חברה שהסיגה את גבול מקצוע עריכת הדין אינה זכאית לשכ"ט

התביעה והצדדים לה :

1.         התובעת הנה חברה בע"מ, המציגה עצמה כחברה המסייעת לאנשים אשר נפגעו בתאונות עבודה או סובלים ממחלות מקצוע, לממש את זכויותיהם הרפואיות מול המוסד לביטוח לאומי (להלן: " המל"ל") ו/או משרד הבטחון.

2.         הנתבע נפגע בתאונת עבודה ביום 20/4/1999, בה נגרם נזק לגבו התחתון של הנתבע.

3.         ביום 4.11.99 התקשר הנתבע לראשונה בהסכם עם התובעת, על מנת שזו תסייע לו בטיפול מול המל"ל, בעקבות התאונה.בעקבות טיפול זה ( להלן: "הטיפול הראשון"), נקבעו לנתבע שיעורים של נכות זמנית וכן 10% נכות לצמיתות.

בעקבות קביעות אלו, קיבל הנתבע מהמל"ל מענק בסך 89,945 ש"ח.

4.         על פי הסכם שכר הטרחה שנכרת בין הצדדים בגין הטיפול הראשון, העביר הנתבע לתובעת סך המהווה 15% מסך המענק שקיבל, סכום כולל של 15,721 ש"ח (להלן: "שכר הטרחה הראשון").

יצויין כי אין מחלוקת בין הצדדים באשר לטיפול הראשון ולשכר הטרחה הראשון ששולם בגינו.

5.         ביום 5.8.02 או בסמוך לכך, פנה הנתבע בשנית לתובעת, על מנת שתסייע בידו לתבוע שוב את המל"ל, בשל החמרת מצבו הרפואי. בעקבות פנייה זו נחתם בין הצדדים הסכם, המעגן בין השאר את שכר הטרחה לו זכאית התובעת בגין הטיפול.     הסכם זה, מיום 5.8.2002 ( להלן : "ההסכם"), אשר צורף כנספח ב' לת/2, הוא העומד במרכזה של תביעה זו.

טענות התובעת :

6.         לטענת התובעת, לאחר חתימת ההסכם פעלה היא נמרצות לקידום הטיפול בעניינו של הנתבע מול המל"ל: הטיפול כלל, בין השאר, סיוע במלוי הטפסים הנדרשים, התכתבויות עם המל"ל, הכנה לקראת ועדות רפואיות, הפנייה לרופאים מומחים וכויצ"ב.

7.         בעקבות פעולת התובעת, לטענתה, קבע המל"ל לנתבע, בהחלטתו מיום 8/2/04, כי לנתבע 30% נכות צמיתה מיום 1/10/02 למשך כל ימי חייו. בהתאם לקביעה זו, נקבע כי הנתבע יהיה זכאי לגמלה חודשית בסך 4,461 ש"ח וקצבה חד פעמית בגין ההפרשים מחודש 1/10/02, בסך 31,331 ש"ח.

8.         על פי ההסכם שבין הצדדים, חישבה התובעת את גובה שכר הטרחה לו היא זכאית על פי ההסכם, ושלחה לנתבע את דרישתה לתשלום הסך של 75,445 ש"ח (להלן: "דרישת שכר הטרחה").

9.         הנתבע סרב לשלם את שכר הטרחה הנדרש. תחליה הציע לשלם שכר טרחה בסכום אחר ובדרך תשלום שונה, אולם משדחתה התובעת את הצעתו והצדדים לא הגיעו לעמק השווה, הגישה התובעת את תביעתה בסדר דין מקוצר, לתשלום הכספים המתחייבים, לטענתה, מכוח ההסכם.

טענות הנתבע :

10.       הנתבע הגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף ולחלופין, בקשת רשות להגן. במסגרת הבקשה לסילוק על הסף העלה הנתבע טענה משפטית ולפיה בכל ענייניו של הנתבע פעלה התובעת בעיסוקים לא לה ושלחה ידה בשירותים הייחודים לחברי לשכת עורכי הדין. משום כך, ולאור לשונו המפורשת של סעיף 98 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א -1961 (להלן: חוק לשכת עורכי הדין:"), אשר קובע כי " לא יזדקק בית משפט לתביעת שכר בעד שירות שנתן מי שאינו עורך-דין, במידה שהיה בו שירות שנתייחד לפי חוק זה לעורכי דין", אל לבית משפט להזדקק לתביעה זו ודינה להיות מסולקת על הסף .

11.       בנוסף טען הנתבע כי כנגד התובעת התנהל הליך משפטי שנוהל על ידי לשכת עורכי הדין (תיק 5109/03 בבית המשפט המחוזי בירושלים, להלן: "התיק במחוזי"), ובמסגרת תיק זה ניתן ביום 8.5.03 צו מניעה קבוע האוסר על התובעת לתת ייעוץ משפטי כלשהו, בין במישרין ובין בעקיפין (להלן: "צו המניעה").

חרף צו מניעה זה, בצעה התובעת עבור הנתבע פעולות משפטיות אסורות, ולטענת הנתבע היא מנועה מלדרוש בגינן כספים.

12.       עוד טען הנתבע במסגרת בקשתו לרשות להגן כי התובעת הונתה את הנתבע, לא סיפקה לו שירותים מהסוג שהתחייבה בהם, נתנה לו ייעוץ משפטי לא מקצועי, גרמה לו נזק רב בין היתר בעיכוב הטיפול בתיק ובתוצאה המאכזבת, לאור הקביעה הסופית של המל"ל.

כמו-כן טען הנתבע כי הקביעה הסופית של אחוזי הנכות נעשתה בעיקר בעקבות פעולותיו הוא, וללא כל קשר לפעולת התובעת בתיק, וגם מן הטעם הזה התובעת אינה זכאית לשכר טרחתה הנתבע.