אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> התחייבות לקוח לשלם שכר טרחה אינה בטוחה מספקת כנגד זכות עיכבון של עוה"ד

התחייבות לקוח לשלם שכר טרחה אינה בטוחה מספקת כנגד זכות עיכבון של עוה"ד

תאריך פרסום : 09/07/2006 | גרסת הדפסה

רע"א
בית המשפט העליון
4733-06
06/07/2006
בפני השופט:
ע' ארבל

- נגד -
התובע:
עו"ד דב עצמון
עו"ד י' לשם
עו"ד י' כהן
עו"ד א' ברק
הנתבע:
גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ
עו"ד ע' שניצקי
החלטה

           בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ש' דותן) מיום 9.5.06, במסגרתה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 5.9.05, ונקבע כי על המבקש להעביר לעיון המשיבה מסמכים המוחזקים על ידו מכוח זכות העיכבון, הקבועה בסעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן: החוק), בתמורה להתחייבות עצמית של המשיבה לשלם את שכרו של המבקש, ככל שהדבר ייפסק במסגרת התביעה המתנהלת בין הצדדים.     

1.        בין המבקש, עורך-דין במקצועו, למשיבה, לקוחתו לשעבר, מתנהלת בבית משפט השלום בתל אביב-יפו תביעה כספית בעקבות סכסוך שהתגלע בין הצדדים בנוגע לתשלום שכר טרחת עורך-דין, אותו נדרשה המשיבה לשלם למבקש. במסגרת התביעה, הגישה המשיבה בקשה למתן צו גילוי מסמכים ותשובות לשאלון, לאחר שלטענתה, לא גילה המבקש מסמכים שברשותו ולא ענה על שאלון שנשלח אליו.  בתגובה, טען המבקש בכל הנוגע לגילוי המסמכים, כי מסורה בידיו זכות עיכבון, וכי אם ימסור את המסמכים לעיונה של המשיבה, תאבד לו, למעשה, זכותו זו. כן טען המבקש כי יסכים לעיון במסמכים, בתנאי שיופקד עירבון כספי בסך סכום התביעה.

2.        בהחלטתו בבקשה לגילוי מסמכים, קבע בית משפט השלום (כב' השופטת ד' מארק-הורנצ'יק), כי על פי סעיף 88 לחוק, רשאי היה המבקש לעכב מסמכים שברשותו הקשורים לשירותו כלפי לקוחתו, כפי שנעשה, וכי מסירת מסמכים כפי שמבקשת המשיבה, חותרת לכאורה תחת הוראת סעיף 88 לחוק, שכן הוא מתבקש למסור את אותם מסמכים שביקש לעכב. מנגד, קבע בית המשפט, כי זכות העיכבון על פי החוק אינה שונה מזכויות עיכבון בדינים אחרים במשפט האזרחי, ועל כן, היא אינה נהנית ממעמד-על. בית המשפט התייחס לפסק הדין בע"א 7097/02 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עו"ד משה קפלנסקי (תק-על 2002(4) 544 (2002)), בו נתן בית המשפט תוקף של פסק דין להסכם אשר גובש בין הצדדים, לפיו לקוח של עורך-דין, אשר הוגשה נגדו תביעה לתשלום שכר-טרחה, יגיש התחייבות עצמית לתשלום כל סכום שיקבע כמגיע לעורך-הדין, ומנגד, יחזיר עורך-הדין את התיקים והכספים המעוכבים. בית משפט השלום ציין כי הסדר זה ראוי לטעמו גם לצורך המקרה הנוכחי, וקבע כי במסירת כתב התחייבות למבקש מאת המשיבה יש משום מענה לזכות העיכבון המסורה בידיו לשם הבטחת שכר-טרחתו, ומנגד, לחיוניות המסמכים עבור המשיבה. לאור זאת, הורה בית המשפט למשיבה להמציא כתב התחייבות, לפיו כנגד מסירת המסמכים המבוקשים, תשלם את שכר-טרחת המבקש ככל שהדבר ייפסק בהליך הראשי, וקבע כי עם מסירת כתב ההתחייבות מאת המשיבה, ימסור לה המבקש את המסמכים המבוקשים.  

3.        על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, ובה טען, כי אין בהתניית העיון במסמכים בהתחייבות עצמית של המשיבה לשלם את שכרו, כדי לאזן בין הפגיעה בזכות העיכבון העומדת לו, לבין זכות העיון של המשיבה. בית המשפט דחה את הבקשה, בקבעו כי החלטת בית המשפט קמא, אשר ניסתה לאזן בין זכות העיון וחשיבות ניהול ההליך כאשר כל העובדות גלויות לכל הצדדים, לבין זכות העיכבון, אכן מאזנת בין הזכויות המתנגשות ואין מקום להתערב בה. מעבר לדרוש, ציין בית המשפט כי אינו משוכנע שצילום המסמכים פוגע בזכות העיכבון, מאחר והמסמכים נשארים בחזקת עורך-הדין.

4.        כנגד החלטה זו מופנית הבקשה אשר מונחת בפניי כעת. במסגרתה, טוען המבקש כי יש לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי ולהורות כי מתן זכות עיון במסמכים למשיבה וקבלת העתקים מהם, תותנה בהפקדת ערבות כספית ממשית או ערובה אחרת ברת-מימוש מאת צד ג' בעל יכולת פיננסית מוכחת. לדברי המבקש, המקרה שלפנינו מעורר שאלה עקרונית בנוגע לטיב הבטוחה אותה נדרש נתבע להעמיד לטובת עורך-דינו במסגרת תביעה שעניינה שכר-טרחה, על מנת שעורך-הדין יחויב לוותר על זכות העיכבון הנתונה לו מכוח סעיף 88 לחוק. לטענתו, אף שלכאורה, קבע בית המשפט המחוזי כי יש צורך במתן בטוחה מסוימת, הרי שהלכה למעשה, תוצאת החלטתו, המסתפקת בהתחייבות של הנתבע כי יקיים את פסיקת בית המשפט לצורך חיוב עורך-הדין למסור את העתקי המסמכים שברשותו, היא כי לא דרושה בטוחה כלשהי. עוד טוען הוא, כי קביעה זו למעשה מאיינת את זכות העיכבון הנתונה לו, היות ובמרבית המקרים, עם מסירת העתקי המסמכים מתפוגג כל אמצעי לחץ או תמריץ לתשלום, אשר עמדו לטובת עורך-הדין מכוח זכות זו. לפיכך, טוען המבקש, כי אין בהתחייבות של המשיבה כדי להוות תחליף לזכות העיכבון או להוסיף על החובה הקיימת בדין לנהוג על פי החלטת בית המשפט, ומשכך, אין היא יכולה לתרום ליכולתו של עורך-הדין להבטיח את מימושו של פסק הדין.

5.        המשיבה בתגובתה טוענת כי יש לדחות את הבקשה, וזאת מן הנימוקים הבאים: ראשית, טוענת היא, כי כלל לא עומדת למבקש זכות עיכבון, היות ותביעתו הוגשה למעלה מ-3 חודשים ממועד דרישת המסמכים המבוקשים על ידי המשיבה, בניגוד לאמור בסעיף 88 לחוק, וכן היות וטרם התגבשה זכותו לקבל שכר-טרחה מן המשיבה, דבר המהווה, גם כן, תנאי לקיומה של זכות העיכבון. שנית, טוענת המשיבה, כי גם אם יש למבקש זכות עיכבון, אין הוא נדרש לוותר עליה, לאור העובדה כי עיון במסמכים גרידא כלל אינו חותר תחת זכות העיכבון. לדבריה, היות והיא אינה מבקשת כי המסמכים יימסרו לידיה, אלא רק כי יתאפשר לה גילוי ועיון בהם, הרי שהמסמכים המקוריים יוותרו בידי המבקש, ומשכך, לא יפקע העיכבון הקיים ביחס אליהם. מעבר לכך, טוענת המשיבה כי אף אם העיון במסמכים צריך להתבצע דווקא באמצעות מסירת המסמכים המקוריים לידי המשיבה, הרי שגם אז לא נפגעת זכות העיכבון של המבקש, היות ועל פי סעיף 11 לחוק המיטלטלין, תשל"א-1971 (להלן: חוק המיטלטלין), העיכבון פוקע רק כאשר הנושה מוציא ברצונו את המיטלטלין המעוכבים משליטתו, בעוד שכאשר המיטלטלין מופקעים, למשל, מכוח סמכות שבדין או מכוח החלטת בית משפט, אין בכך כדי לגרום לפקיעת העיכבון. בנוסף, טוענת היא, כי מאחר ואין בהעברת מסמכים באופן זמני לידיה כדי לפגוע בזכות העיכבון של המבקש, ניתן אף להורות לה להתחייב להחזירם לאחר העיון, וגם בכך, לא יהיה משום הפקעת העיכבון. מכל מקום, טוענת המשיבה, כי אף אם היתה למבקש זכות עיכבון כלשהי, הרי שאין לחייבה במתן ערובה או התחייבות כלשהי כדי לאפשר לה לממש את זכותה לעיון במסמכים, הנתונה לה לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), ואינה מותנית בתנאי כלשהו.

6.        לאחר קבלת תגובת המשיבה, ביקש המבקש להגיב על תגובתה. בבקשתו, טען המבקש כי המשיבה בתגובתה התייחסה לנושאים אשר חורגים מן השאלה העקרונית המצומצמת אשר הועמדה ביסוד בקשת רשות הערעור שהגיש, וכי מכל מקום, אין בכך, לטעמו, כדי להשפיע על הדיון בסוגיה המשפטית האמורה. לגופו של עניין, ציין הוא כי שאלת עצם קיומו של העיכבון הוכרעה, זה מכבר, על ידי הערכאות דלמטה ועל כן אינה עומדת לדיון כעת, וכי מתן זכות עיון במסמכים פוגע בזכות העיכבון העומדת לרשותו, הן נוכח העובדה כי בקשתה המקורית של המשיבה היתה כי המסמכים יועברו לידיה, ולא רק כי יתאפשר לה עיון בהם, והן מאחר שעצם חשיפת המידע הגלום במסמכים או מסירת העתקים מהם, יבטל את הצורך של המשיבה בקבלת המסמכים עצמם, ועל כן, יאיין את אמצעי הלחץ הנתון לו מכוח זכות העיכבון.

           מנגד, הגישה המשיבה תגובה מקדמית לבקשה נוספת זו של המבקש, ובה היא טוענת כי בבקשה קיימות טענות חדשות, אשר מהוות למעשה ניסיון ל"מקצה שיפורים" של בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש, וכי במידה ובית משפט זה ימצא לנכון לשמוע טענות נוספות לעניין הבקשה, ניתן יהיה לעשות זאת במסגרת הדיון שיקבע ואין צורך להיזקק להליכים נוספים. לפיכך, ציינה המשיבה, כי היא אינה מתייחסת לנטען בבקשה לתגובה, ושומרת על זכותה להשיב לטענות לגופן, במידה ויורה על כך בית המשפט.

7.        קראתי את הבקשה ואת התגובות והבקשות שהוגשו בעקבותיה, וכן בחנתי את החלטות הערכאות דלמטה. לבסוף, החלטתי ליתן רשות ערעור, ולדון בבקשה כבערעור שהוגש על פי הרשות שניתנה.

8.        החקיקה האזרחית מקנה כיום, במספר רב של חיקוקים, זכות עיכבון לנושים שונים בעסקאות מגוונות. כך למשל, מוענקת זכות עיכבון לקבלן אשר תיקן נכס, לפי סעיף 5 לחוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974; לנפגע מהפרת חוזה, אשר לידיו הגיע נכס עקב החוזה, לפי סעיף 19 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970; וכן לעורך-הדין, להבטחת יכולתו לגבות את שכר-טרחתו, לפי סעיף 88 לחוק. בענייננו, מורה סעיף 88 לחוק כדלקמן:

להבטחת שכר טרחתו ולהבטחת החזרת הוצאות שהוציא, רשאי עורך דין לעכב תחת ידו כספי הלקוח שהגיעו לידו בהסכמת הלקוח עקב שירותו ללקוח, פרט לכספים שניתנו לו בפקדון או בתור נאמן וכל עוד הוא נאמן עליהם שלא לטובת לקוחו בלבד, ופרט לכספי מזונות לאשה ולקטינים, וכן רשאי הוא לעכב נכסים ומסמכים של לקוחו שבאו לידו עקב שירותו ללקוח; ובלבד שהגיש תביעה על שכר טרחתו או הוצאותיו תוך שלושה חדשים מהיום שהלקוח דרש ממנו בכתב את מה שעוכב כאמור.

           מהסעיף עולה, כי תכליתה של זכות העיכבון הנתונה לעורך-דין הינה להבטיח את יכולתו לגבות את שכר-הטרחה וההוצאות להם הוא זכאי עקב שירות שסיפק ללקוח. זכות זו חלה הן ביחס לכספים שהגיעו לידו בהסכמת הלקוח עקב שירותו זה, והן על נכסים ומסמכים שבאו לידו במסגרת זאת. בית משפט זה אף הדגיש בעבר, כי זכות העיכבון מוקנית לעורך-הדין חרף סתירתה את חובת הנאמנות שחב עורך-דין כלפי לקוחו, אשר מכוחה נדרש עורך-הדין, בין היתר, למלא אחר הוראות לקוחו ואף לפעול לטובתו (ראו: רע"א 6208/00 כהן, וילצ'ק ושות', עורכי דין נ' ימכ"א השקעות (7000) בע"מ, פ"ד נה(3) 289, 292 (2001), וההפניה שם).

9.        יחד עם זאת, סעיף 88 לחוק, כמו גם החיקוקים האחרים, אף שהוא מעניק את זכות העיכבון, אין הוא מגדיר בצורה מפורטת את מהותה והיקפה של הזכות. הוראות בעניינים אלו קבועות בסעיף 11 לחוק המיטלטלין (על כך, ראו לדוגמה: ע"א 790/85 רשות שדות התעופה בישראל נ' גרוס, פ"ד מד(3) 185, 192 (1990), אשר מהווה, הלכה למעשה, אכסניה כללית לדיני העיכבון. לצורך העניין שלפנינו, יש להדגיש במיוחד את סעיף 11(ג) לחוק המיטלטלין, אשר קובע כי החייב זכאי לשחרר את המיטלטלין מהעיכבון באם ייתן ערובה מספקת אחרת לסילוק החוב. מסעיף זה עולה הצורך לאזן בין זכות העיכבון לבין זכויות "מתחרות", כדוגמת זכות העיון מכוח תקנות סדר הדין האזרחי.

10.      בענייננו, בראש ובראשונה יש להבהיר, כי אף שהמשיבה עצמה חולקת על קיומה של זכות עיכבון למבקש; על הטענה כי מסירת העתקי המסמכים לעיונה פוגעת בזכות זו; ועל הצורך הנובע מכך במתן בטוחה כלשהי למבקש כנגד מסירת המסמכים לידיה, הרי שסוגיות אלו, הלכה למעשה, בוררו והוכרעו זה מכבר על ידי הערכאות דלמטה. ביסוד שתי ההחלטות עומדת הקביעה כי למבקש אכן עומדת זכות עיכבון כדין, וכי מסירת המסמכים לעיון המשיבה מצריכה מתן בטוחה כלשהי למבקש. לא מצאתי כי יש מקום להתערבותנו בקביעות הערכאות דלמטה בעניינים אלו.

