פיצויים לקטינה בגין פרסום תמונותיה לצרכי קידום מכירות

1. זהו פס"ד הניתן לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב),התשמ"ד-1984. הצדדים הסכימו להצעת הח"מ שלפיה הפיצוי לתובעת יעמוד על סכום שלא יפחת מ-5,000 ש"ח ולא יעלה על 30,000 ש"ח . עוד הוסכם ע"י הצדדים להצעת הח"מ שלפיה כל צד יהיה רשאי להשמיע טענות ללא חקירה ולאחר מכן עוה"ד יסכמו את הטענות ועל בסיס כל החומר הזה יינתן פסה"ד . הודעתי לצדדים שאף כי ניתן פס"ד לפי סעיף 79א' הנ"ל, יינתן פס"ד מנומק.

2. להלן כמה פרטים שאין עליהם מחלוקת:

א.      במאי 2004 צולמה התובעת (שהיתה בעת הצילום כבת 5 חודשים) בסטודיו לצילום של הנתבעים בקניון מלחה בירושלים.

ב.        הנתבעים פרסמו את תמונת הקטינה הנ"ל על שעונים, כרים וכריות, פאזלים ותמונות מוגדלות ואלה הושמו ע"י הנתבעים בחלון הראווה של חנותם לצורכי קידום מכירות.

ג.        הנתבעים התבקשו להסיר את התמונות והנתבעים סירבו לכך בהתחלה ורק לאחר פרק זמן התרצו והפסיקו לפרסם את תמונת הקטינה.

3. התובעים טענו שבשימוש שעשו הנתבעים בתמונת התובעת לצרכיהם הפרסומיים והמסחריים, הפרו הנתבעים את חובותיהם לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן- חוק הגנת הפרטיות),  חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, חוק הנוער (טיפול והשגחה) תש"ך-1960. בגין אלה נדרש פיצוי לתובעת. בנוסף נטען שהנתבעים התעשרו על חשבון התובעת ולכן, עליהם לשלם לתובעת את שוויה של התעשרות זו בהתאם לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979. יצויין למען שלמות הכתובים שהתובעים העמידו את תביעתם ע"ס 80,000 ש"ח (משיקולי אגרה) אף כי בסעיף 4(ג) לכתב התביעה ציינו שנזקי התובעת הם בשיעור של 250,000 ש"ח .בסופו של דבר התרצו והסכימו לפיצוי כספי העומד על סכום שלא יפחת מ-5,000 ש"ח ולא יעלה על 30,000 ש"ח .

4. בהחלטה שנתתי ביום 27.2.05 קבעתי את הפלוגתאות הבאות:

א.      האם היתה או לא היתה הסכמה מצד הורי הקטינה (אפוטרופסיה הטבעיים) לשימוש בתמונת התובעת בחלון הראווה של חנות הנתבעים? על שאלה זו ניתן להשיב כבר בשלב זה שלא התבקשה ולא התקבלה כל הסכמה לשימוש שעשו הנתבעים בתמונת התובעת ולהיקף השימוש שנעשה . לפיכך מתייתר הצורך לדון בנושא זה .

ב.       התקופה שהושמה התמונה בחנות ללא הסכמה?

ג.        האם חלים התנאים שבסעיף 6 לחוק החברות,תשנ"ט-1999 (וזאת לעניין נתבעים 2-3 אשר התביעה מוגשת גם כנגדם)    ?

ד.       גובה הנזק.

5. קודם שאדון בפלוגתאות ב' עד ד' דלעיל אציין את הבסיס החוקי שמכוחו קמה אחריות הנתבעים. הפרסום שפרסמו הנתבעים את תמונת הקטינה בחלון הראווה של חנותם ללא רשות הוריה ואפוטרופסיה הטבעיים היה בו משום הפרת חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן- חוק הגנת הפרטיות). שני מצבים יכולים להיות רלוונטיים למקרה שלפנינו אלא שכפי שמייד נראה מדובר במצב אחד בלבד. סעיפים 2 (4) ו-(6) לחוק הגנת הפרטיות קובעים  מצבים השונים שיש בהם משום פגיעה בפרטיותו של אדם :

           " 4. פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו;.............

                                6. שימוש בשם אדם,בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח;".

6. באשר לחלופה של " השפלה או ביזוי" טענו התובעים טענה קלושה אחת וזוהי הטענה שבסעיף 3(ד) לכתב התביעה שלפיה "זכו הורי התובעת להערות ועלבונות מקרוביהם, מכריהם וחבריהם בגנות הפרסום כאילו הם נזקקים לעזרה כספית והכנסה נוספת ומנצלים לצורך זה את התובעת-ביתם הקטינה" . הורי התובעת לא ייבנו מטיעון כנ"ל. התובעת היחידה בתיק זה היא הקטינה. הורי הקטינה לא תבעו בשם עצמם, כי אם כהוריה ואפוטרופסיה הטבעיים כך שטיעון כנ"ל (אשר לא הוכח כל עיקר) לא יכול לסייע להם בקבלת פיצוי. מעבר לכך ייאמר שהעובדות הנ"ל כלל לא הוכחו .

7. סבורני כי יקשה לראות בפרסומים שפרסמו הנתבעים את תמונת הקטינה כמבזים את הקטינה או כמשפילים אותה. פרסום תמונת התובעת בחלון הראווה של חנות הנתבעים שהיתה בתמונה ובמגוון מוצרים, נעשתה בצורה אסטטית ולא פוגעת בכבודה. לא היה פה צילום של הקטינה כשהיא בעירום, למשל, או בצורה מגוחכת כלשהי, כאשר אז ניתן היה לטעון לפגיעה בכבודה. במקרה דנן, התובעת והוריה היו צריכים להתגאות בכך שהנתבעים בחרו בתמונת הקטינה כדי לפאר את חנותם וכדי להצביע על תצלומים מוצלחים ומגוון אפשרויות הצילום המודרני שבו אפשר להדביק את תמונתו של אדם על מוצרים שונים.

8. מה שנותר, אם כן, הוא הפגיעה שפגעו הנתבעים בתובעת בעצם פרסום תמונתה בחלון הראווה של חנותם לשם קידום מכירות וריווח פגיעה לפי סעיף 2(6) לחוק הגנת הפרטיות. איסור עשיית שימוש בשמו של אדם לצורכי מסחר ופרסום, ללא הסכמה מצדו, ניתן למצוא עוד בהצעת חוק השימוש בשם אדם למסחר, תשל"ג- 1973 אשר לפיו: