האכלת חתולי רחוב בחצר בית משותף - שימוש לא סביר בחצר ומטרד

1.         סכסוך שכנים בבית משותף אשר ברח' הלל 38 בחיפה.  הנתבעת, המתגוררת  בגפה בקומת הקרקע בבניין בצד האחורי שלו,נכסה לעצמה את החצר האחורית של הבית המשותף, טפחה אותה, והיא נוהגת להאכיל בה עשרות חתולי רחוב באופן קבוע. התובע, גמלאי,  המתגורר בדירה מעל ביחד עם אשתו, וקצה נפשו בנוהג זה.

2.         הסכסוך כלל מחלוקות רבות נוספות שהוסדרו במהלך שמיעת התיק. נותרה בעינה מחלוקת "האכלת חתולי הרחוב" בתחומי החצר המהווה רכוש משותף.

3.         כל הסדר שהוצע לא ריצה את הנתבעת, הליכי גישור לא צלחו,  והיא הביעה כוונתה הנחושה להתמיד ולהאכיל את חתולי הרחוב .

4.       עובדות הרקע

4.1        התובע מתגורר בבנין מאז שנת 1992, כשנתיים לפני שהגיעה לבנין הנתבעת. (עמ' 5 לפרטיכל).

4.2        הנתבעת הגיעה להתגורר בדירת קרקע אחורית הצמודה למתחם החצר האחורית המשותפת לדיירי הבנין. הנתבעת טפחה את החצר האחורית, והציבה שער עם מנעול בפתח החצר האחורית . לא כל הדיירים קבלו מפתח. בשלב מסויים אף החליפה מנעול ולתובע לא היה מפתח להכנס, אלא לאחר החלטת בית משפט. (עמ' 6 לפרטיכל).

4.3        הנתבעת חובבת בעלי חיים  ופעילה למען רווחת בעלי חיים באגודת צער בעלי חיים, מזה שנים. (נספח ט' לנ / 2 ).

4.4        הנתבעת מגדלת בביתה כלבים עזובים, שלושה חתולים בביתה, 3,4, חתולים קבועים בחצר , מקיימת עסק של מספרת כלבים, ונוהגת מדי יום, פעמיים ביום להאכיל  חתולי רחוב המתאספים לצורך כך במשטחים השונים של הרכוש המשותף.  (ס' 3 ד, ז, לנ / 2, עדותה, עמ' 24 לפרטיכל).

4.5        הנתבעת מאכילה את החתולים הן בבוקר, והן אחר הצהריים, מדי יום. (עדות הנתבעת, עמ' 24 לפרטיכל, עדות השכנה כלפון עמ' 18 לפרטיכל). התובע טען כי הנתבעת מאכילה את החתולים כעת גם בלילה. (עמ/ 10 לפרטיכל).

4.6        הנתבעת מאכילה  את חתולי הרחוב על קיר גדר  בטון המפריד בין הבניין בו היא מתגוררת לבין בניין סמוך  (ניתן לראות בקובץ התמונות ת / 3 ).כמו כן היא מאכילה את  החתולים ליד מחסן מתחת למדרגות הבניין, ובמרחבי   החצר האחורית המשותפת. (עדות התובע, עמ' 10 לפרטיכל, וכן ס' 6 לת / 1  ומתוך תמונות ת /3 , וכן אישור לכך בעדות הנתבעת עמ' 24 לפרטיכל, עדות השכנה כלפון, עמ' 18 לפרטיכל). אישור נוסף לכך קיים בעדות ד"ר סנפיר שסבר כי החצר היא חצר פרטית של הנתבעת והעיד כי שם מתבצעת האכלת החתולים (עמ' 35 לפרטיכל).