           לאור זאת, השאלה הדורשת הכרעה היא שאלת הבטוחה המתאימה שעל המשיבה להפקיד חלף זכות העיכבון, לצורך יצירת איזון הולם בין זכות זו של המבקש, מכוח סעיף 88 לחוק, לזכות העיון של המשיבה, מכוח תקנות סדר הדין האזרחי. בנסיבות העניין, סבורני כי צודק המבקש בטענתו כי אין די בהתחייבות שתמציא המשיבה לשלם את שכר-טרחתו, ככל שהדבר ייפסק בהליך הראשי, לשם הבטחת נכונותה ויכולתה לפרוע את חובה לו.

11.      החובה לקיים ולכבד את מצוות בית המשפט מוטלת על כל בעל-דין בכל התדיינות משפטית. זוהי חובה ברורה ומפורשת, העומדת ביסוד שיטתנו המשפטית, ומהווה אבן-בסיס לתפיסותינו באשר לתפקידו ומעמדו של בית המשפט. התחייבות בעל-דין לעשות כן, אם כך, אינה מוסיפה דבר על החובה החוקית המוטלת עליו ממילא בהקשר זה, וכמוה כהתחייבות למובן-מאליו. אין זה מן הדברים אשר נתונים להסכמתם של הצדדים, וממילא אין מי מבעלי-הדין רשאי לסרב לעשותו. על כן, אין התחייבות מעין זו יכולה להוות בטוחה כלשהי לבעל-הדין שכנגד.

           לפיכך, אף בנסיבות המקרה דנן, סבורני כי התחייבותה של המשיבה אינה יכולה להוות בטוחה מתאימה עבור המבקש. איזון הולם, לעומת זאת, יוגשם באמצעות חיוב המבקש להעמיד את המסמכים המבוקשים לעיון המשיבה, בכפוף לכך שזו תחויב להפקיד עירבון כספי מתאים. זאת, מבלי שאחווה דעתי באשר לשיעורו של עירבון זה - עניין אשר ראוי שיבורר ויוכרע על ידי הערכאה הדיונית.

           לבסוף, ראוי להוסיף, כי בפסק הדין עליו הסתמך בית משפט השלום בהכרעתו, שלא כבענייננו, הגיעו בעלי הדין להסכם אשר הביא את שניהם על סיפוקם, ומכך, הלכה למעשה, נבעה תוצאת פסק הדין. דומני כי אין בכך כדי ללמד כי זהו הפתרון הראוי גם במקרה שלפנינו, בו הצדדים חלוקים ביניהם בסוגיות האמורות. 

12.      בטרם חתימה על ההחלטה דנן, הגיעה לידי בקשת לשכת עורכי הדין להורות על צירופה להליך במעמד של "ידיד בית המשפט". בבקשתה, טוענת הלשכה כי בקשת רשות ערעור זו מעלה שאלה עקרונית בדבר היחס הראוי בין הוראת סעיף 88 לחוק לבין ההוראות הקבועות בתקנות סדר הדין האזרחי בעניין גילוי מסמכים, ולפיכך, קיימת חשיבות ציבורית בכך שההחלטה בעניין תתקבל רק לאחר שתושמע עמדת הלשכה, במעמד "ידיד בית המשפט", בכל הנוגע לשאלה עקרונית זו. לגופו של עניין, טוענת הלשכה כי החלטת בית המשפט קמא, המעדיפה את זכות העיון וההעתקה הקבועה בתקנות סדר הדין האזרחי, למעשה מרוקנת מתוכן את הוראות סעיף 88 לחוק, וכי הסתפקות בהתחייבות הלקוח כי יקיים את פסק הדין לצורך חיוב עורך-הדין להעביר לידיו את העתקי המסמכים שברשותו, למעשה מותירה את עורך-הדין בלא כל בטוחה ממשית לתשלום שכר-טרחתו, וזאת, כאמור, בניגוד לזכות העיכבון העומדת לו על פי הוראת המחוקק.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