פתח דבר
1. חברת ישראכרט בע"מ (להלן:
"ישראכרט") היא תאגיד עזר בנקאי כהגדרתו בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א - 1981 המצוי בשליטתו המלאה של בנק הפועלים בע"מ.
המבקשת, דניאלה דויטש (להלן:
"המבקשת"), מחזיקה בכרטיס אשראי מסוג Gold Mastercard אשר הונפק לה על ידי ישראכרט בשנת 1992 על פי הסכם שנערך עימה (ראו סעיפים 3 ו-5 לתצהיר המבקשת, עותק ההסכם צורף כנספח א' לתשובת ישראכרט לבקשת האישור, כהגדרתה בהמשך, להלן:
"הסכם ההתקשרות").
ביום 1/4/02 וביום 1/5/02, בהתאמה, החלה ישראכרט לגבות ממחזיקי הכרטיסים שהיא מנפיקה, והמבקשת ביניהם, שני סוגים חדשים של עמלות: "דמי תפעול" ו"עמלת חיוב נדחה" (להלן:
"העמלות החדשות").
דמי התפעול הם סכום חודשי קבוע הנגבה ממחזיקי הכרטיס ותכליתו, לטענת ישראכרט:
"לכסות עלויות הנגרמות לחברת ישראכרט עקב השימוש בכרטיס הנעשה על ידי לקוחותיה, בארץ ובחו"ל, לרבות עלויות הקשורות בהפקת הודעות החיוב החודשיות ומשלוחן; עלויות הקשורות בבירורי עסקאות; עלויות הקשורות בביטול חיובים; עלויות ניהול קובץ לקוחות וכיו"ב."(סעיף 36 לתצהירו של מר עמי אלפן, מנהל מחלקת אסטרטגיה בישראכרט, להלן:
"אלפן").
עמלת החיוב הנדחה נועדה, לטענת ישראכרט:
"לכסות עלויות עודפות הנגרמות לחברת ישראכרט עקב השימוש בכרטיס הנעשה על ידי לקוחותיה, בסיטואציות כאמור, של רכישה בתשלומים או של דחיית חיובים." (סעיף 37 לתצהיר אלפן).
המבקשת עותרת להחזר הכספים שנגבו בגין העמלות החדשות, ממנה ומיתר מחזיקי הכרטיסים שמנפיקה ישראכרט, ומשכך היא מבקשת להכיר בתובענה שהגישה בת"א 1325/04 (להלן:
"התובענה") כתובענה ייצוגית.
הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, בש"א 5588/04 (להלן:
"בקשת האישור"), הוגשה מכוח הוראות פרק ג' 1 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א - 1981 (להלן:
"חוק הבנקאות"). לאחר הגשתה של הבקשה נכנס לתוקפו חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו - 2006 (להלן:
"חוק תובענות ייצוגיות" או
"החוק"), אשר ביטל את הוראותיו של פרק ג' 1 האמור (סעיף 34 לחוק), ואף קבע כי הוראת בטלות זו - ככלל הוראותיו של חוק תובענות ייצוגיות - תחול גם ביחס לבקשות לאישור תובענות ייצוגיות אשר היו תלויות ועומדות לפני בית המשפט ביום פרסום החוק (סעיף 45(ב) לחוק). עם זאת, תחת ההסדר שבוטל בדבר הגשת תובענה ייצוגית מכוח חוק הבנקאות, נקבע בחוק תובענות ייצוגיות הסדר חדש שלפיו ניתן להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית ב
"תביעה נגד תאגיד בנקאי, בקשר לעניין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו." (סעיף 3(א) לחוק וסעיף 3 לתוספת השנייה לו). בסעיף 2 לחוק הוגדר "תאגיד בנקאי" ככולל תאגיד עזר, דוגמת ישראכרט. משכך, חוק תובענות ייצוגיות הפך למקור הנורמטיבי לבקשה זו.
2. משוויתרו הצדדים על חקירות המצהירים, הוריתי לבקשתם על הגשת סיכום טיעוניהם בכתב, וכך אמנם עשו.
יוער כי המבקשת הגישה לאחר הגשת סיכומיה שלל הודעות לבית המשפט ובהן "עדכונים", כפי שהכתירה את הודעותיה, על כניסתם לתוקף של תיקון מס' 18 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981 (להלן:
"חוק הגנת הצרכן") ושל חוק תובענות ייצוגיות וכן על השקתו של כרטיס אשראי חדש של ישראכרט. "עדכונים" אלה - שבמסגרתם שולבו גם טיעונים מטעם המבקשת, בחלקם טיעונים שלא בא זכרם קודם לכן הפותחים חזית חדשה - הוגשו מבלי שנתבקשה רשות מבית המשפט וממילא מבלי שניתנה רשות כאמור, ואינם יכולים להוות תחליף לבקשה לתיקון התובענה ובקשת האישור, אם וככל שהייתה המבקשת מעוניינת בכך. אשר על כן ומשלא הוגשה בקשה כאמור, אדון בבקשת האישור כמות שהוגשה.
טענות הצדדים
3. מלכתחילה טענה המבקשת כי גבייתן של העמלות החדשות משוללת בסיס חוזי או חוקי כלשהו. לטענתה כפי שניתן לה ביטוי בתובענה ובבקשת האישור, הסכם ההתקשרות בינה לבין ישראכרט איננו מתיר לישראכרט לגבות ממנה עמלות פרט לדמי החבר השנתיים, ומשגבתה ממנה ישראכרט את העמלות החדשות, הפרה את הסכם ההתקשרות תוך הטעיית המבקשת לסבור שבדין גבתה ישראכרט עמלות אלה, ולא היא. המבקשת לא צירפה לכתבי הטענות שהגישה עותק מהסכם ההתקשרות החתום על ידה, אלא שני נוסחים של מסמכי התקשרות שעליהם, לטענתה, נהגה ישראכרט להחתים את לקוחותיה.
ואולם ישראכרט הציגה את הסכם ההתקשרות עם המבקשת, ונתברר כי הסכם זה מכיל סעיף המתיר לישראכרט:
"לחייב את החשבון בהוצאות שונות שתיגרמנה לה [לישראכרט - ע.ב.]
בקשר לשימוש בכרטיס, בגין מתן אישורים לביצוע עיסקות, משיכת כספים, עמלות, הפרשי שער, הוצאות תקשורת ותשלומים אחרים הנוגעים לענין." (סעיף 7 ב' להסכם ההתקשרות, להלן:
"סעיף 7 ב'").
לטענת המבקשת, היא סברה בטרם הוצג לה הסכם ההתקשרות שעליו חתמה, שההסכם שבו התקשרה עם ישראכרט לא כלל סעיף בנוסחו של סעיף 7 ב'. משהוצג לה הסכם ההתקשרות שעליו היא חתומה, חזרה והעלתה טענה אשר בכתבי הטענות
נטענה על ידה כטענה חלופית, והיא כי סעיף 7 ב' נועד לאפשר החזר הוצאות שהוציאה ישראכרט בפועל ולא גבייתן של עמלות חדשות, ומשכך החלת העמלות החדשות מהווה הטעייה של המבקשת תוך הפרה של הסכם ההתקשרות. עוד טענה המבקשת, כי סעיף 7 ב' הוסף להסכם ההתקשרות לאחר שנוסח קודם של הסכם זה אושר בידי בית הדין לחוזים אחידים מכוחו של חוק החוזים האחידים, התשמ"ג - 1982 (להלן:
"חוק החוזים האחידים"), ולפיכך מחייבת הוספתו של הסעיף אישור מחודש של ההסכם בידי בית הדין. המבקשת סומכת את תובענתה על עילת ההטעיה הקבועה בחוק הבנקאות, וגורסת כי גבייתן של העמלות החדשות נעשתה באופן חד צדדי ומבלי שניתנה לה הודעה על כך. טענה נוספת בפי המבקשת היא כי מניסוח סעיף 17 א' להסכם ההתקשרות ניתן להבין כי הסכם זה אושר בידי בית הדין לחוזים אחידים, בעוד שבפועל לא זה המצב.
4. ישראכרט מצידה טוענת, כי קביעתן של העמלות החדשות נעשתה בהתאם לסעיף 7 ב', וכי גבייתן של העמלות החדשות החלה רק לאחר שעמדה בכללים שנקבעו לצורך זה בהנחיות המפקח על הבנקים. לטענה בדבר הטעיה משיבה ישראכרט כי פרסמה את דבר החלתן של העמלות החדשות הן בשני עיתונים יומיים, הן בדפי הפירוט החודשיים הנשלחים ללקוחות וזאת במשך שלושה חודשים החל מאפריל 2002, והן בעלוני מידע שצורפו לדפי הפירוט בחודש מרץ 2002. משכך, טוענת ישראכרט, עמדה בחובת הגילוי כנדרש ממנה בחוק הבנקאות ובהוראות המפקח על הבנקים.
אשר לטענת המבקשת בדבר החובה לאשר את התיקון להסכם ההתקשרות בבית הדין לחוזים אחידים, משיבה ישראכרט כי טענה זו, אף אם היא נכונה, איננה מקימה עילה לתובענה ייצוגית וזאת בשל כלל ייחוד העילה בתובענות ייצוגיות. ועוד טוענת ישראכרט כי אף אם תתקבל הטענה שיש מקום לאשר את התובענה כייצוגית, הרי המבקשת איננה המייצגת ההולמת של הקבוצה, מטעמים שונים שמנתה ישראכרט.