, לפי סעיף 354(א)(1) לפקודת החברות...".
י"א. סעיף 1 לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958 מגדיר שכר עבודה כך: "לרבות תשלומים בעד חגים, פריון עבודה ושעות נוספות, ותשלומים אחרים המגיעים לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו".
י"ב. לפי סעיף 189 לחוק הביטוח הלאומי מוגשת התביעה לגימלה על ידי נאמן בפשיטת רגל או מפרק חברה, בין השאר. דרך מקובלת לטיפול היא מינוי מנהל מיוחד לתביעות החוב של העובדים (ראו פש"ר (ת"א) 66/98 איזדורפר נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם), פסקה 14 לפסק הדין (השופטת אלשיך); ראו גם ע"א 6070/01 המוסד לביטוח לאומי נ' איזדורפר (לא פורסם)).
י"ג. בשנת תשס"א נחקק חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 (להלן חוק הודעה מוקדמת), הקובע חובת הודעה מוקדמת על פי דין. הזכאות מוגדרת בסעיפים 4-3 לחוק, לעניין עובד במשכורת (חודשית), לפי סעיף 3 בשישה חודשים ראשונים לעבודתו יום לחודש, לשישה חודשים נוספים שישה ימים ועוד יומיים וחצי לכל חודש, ולאחר שנה - חודש. סעיף 4 עוסק בעובד בשכר (שאינו משכורת), והתקופה הראשונית לגביו קצרה יותר. סעיף 7(א) לחוק קובע כי "מעביד שפיטר עובד ולא נתן לו הודעה מוקדמת לפיטורים כאמור בחוק זה, ישלם לעובדו פיצוי (הדגשה הוספה - א"ר) בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת". שכר רגיל מוגדר בסעיף 1 כ"שכר העבודה המובא בחשבון לעניין חישוב פיצויי פיטורים" (לפי סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963). סעיף 13 הנזכר מסמיך את שר העבודה, באישור ועדת העבודה של הכנסת, לקבוע בתקנות את מרכיבי השכר (ראו תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשנ"ד-1964). לא למותר להזכיר כי בדברי ההסבר לחוק הודעה מוקדמת (הצעות חוק תשס"א, 380) נאמר, כי "חיוב שני הצדדים ליחסי העבודה יאפשר למי מהם להתכונן לסיום היחסים ולחפש מקום עבודה או מעביד חילופיים", וכן (בקשר לחיוב בפיצוי כנזכר) - כי "מעביד אשר לא יתן הודעה מוקדמת לעובד שבכוונתו לפטר יחויב בפיצויים". עוד ראוי להזכיר, ויש לכך לדעתי חשיבות בפרשנות החוק, כי חובת הפיצוי חלה גם על עובד מתפטר, בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת (סעיף 7(ב)). בתקופת ההודעה המוקדמת רשאי מעביד לוותר על עבודתו של העובד (סעיף 6). השופט ד"ר י' לובוצקי מעיר (סיום יחסי עבודה, מהדורת 2004, פרק 8, עמ' 16-14), כי אין התשלום תלוי בהכנסות אחרות שיש לעובד, ואף אין מקזזים הימנו כספים שקיבל כ'דמי פגיעה' מהביטוח הלאומי.
י"ד. עוד נזכיר, כי חובות בדין קדימה מנויים בסעיף 354 לפקודת החברות (נוסח חדש) תשמ"ג-1985 ובסעיף 78 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) תש"ם-1980, והראשון בהם הוא שכר עבודה כמשמעותו בחוק הגנת השכר, שהגדרתו שם הובאה לעיל. כל זאת - תוך קביעת תקרה. השכר כולל תוספת יוקר המוגדרת כפיצוי בסעיף 1 (סעיף ההגדרות) בחוק הביטוח הלאומי (לעניין פשיטת רגל ראו ש' לוין וא' גרוניס פשיטת רגל מהדורה 2, (תשס"א) סעיף 141 בעמ' 272-271; לעניין פירוק חברות ראו א' וולובסקי כונס נכסים בדיני החברות (מה' 2, ז' וולובסקי, עורך, תשס"ד), 377). שכר העבודה לענין דין הקדימה כולל גם דמי חופשה, פדיון חופשה ותמורת חופשה וכן דמי מחלה (סעיף 17 לחוק חופשה שנתית תשי"א-1951, סעיף 7 לחוק דמי מחלה, תשל"ו-1976), אך לא פיצויי הלנת שכר (סעיף 19(א) לחוק הגנת השכר). הסמכות העניינית בתחום זה נתונה לבית המשפט שלפירוקים ולפשיטת רגל (ולא לבית הדין לעבודה). ראו למשל ע"א 445/87 הספקה נ' עמית, פ"ד מד(1) 720, 722 (השופט בך).