נדחתה תביעה בגין רשלנות רפואית בניתוח קיסרי

       מבוא

1. הסיכון בניתוח קיסרי שני ועד כמה אחראים הרופאים לתוצאותיו זו השאלה שעומדת על הפרק בתיק זה. ביום 28.3.95 נולד בנה השני של התובעת בניתוח קיסרי שנערך בהרדמה מלאה בבית החולים הלל יפה בחדרה. לטענת התובעת בשל רשלנות הטיפול הרפואי במהלך הניתוח הקיסרי נפגעה שלפוחית השתן שלה וכן נחסם השופכן השמאלי המעביר שתן מהכליה אל השלפוחית, עד כדי כך שפגיעות אלו גרמו לה לטענתה נכויות לצמיתות בתחום האורולוגי והפסיכיאטרי ביחד עם צלקות שנותרו בגופה.

2. התובעת הגישה בתחילה תביעתה לבית המשפט המחוזי אשר מינה בהסכמת הצדדים שני מומחים מטעם בית המשפט, את פרופ' עמיצור פרקש בתחום האורולוגי ואת פרופ' שמואל טיאנו בתחום הפסיכיאטרי. לאחר שנתקבלו חוות דעת המומחים ומשלא הגיעו הצדדים להסכמה בדבר סיום המחלוקות בדרכי פשרה, הועבר התיק לבקשת ב"כ התובעת לבית המשפט השלום.

3. במהלך שמיעת הראיות בבית משפט השלום העידו ונחקרו שני המומחים שמונו מטעם בית המשפט, פרופ' עמיצור פרקש ופרופ' שמואל טיאנו. כל צד הביא גם לעדות את המומחה מטעמו, דר' נחום זילבר מטעם התובעת ופרופ' חיים אברמוביץ מטעם הנתבעת.  בנוסף העידו מטעם התובעת, התובעת ובעלה. מטעם הנתבעת העידו 3 רופאים באשר לטפול שקבלה התובעת, המנתח דר' קורצקי מרק, האורולוג דר' נחום ארליך שהוזעק לחדר הניתוח ודר' אוסקר חצבסקי. לאחר מכן סיכמו הצדדים טיעוניהם בכתב.

       כרונולוגיה

4. בשנת 1991 ילדה התובעת את בנה הראשון בניתוח קיסרי.
5. ביום 28.2.95 הגיעה התובעת בהיותה בחודש התשיעי להריונה אל מחלקת היולדות בבית החולים הלל יפה. באותו יום במהלך הלידה שהחלה כלידה טבעית רגילה הוחלט על ביצוע המשך הלידה בניתוח קיסרי.
6. במהלך הניתוח הקיסרי נפגעה שלפוחית השתן של התובעת והחתך שנוצר בה נתפר במהלך הניתוח, הלידה לכשעצמה עברה בהצלחה ונולד לתובעת תינוק בריא.
7. ביום 5.3.95 כאשר עדיין נותרה התובעת מאושפזת בבית החולים, התלוננה התובעת על כאבים במותן שמאל ואז נתגלתה חסימה בשופכן השמאלי.
8. ביום 7.3.95 הוכנס לגופה של התובעת נפרוסטום-צנתר לניקוז השתן בשל חסימת השופכן.
9. ביום 10.3.95 נענתה בקשתה של התובעת והיא הועברה להמשך טיפול ואשפוז במחלקה אורולוגית בבית החולים בלינסון- גם שם הוכנס לגופה נפרוסטום.
10. ביום 11.4.95 שוחררה התובעת מבית החולים בלינסון לביתה, באותו שלב הסתבר כי החסימה בשופכן השתחררה מאליה.
11. ביום 17.3.96 הגישה התובעת תביעתה לבית המשפט המחוזי בחיפה.

       השאלות שבמחלוקת

12. מאחר ואין מחלוקת כי במהלך הניתוח הקיסרי נפגעה שלפוחית השתן של התובעת ומאחר ואין מחלוקת כי בחלוף כ-7 ימים  התגלתה חסימה בשופכן השמאלי, יש לבחון האם הסיבה לשתי הפגיעות הללו מקורה ברשלנות הנתבעת.

13. בנוסף יש לבחון את טענות התובעת בדבר פגם לכאורה שנפל ברישומי גליון הניתוח ואם נפל פגם תשאל השאלה מה משמעותו של פגם זה. בנוסף יש לבחון האם התקיימו במקרה זה תנאי הכלל "הדבר מדבר בעדו" ומה משמעות הדבר באשר לנטל השכנוע.

14. במידה ותקבע אחריותה של הנתבעת יש לבחון מהו הפיצוי לו זכאית התובעת לפי אבות הנזק השונים כאשר נקודת מחלוקת בולטת הינה הקשר הסיבתי בין הנכות הנפשית עליה הצביע מומחה בית המשפט לבין הרשלנות הרפואית במידה והיתה.

      דיון

15. אין מחלוקת בין הצדדים וכך גם עולה  מהמסמכים הרפואים כי ההחלטה על ביצוע ניתוח קיסרי היתה החלטה נכונה מצילת חיים. במהלך הלידה שהחלה כלידה רגילה הסתבר כי ראש העובר נותר גבוה כשאין התאמה בין הראש לבין האגן מה שמנע התפתחות לידה טבעית ללא נזק לעובר. בנסיבות אלו התקבלה ההחלטה הנכונה והתובעת הוכנסה לחדר הניתוח לשם ביצוע ניתוח קיסרי בהרדמה כללית, בסופו של אותו ניתוח בא לעולם בנה של התובעת במצב בריא ושלם.

16. מאחר והתובעת ילדה גם את בנה הראשון בניתוח קיסרי, על פי דעת כל המומחים היה צפוי למצוא בעת פתיחת בטנה של התובעת צלקות והדבקויות שנוצרו כתוצאה מהניתוח  הראשון.

17. על שהתרחש בחדר הניתוח ניתן ללמוד מגיליון הניתוח (מסמך 3 בבמ/5) ומתאור הניתוח במסמך השחרור (נספח ב' לת/1). בעת פתיחת הבטן התגלה לעיני המנתחים               "...שהדופן הקדמי של הבטן היה דבוק לקיר הקדמי של הרחם כאשר השלפוחית מגיעה עד אמצע הקיר הקדמי דבוקה בינהם. כן היו מס' הדבקויות נוספות בין השלפוחית לדופן הבטן". פתיחת הבטן נעשתה בחתך אורכי אמצעי "תוך הוצאת צלקת קודמת" והפרדת ההדבקויות.