4.7        התמונות ת / 3 (הקטנות והגדולות) ממחישות  את מספרי   חתולי הרחוב הבאים לאכול. הנתבעת עצמה אישרה בעדותה כי היא מאכילה 17-18 חתולים על הגדר (מ' 24 לפרטיכל). השכנה  כלפון, עדה מטעם הנתבעת,  העידה כי בכל האכלה מדובר ב20-25 חתולים. (עמ' 18 לפרטיכל).

4.8        התובע מתלונן על לכלוך וריחות לא נעימים בשל כך שהחתולים מטילים את צרכיהם בחצר המשותפת, וכן מתלונן על יללות ייחום של החתולים. כמו כן נמנע התובע מלפתוח את תריס  מרפסת ביתו  בשל החשש המתמיד שהחתולים יקפצו מהגגון ויכנסו לביתו, כפי שכבר קרה בעבר, כאשר חתולים נכנסו למטבח ולמרפסת התובע ושברו צמחים. (ס' 5,6, לתצהיר ת / 1, עדות התובע, עמ' 13 לפרטיכל). המנעות התובע לפתוח את התריסים בגלל החתולים גם אושרה על ידי  העדה אשכנזי, עדה מטעם הנתבעת (עמ' 44 לפרטיכל). הנתבעת לעומת זאת טענה כי כל הזמן המרפסת של התובע פתוחה ורק כשהם הולכים הם מגיפים את התריסים. (עמ' 29 לפרטיכל).

4.9        הנתבעת טענה כי   חתולי הרחוב באים לאכול ונעלמים לאחר 5-10 דקות. (עדותה, עמ' 24 לפרטיכל). גם העדה ויצמן ,עדה מטעם הנתבעת ,  מבניין הסמוך לחצר הנתבעת ופונה אליה,נוהגת להאכיל חתולי רחוב מדי צהריים. לדבריה החתולים אוכלים בבקר אצל הנתבעת 10 דקות עד רבע שעה, ומיד מסתלקים אליה כדי שהיא תאכיל אותם בצהריים. (עמ' 14 לפרטיכל). כמובן שעדות זו משמיטה את הטענה כי חתולי רחוב לא נמצאים במקום אלא הולכים לדרכם לאחר 10 דקות. העיד ד"ר סנפיר, וטרינר, שהוא עצמו גר בבית משותף אחר ומאכיל בחצר הבית 10 עד 15 חתולי רחוב. (עמ' 33, 34 לפרטיכל).גם עד זה התייחס לכך שהחתולים אוכלים ולאחר מכן מסתלקים, אלא שטווחי הזמן שלו היו שונים. העד מסתמך על כך אם הוא בא לחצר בשעה 7:00 רואה שכל החתולים אוכלים, ולאחר מכן ב11:00 מגיע שוב ואין אף חתול, סימן שהם מסתלקים. (עמ' 36 לפרטיכל).

4.10      הנתבעת טענה כי לכל החתולים היא מעניקה טיפול וטרינרי, וכולם מעוקרים ומסורסים כאשר חתול מסורס הוא בעל חתך באוזן (עמ' 24, 30 לפרטיכל). הנתבעת, לבד מטענה סתמית בענין זה, לא הביאה ראיה חותכת לכך שכל החתולים שמגיעים לאכול הינם מסורסים. בתצהירה לעומת זאת טענה כי את החתולים שאמצה עקרה וסרסה וגם דאגה כי "כמה מהאחרים" יעברו סירוס או עיקור.  (ס' 3 ז לנ / 2).שכנההסמוכה לדירת הנתבעת בקומת הקרקע, ואשר מעדותה עולה כי היא חולקת עם הנתבעת את החתולים המאומצים ואת האכלתם, (עמ' 39,40 לפרטיכל)  ציינה כי ראתה 7-8 חתולים שבאים לאכול, והם מעוקרים ומסורסים. ב"כ התובע מפנה את תשומת לבה כי הנתבעת מדברת על 18 חתולים מסורסים ומעוקרים והיא משיבה "אני אומרת מה שאני רואה". (עמ' 40 לפרטיכל).  הנתבעת עצמה העידה כי כשהחתולים לא  מנותחים, בעונת הייחום יש יללות נוראיות.(עמ' 30 לפרטיכל). אלא שהנתבעת טוענת כי החתולים הבאים לאכול אצלה, אינם מייללים בשל כך שטופלו.

4.11      לענין הנקיון והריחות - הנתבעת  טענה כי היא עצמה אוספת את הלכלוך ומנקה כל יום את החצר ואילו החתולים הזרים אינם שוהים בגינה ואינם עושים את צרכיהם אלא באים בשעות ההאכלה ואחר כך נעלמים. (ס' 6 ד' לנ / 2 ). הנתבעת נשאלה בחקירתה כל כמה זמן היא מנקה ושוטפת את  הרחבה והשיבה לפחות פעם ביום. (עמ' 25 לפרטיכל). עדה נוספת ממטעם הנתבעת ,גב' ויצמן איטה ציינה אף היא כי מדי יום הנתבעת שוטפת את  החצר עם  זרנוק מים. (עמ' 16 לפרטיכל). בעדותה של עדה זו נכרה מגמתיות. מדובר בשכנה מבית סמוך הפונה לכיוון החצר. גם העדה ויצמן נוהגת להאכיל את חתולי הרחוב מדי צהריים. עדה זו  מעידה כי " אין ריחות ואין יללות. יש ריחות של פרחים מהגינה". (עמ' 14 לפרטיכל).גם עדה נוספת, השכנה כלפון, (אשר היא בעצמה מחזיקה בביתה כלב וחתול (עמ' 29 לפרטיכל)פעמיים  החליפה את הנתבעת בהאכלת החתולים כשהנתבעת לא היתה ומדי פעם הנתבעת שומרת לה על הכלב) העידה שאיננה מרגישה ריח או רעש. (עמ' 19 לפרטיכל). עדה זו אישרה כי התובע מתלונן מזה כשנתיים או שנתיים וחצי על כך שהאכלת החתולים מפריעה להם. (עמ' 19 לפרטיכל). עדה נוספת, הגרה בסמיכות לנתבעת וחולקת עמה את הטיפול בחתולים המאומצות וכן משתתפת בהאכלת החתולים מציינת כי החתולים באות רק לכמה דקות, ולא עושות את צרכיהם בחצר. העדה נשאלה מדוע אם כן מנקה הנתבעת כל יום את החצר ושוטפת אותה והעדה הסבירה כי הסיבה היא כלב מבוגר שעושה צרכיו בחצר. (עמ' 42 לפרטיכל). שכנה נוספת מהקומה הרביעית, אשר קבלה  מהנתבעת חתול במתנה אשר "חפש בית", העידה כי איננה מריחה את צחנת החתולים מהקומה הרביעית. (עמ' 44 לפרטיכל).

4.12      התובע בקש מספר פעמים מהנתבעת להעתיק את מקום האכלת החתולים למקום אחר. (עדותו, עמ' 10 לפרטיכל).

5.       האם שימוש סביר במקרקעין המשותפים ?

5.1    ההנאה שבעל דירה רשאי להפיק מזכותו ברכוש המשותף נקבעת על פי האמור בחוק המקרקעין, תקנון הבית המשותף, ועל פי ההחלטות של האסיפה הכללית והנציגות. באין הוראות מפורשות בדבר השימוש המותר ברכוש המשותף על ידי בעל דירה, רשאי בעל דירה להשתמש ברכוש משותף שימוש שהוא טבעי לו ובלבד שלא ימנע שימוש כזה מבעלי הדירות האחרות בבנין. ענין זה הינו פועל יוצא של ס' 31 (א) (1) לחוק המקרקעין תשכ"ט 1969  הקובע כי 

" (א) באין קביעה אחרת לפי סעיף 30, רשאי כל שותף, בלי הסכמת יתר השותפים -