הופחת שיעור ההשתתפות בהוצאות המשפטיות של ח"כ צחי הנגבי בפרשת "דרך צלחה"

השופטת  ד' ברלינר:

           עתירה המופנית כנגד החלטתה של הועדה הציבורית לקביעת החזר הוצאות משפטיות לחברי כנסת (להלן: הועדה), מיום 21.6.04 לפיה אושרה לשר צחי הנגבי השתתפות בהוצאות משפטיות בסכום כולל של 300,000 ש"ח. הסכום הנ"ל (ויותר) הוצא על ידו בקשר עם חקירה פלילית שהתנהלה נגדו בגין חשדות לביצוע עבירות בהיותו חבר כנסת.

רקע כללי

           בין השנים 1994-96 כיהן השר צחי הנגבי (להלן: הנגבי או ח"כ הנגבי) כחבר כנסת ויו"ר ועדת הכלכלה.

           בחודש מרץ 1998 פתחה המשטרה בחקירה נגדו בשל פרשה שכונתה פרשת "דרך צלחה".

          
           "דרך צלחה" היא שמה של עמותה שהוקמה על-ידי ח"כ הנגבי, בסוף שנת 1994. העמותה עסקה בעיקר בקידום הצעת חוק שהוצעה על-ידי הנגבי בנושא המאבק הלאומי בתאונות דרכים.

           בתחילת הדרך כיהן הנגבי כיו"ר העמותה ללא שכר אם כי הועמד לרשותו רכב על חשבון העמותה. בהמשך כיהן כמנכ"ל העמותה בשכר. החשדות, בגינם נפתחה החקירה היו כי הוא עשה שימוש בעמותה כדי לקבל שכר וטובות הנאה עבור פעולות אותן היה אמור לבצע מכח תפקידו כחבר כנסת.

           בין התורמים לעמותה היו גם חברות הדלק הגדולות. חלק מהחשדות התייחסו לפעולותיו של ח"כ הנגבי לקידום הצעות חוק בנושא משק הדלק, כאשר על-פי הנטען - פעולותיו נבעו ממניעים זרים, והושפעו מהתרומות של חברות הדלק לעמותה.

2.        לאחר חקירה ממושכת, דיונים רבים ותהפוכות בעמדתה של הפרקליטות (לרבות הכנה של טיוטת כתב אישום), החליט היועץ המשפטי לממשלה בתאריך 6.3.01 לסגור את תיק החקירה מחוסר ראיות (להלן: החלטת הסגירה).

           בהחלטתו, ציין היועץ המשפטי לממשלה דאז (כב' השופט א' רובינשטיין) כי "המעשים בהם מדובר הצביעו על אי תקינות שבעניינו הגיעה לתחומה של עבירה, אך בסופו של יום סברנו כי אין סיכוי סביר להרשעה" (עמ' 2 פסקה ז' להחלטת הסגירה).

           לביקורת על מעשיו של ח"כ הנגבי היתה שותפה גם ועדת האתיקה של הכנסת, שעסקה בפרשה זו ואף הטילה עליו עונשים, ובדיעבד, גם הועדה שהחלטתה היא נושא העתירה שבפנינו.

           חלק מנימוקי העתירה מתבססים על אותה ביקורת, וכן על העובדה שהתיק נסגר בשל חוסר ראיות, ועל כך בהמשך.

3.        בתאריך 1.9.03 הגיש ח"כ הנגבי בקשה על-פי סעיף 10א לחוק חסינות חברי הכנסת זכויותיהם וחובותיהם התשי"א-1951 (להלן: החוק), (להלן: הסעיף) להשתתפות בהוצאות שנגרמו לו עקב היעוץ המשפטי לו נזקק בשל החקירה שהתנהלה נגדו כמפורט לעיל. הבקשה הוגשה לועדה הציבורית שהוקמה מכוח הסעיף. בבקשה פורטה השתלשלות העניינים, תולדות החקירה, מספר הפעמים שבהן זומן הנגבי לחקירות וכיו"ב, וכן פורטו ותועדו הסכומים ששילם לסנגורו כשכר טרחה.

4.        בתאריך 21.6.04 ניתנה ההחלטה.

           ההחלטה ניתנה פה אחד על-ידי שלושת חברי הועדה: השופט בדימוס ש' אלוני השופט י' אליאסוף ועו"ד ארנה לין.

           בהחלטה התייחסה הועדה לעבירות שיוחסו לח"כ הנגבי על פי טיוטת כתב האישום שהומצאה לה וזאת לצורך הכרעה בשאלה האם מדובר במעשים שבגינם הוא זכאי להשתתפות מכוח האמור בסעיף. הועדה פנתה גם ליועצת המשפטית של הכנסת, וקיבלה את חוות דעתה בשאלה זו.

           בגדר הדיון בסוגיה זו נבחנה שאלת השכר הראוי עבור שעת עבודה של עורך-דין וכן הכללים שהותקנו מכוח הסעיף: כללי חסינות חברי הכנסת זכויותיהם וחובותיהם (השתתפות בהוצאות משפטיות) תשס"ג-2003 (להלן: הכללים). הועדה פנתה מיוזמתה לועדת הכנסת והציעה כי הכללים יתוקנו באופן שיאפשר חריגה מהתעריף הנהוג בלמעלה מ-50% גם כאשר היקף שכר הטרחה לא אושר מראש.

5.        בסופו של יום קבעה הועדה כי קיים ספק בדבר קיומו של הקשר הסיבתי "בין כל המעשים הפליליים שיוחסו לשר הנגבי בחקירת המשטרה לבין מילוי תפקידו כחבר כנסת" ...."הקמתה של העמותה דרך צלחה ומינויו של השר הנגבי כמנכ"ל העמותה בשכר אין בהם כשלעצמם כל קשר לתפקידו של השר הנגבי כחבר הכנסת. התלות היחידה בין אלה לבין הכנסת מתבטאת במטרה שהציבה לה העמותה ולדעתנו זו תלות רופפת".