ביטול תנאי מקפח בחוזה אחיד והעברת הדיון לבית המשפט המוסמך

בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת היעדר סמכות מקומית (בש"א 166729/06).

התובעת, חברה העוסקת, בין היתר, במתן שירותי רדיו-טלפון סלולאריים למנויים המשתמשים במכשירי פלאפון, הגישה נגד הנתבע כתב תביעה בסדר דין מקוצר על סך 7,095 ש"ח. בסעיף 7 לכתב התביעה נאמר, "לבית המשפט הנכבד הסמכות לדון בתובענה נוכח סכומה ומהותה".

היה ניתן לסיים את ההחלטה כבר כאן, שכן על פי הוראת תקנה 9(6) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן - התקנות), על התובע לפרט בכתב התביעה את "העובדות המראות שבית המשפט מוסמך לדון בתובענה". התובעת לא פירטה בכתב התביעה את העובדות המראות שבית משפט זה מוסמך לדון בתובענה מבחינת הסמכות המקומית ומאידך, לאור מקום מגוריו של הנתבע בירושלים ובהתאם לתקנה 3(א1) אין ספק, שלבית המשפט השלום בירושלים הסמכות לדון בתובענה.

זאת ועוד, בהתאם לתקנה 3(א1), אף אם היתה לבית משפט זה הסמכות לדון בתובענה על פי תקנה משנה (א), אם "היו לעסקו של התובע מספר סניפים, והיה אחד מהם במקום השיפוט שבו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע, תוגש התובענה לבית משפט באותו תחום שיפוט". (על הרקע להוספת תקנה 3(א1) ופרשנות התקנה ראו: ס' גולדשטיין, ע' טאוסיג "הפחתה במעמד שאלת הסמכות בבתי המשפט הכלליים" עלי משפט ג', 279 בעמ' 297 ואילך). לפיכך, ומשאין מחלוקת שלתובעת סניף בירושלים, יש להגיש את התובענה לבית המשפט השלום בירושלים.

התובעת הגישה תגובה לבקשה בה נטען, שבהסכם בין הצדדים נקבע מפורשות בסעיף 11 ט', כי לבית משפט השלום בתל אביב סמכות שיפוט יחודית.

לתגובה צורף צילום של התנאים הכלליים, ללא חתימה שכן החתימה מצויה על פני ההסכם ואילו התנאים הכלליים הם בגב ההסכם, ובסעיף 11 ט' נאמר בזו הלשון: "מוסכם בזה כי סמכות השיפוט היחודית באשר להסכם זה וכל הנובע ממנו תהיה לבתי המשפט בתל אביב בלבד".

הנתבע הגיש תשובה לתגובה וטען, שתניית השיפוט מהווה תניה מקפחת בחוזה אחיד ויש לבטלה.

ביום 31/7/06, הוריתי לתובעת להגיש התייחסות לסעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 (להלן - חוק החוזים האחידים) ולהגיש את ההסכם המקורי עליו חתמו הצדדים, כל זאת עד ליום 10/8/06.

עד היום לא הוגשה התייחסות התובעת לחוק החוזים האחידים ולא הוגש ההסכם המקורי.

דיון

מן הדין היה לקבל את הבקשה ולדחות את התנגדות התובעת על הסף, שכן הטענה בדבר תנית השיפוט היחודית אינה נזכרת בכתב התביעה, בניגוד להוראת תקנה 9(6), ולאור אי הגשת ההסכם המקורי, אך גם לגופם של דברים הצדק עם הנתבע.

סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים בנוסחו הקודם קבע:

"חזקה על התנאים הבאים שהם מקפחים:

:

(9)        תנאי הקובע מקום שיפוט בלתי סביר, או המעניק לספק זכות לבחור על דעתו בלבד את מקום השיפוט או הבוררות שבהם יתברר סכסוך. (הדגשה הוספה).

השאלה, האם תנית שיפוט היא בגדר תניה מקפחת בחוזה אחיד, עלתה לדיון בפני בית המשפט העליון ברע"א 188/02 מפעל הפיס נ' אלי כהן ואח', פ"ד נז(4) 473 (2003), וכבו' השופט א' ריבלין קבע, כי תנית שיפוט המפנה את התובעים, זכייני מפעל הפיס בדרום, לתבוע את מפעל הפיס בתל אביב ולא בבאר שבע, תקפה ואינה מקפחת לפי חוק החוזים האחידים. בית המשפט קבע, בין היתר, "כי התניה שבהסכם שבין המבקש לבין המשיבים אינה בלתי סבירה" ( שם, עמ' 480; להלן - הלכת מפעל הפיס).

השאלה נדונה שוב בבית המשפט העליון בע"א 10740/02 רחמים נ' ליגד השקעות ובנין בע"מ, פ"ד נח(1) 587 (2003). היועץ המשפטי לממשלה הגיש את עמדתו לבית המשפט העליון לפיה, תנית שיפוט הקובעת סמכות בלעדית לבתי המשפט בתל אביב בחוזה לבניה ולמכר דירה שנכרת בירושלים בין הצדדים, היא תנאי מקפח לפי חוק החוזים האחידים. בית המשפט העליון לא שוכנע מטיעוני המערערים ומטענות היועץ המשפטי לממשלה, כי יש לחזור ולעיין בצדקת הלכת מפעל הפיס וקבע, שאין מדובר בתניה מקפחת.

ביום 1/6/04, תוקן סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים (ס"ח 1941, מיום 9.6.04, עמ' 389) ונוסחו כיום הוא כדלהלן:

"(9)      תנאי המתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט או המקנה לספק זכות בלעדית לבחירת מקום השיפוט או הבוררות שבהם יתברר סכסוך".

כפי שניתן לראות, המחוקק השמיט את המשפט "תנאי הקובע מקום שיפוט בלתי סביר" והוסף המשפט "תנאי המתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט".