השופטת נילי ארד
1. האם זכאית המערערת לתשלום קצבת זקנה? זו השאלה מושא הדיון בערעור שלפנינו, על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת הראשית רונית רוזנפלד ונציגי ציבור מר צבי שוורץ ומר יואל ינון; בל 2770/01).
2. המערערת הינה רווקה ילידת 1935. על פי תמצית רישום ממרשם האוכלוסין מתגוררת המערערת בשכונת שייח ג'ראח בירושלים. ביום 19.9.1995 נשלחה למערערת הודעה מטעם המשיב (להלן:
המוסד לביטוח לאומי או
המוסד), לפיה משהגיעה לגיל 60 ובהיותה רווקה, היא עשויה להיות זכאית לקצבת זקנה. בהודעה צוין, כי "הזכאות לקצבת זקנה מלאה מותנית בכך ש
את תושבת ישראל ומתגוררת קבע בישראל" (ההדגשה במקור - נ.א.).
3. תביעה לקבלת קצבת זקנה (להלן גם:
הקצבה) שהגישה המערערת נדחתה על ידי המוסד. המערערת שבה ופנתה פעם נוספת בתביעה לקבלת הקצבה, בה ציינה כי היא עקרת בית המתגוררת בשכונת שייח ג'ראח בירושלים. תביעתה זו נדחתה על ידי המוסד ביום 20.6.2001, מן הטעם ש"אינך תושבת קבע בישראל". על דחיית תביעתה לתשלום הקצבה פנתה המערערת לבית הדין האזורי.
4. בתביעתה טענה המערערת כי היא מתגוררת דרך קבע בישראל, בעוד שאצל אחיה המתגוררם בעמאן בירת ירדן היא אך מתארחת מפעם לפעם. הוסיפה המערערת והדגישה שכל רכושה נמצא בירושלים, וכי היא חברה בקופת חולים מאוחדת.
מנגד טען המוסד, כי המערערת אינה זכאית לקבלת הקצבה, כיוון שלא צברה תקופת אכשרה כמצוות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן:
חוק הביטוח הלאומי), וכי מרכז חייה של המערערת אינו בישראל בה אין היא מתגוררת דרך קבע.
5. בית הדין האזורי פירט בפסק דינו את
העובדות שבבסיס המחלוקת בין הצדדים, ועיקרן באלה:
הבית בשכונת שייח ג'ראח בירושלים, בו מתגוררת המערערת לפי גרסתה, רשום על שם אביה המנוח של המערערת, והיא נמנית על יורשיו. בבית מתגורר מוחמד, אחיה של המערערת, יחד עם בני משפחתו, וכן סמאח, אחותה הרווקה של המערערת. למערערת אחים המתגוררים בעמאן, אצלם היא מתגוררת שעה שהיא שוהה בירדן. בעת שהמערערת נמצאת בישראל היא מתגוררת בקומה התחתונה של הבית בשכונת שייח ג'ראח, בצוותא עם אחותה סמאח.
בטופס התביעה לתשלום הקצבה ציינה המערערת כי היא עקרת בית ואילו בחקירתה בבית הדין העידה כי היא מורה לפסנתר, המעניקה שיעורים פרטיים לתלמידים, הן בירושלים והן בעמאן.
עד לשנת 1999 לא שילמה המערערת דמי ביטוח למוסד. באותה שנה שילמה לראשונה דמי ביטוח, באופן רטרואקטיבי (לפי עדותו של מר נחום נעים מטעם המוסד שולמו דמי הביטוח רטרואקטיבית משנת 1995. לעומת זאת, ממסמך של המוסד מיום 9.6.2004 שצורף לכתב התביעה עולה כי התשלום הרטרואקטיבי הינו משנת 1987).
מדו"ח משטרת הגבולות הוברר, כי בשנים שקדמו לשנת 1999 שהתה המערערת בישראל חודש אחד בלבד מדי שנה. בשנת 1999 שהתה בישראל שבעה חודשים, ובשנת 2000 שהתה שלושה חודשים.
6. בית הדין האזורי בחן את התשתית העובדתית שהונחה לפניו על רקע הוראות חוק הביטוח הלאומי הנוגעות לעניין, ועיקר קביעותיו ומסקנותיו היו אלה: המערערת בילתה מרבית זמנה לפני שנת 1999 בירדן, ואילו בישראל שהתה לא יותר מחודש בשנה, דבר העולה מדו"ח משטרת הגבולות; למערערת אין מקום עבודה מסודר; בעת שהותה בישראל התגוררה בבית אחיה ואחותה. במשך השנים, עד לשנה בה הגישה את תביעתה הראשונה לקצבת זקנה, לא שילמה דמי ביטוח למוסד. אמנם בשנת 1999, בה הגישה לראשונה את תביעתה לקצבת זקנה, שהתה המערערת בישראל פרק זמן של שבעה חודשים, אולם מדובר בנתון חריג, וכבר בשנה שלאחר מכן שבה לשהות חלק הארי מזמנה בירדן. על כן, פסק בית הדין האזורי כי בדין דחה המוסד בשנת 2001 את תביעת המערערת לתשלום קצבת זקנה, באשר לא מילאה אחר תנאי התושבות.
