בג"צ
בית המשפט העליון
|
95-2838
11/05/1997
|
בפני השופט:
1. המשנה לנשיא ש' לוין 2. א' גולדברג 3. ד' דורנר
|
- נגד - |
התובע:
חיים גרינברג ו-7 אח' עו"ד רשף בצלאל
|
הנתבע:
1. המועצה מקומית קצרין ו-3 אח' 2. שר הפנים 3. עמותת ישובי הגולן 4. ראש המועצה האזורית גולן 5. שר הפנים 6. עמותת ישובי הגולן 7. עמותת רמה לישראל
עו"ד אבנר מנוסביץ עו"ד אשר קולה עו"ד מנדל אסנת עו"ד יונתן בך
|
פסק-דין |
המשנה לנשיא ש' לוין:
1. ביום 22.9.95 החלטנו ברוב דעות שיש לקבל את העתירה על מנת שפסק הדין יהיה בר תוקף אך החל משנת התקציב 1996. הרי נימוקי לפסק דיני: העותרים הם תושבי המועצה המקומית קצרין (להלן - קצרין) והמועצה האזורית גולן (להלן - גולן) אשר ברמת הגולן. המשיבים מס' 4-1 הם קצרין וגולן וראשיהן. המשיב מס' 5 הינו שר הפנים. המשיבה מס' 6 הינה עמותה (להלן-העמותה) שחבריה נציגים משלושים ושנים ישובי הגולן מכל קצווי הקשת הפוליטית. מטרות העמותה, כמפורט בתקנונה הן שתיים אלה:
2.
א. לפעול באופן חוקי לשם שמירת המשך ריבונות ישראל בכל שטח רמת הגולן ובהתאם לחוק רמת הגולן;
ב. לפעול אצל הגורמים המיישבים בממשלת ישראל, בסוכנות היהודית לארץ ישראל, בהסתדרות העולמית ובתנועות המיישבות להקמת יישובים נוספים ברמת הגולן ולפיתוחם, הרחבתם וביסוסם של ישובים קיימים.
במסגרת פעילותה ערכה המשיבה מס' 6 ברחבי הארץ מסע ציבורי הכולל "מיצג ענק של הגולן".
לבקשתם של העותרים ניתן צו על תנאי שצומצם במהלך הדיון להשגותיהם על הקצאות כספים על ידי קצרין וגולן לעמותה בשנים 1992-4 (קצרין בסכום כולל של 1,870,000 ש"ח וגולן בסכום של 6,500,000 ש"ח). הקצאות הכספים אושרו בשנים אלה על ידי משרד הפנים במסגרת האישור הכולל לתקציב. התקציב לשנת 1995 טרם אושר בעת הגשת העתירה, אך ברור הוא שההקצאה לשנה זו לא היתה אמורה להתאשר נוכח חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, שעמדתו תפורט להלן.
ביום 17.9.95 החלטנו ברוב דעות, כנגד דעתה החולקת של השופטת דורנר, לדחות את העתירה. אליבא דדעתה של השופטת דורנר יש לקבל את העתירה ולהפוך את הצו מוחלט אך החל משנת התקציב 1996. לא עשינו צו להוצאות.
2. טענת העותרים היא כי בהקצאות הכספים לעמותה חרגו קצרין וגולן מסמכותן, שהרי בדינים המכוננים אותן הן לא הוסמכו אלא לדאוג לרווחת התושבים בתחום הכלכלי, הסוציאלי, החברתי והתרבותי. אין בכוחן - כך
נטען - לטפל בעניינים בעלי משמעות פוליטית ארצית השנויים במחלוקת חריפה בציבור ואף בקרב תושבי רמת הגולן, כמו שאלת הנסיגה מרמת הגולן. מכאן שקצרין וגולן לא היו רשאיות להקצות כספים לעמותה למטרה זו. השאלה היחידה שהועלתה לפנינו על ידי העותרים בענין זה היא שאלת הסמכות ולא שאלת אופן השימוש בה, שעלתה על הפרק אך במהלך טיעוני העותרים שבעל פה, בלא שהונחה לה תשתית ראוייה. לפיכך נתייחס אך לענין זה.
ביום 16.5.95, בעוד העתירה תלויה ועומדת, כתב היועץ המשפטי לממשלה אל שר הפנים חוות דעת שבה קבע שקצרין אינה מוסמכת להקצות כספים לעמותה. השקפתו היא כי במסגרת ההסדר החקיקתי הקיים בישראל נתונות סמכויות העיסוק בנושאי חוץ ובטחון לממשלה ולכנסת ולא לרשות המקומית שסמכויותיה מוגבלות לתחום הפעולה המקומי ולא הלאומי. "אין זה" - כך כתב היועץ המשפטי לממשלה - "תפקידה אף לא סמכותה של הרשות המקומית לסייע לתושביה של רשות מקומית אחרת או לתמוך במוסדות שאינם מצויים בתחומה ואינם משרתים באופן ישיר אותה או את תושביה". מאבקה של העמותה הוא במישור הלאומי. אמנם תושבי קצרין יושפעו במישרין מכל מהלך או החלטה שיתקבלו בנושא הגולן "אולם המועצה... אינה הגוף שנבחר או הוסמך לעסוק בנושאי חוץ ובטחון מטעמם של תושבים אלה...".
מנגד טענו קצרין, גולן וראשיהן וכן העמותה, כי הקצאות הכספים לעמותות נעשו כחוק. לטענתן מהווה מטרת פיתוח רמת הגולן ואיכלוסה, כמו כל פעולה אחרת המיועדת לשמירת ריבונות ישראל ברמת הגולן מטרות לגיטימיות, שעל יסודן נבחרו ראשי המועצות לתפקידם. הן מודות כי סוגיית הריבונות בגולן היא סוגייה כלל ארצית, אולם לטענתן קיים בצדה גם היבט מקומי ייחודי שבו תלוי גורלם של תושבי הגולן. עוד נטען לפנינו כי בהיות הסוגייה ענין קיומי שבו תלוי עניינם של תושבי רמת הגולן רשאיות קצרין וגולן גם לסמוך על סמכותן הטבועה לשמור על עצם קיומן.
3. התשתית התחיקתית לדיון בנושא העתירה מצויה בעיקר בסעיף 146 לצו המועצות המקומיות (א), תשי"א - 1950 (להלן - צו המועצות המקומיות)
וסעיף 63 לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), תשי"ח- 1958 (להלן - צו המועצות האזוריות). בסעיף 146 לצו המועצות המקומיות, בחלקיו הרלבנטיים, נקבע כדלקמן:
"המועצה מוסמכת, בשים לב להוראות השר ובמידה שאין בכך משום סתירה להוראות כל דין, לפעול בכל ענין הנוגע לציבור בתחום המועצה, ובכלל זה יהיו לה סמכויות אלה:
1. לקיים סדר, שלטון תקין ובטחון;
2. לדאוג לפיתוח תחום המועצה, לשיפורו ולקידום עניניהם הכלכליים, הסוציאליים, החברתיים והתרבותיים של תושביו או של כל חלק מהם;
3. לשמש נאמן או אפוטרופוס לכל עניין ציבורי;
4. להקים, להחזיק ולנהל שירותים, מפעלים ומוסדות שהם, לדעת המועצה, לתועלת הציבור...".