בנוגע לבקשה חלופית שהעלתה המערערת, לפיה תוכר כתושבת ולו וצורך ביטוח בריאות, לאור שהותה בישראל בשנים 2001 ו-2002, ציין בית הדין כי אין מקום לבחון את זכאותה של המערערת לאחר המועד בו נדחתה בקשתה על ידי המוסד בשנת 2001. ככל שמעוניינת המערערת להגיש תביעה חדשה לבחינת זכאותה לזכויות סוציאליות כלשהן - פתוחה הדרך בפניה.
7. כנגד דחיית תביעתה סב הערעור שלפנינו, במסגרתו שבה המערערת על טענתה כי בכך שהיא מתגוררת בשכונת שייח ג'ראח מילאה אחר תנאי התושבות הקבוע בחוק הביטוח הלאומי, על כן זכאית היא לקצבת זקנה. תנא דמסייע לטענתה ביקשה למצוא בכך שבמשך שנים הינה חברה בקופת חולים מאוחדת; ובכך ששילמה חובה לביטוח הלאומי, כאשר נודע לה כי חשבונה במוסד מצוי ביתרת חובה.
המוסד ביקש לדחות את הערעור, תוך שתמך בפסק דינו של בית הדין האזורי, על ממצאיו ומסקנותיו.
8. לאחר שנתנו דעתנו לכלל טענות הצדדים ולחומר הראיות שנפרש בפני בית הדין האזורי ובערעור לפנינו, נחה דעתנו כי דין הערעור להידחות. פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס כראוי על התשתית העובדתית ומיישם נכונה את ההלכות המשפטיות הנוהגות על תשתית זו. משכך, ראוי פסק הדין להתאשר מטעמיו, מכוח הוראת תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. נוסיף, בקצירת האומר, הערות מספר.
9. הזכאות לקצבת זקנה לפי סעיף 240 מפרק י"א לחוק הביטוח הלאומי קמה ל"תושב ישראל". תקציבו של המוסד לביטוח לאומי מוגבל, ומשכך יש ליתן עדיפות בכל הנוגע לחלוקת הקצבאות לכל מי שהינו תושב המדינה בפועל (עב"ל (ארצי) 386/99
אילנה דונייסקי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לז 696 (2002)). בהעדר הגדרה בחוק למונח "תושב" נפסק כי לשם קבלת קצבת זיקנה יש להוכיח קיומה של זיקה למדינת ישראל כמרכז חייו של המבוטח, ללא סממנים של זמניות וארעיות גרידא (ראו: דב"ע (ארצי) 97/ 391-0
חלמיש - מוסד לביטוח לאומי, פד"ע לג 88 (1998); עתירה לבג"ץ נדחתה: בג"ץ 890/99
חלמיש נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נד(4) 423 (2000)).
בשנים האחרונות הוגמשה דרישת התושבות כתנאי לקבלת קצבת זקנה. מגמה זו של גמישות באה לידי ביטוי בפסק הדין ב
עניין נעמי דוידי, בו עמדה חברתי סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין על כך ש"סגנון החיים משתנה. הניידות גוברת. יש להתחשב בכך, בעיקר כאשר מדובר בביטחון סוציאלי ובמישנה עוצמה כאשר מדובר בקצבת זקנה. רבים נודדים מארצם בגיל מבוגר מסיבות שונות... אין הגדרה ברורה לתושבות. יש להגדירה על פי התכלית. תכלית קצבת הזקנה היא לתמוך במי שהגיע לגיל מבוגר". ובהמשך: "הנה כי כן, לאור שינוי העתים יש להגמיש גם את דרישת התושבות לעניין זכויות מתחום המשפט הסוציאלי ובעיקר באשר לקצבת זקנה (עב"ל (ארצי) 273/03
דוידי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 27.6.2004; וראו גם בג"ץ
חלמיש, לעיל).
אולם, בהגמשת דרישת התושבות לשם קבלת קצבת זקנה אין משום זניחת
תנאי התושבות. תנאי זה שריר וקיים ואין לרוקנו מתוכן. גם בהתחשב בשינוי העתים ובמגמות הגלובליזציה של המאה ה-21, מוסיפה לעמוד על כנה הדרישה לפיה מרבית הנסיבות יצביעו על קיומה של זיקה יציבה בין תובע הקצבה לבין ישראל. רק כך יתמלא תנאי התושבות, שאם לא כן יבקע הקרום הדק העוטף את גבולות הפרשנות לתנאי התושבות שבחוק הביטוח הלאומי בדבר הזכאות לקצבת זקנה, עד שתוכנו של תנאי זה ירוקן מתוכן (השוו: רע"א 63339/97
רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 199, 253 (1999)).