ערוץ זר ששידוריו מיועדים בעיקר לציבור בישראל אינו רשאי לשדר פרסומות ישראליות

השופטת מ' נאור:

1.        האם מופר האיסור הקבוע בחוק לכלול פרסומות בשידורי הכבלים ובשידורי הלוויין בישראל עקב העברתו של ערוץ RTVi? זו השאלה הטעונה הכרעה בהליך זה.

2.        ביום 28.10.04 ניתן על ידינו, בהרכב הנוכחי, "פסק דין והחלטה" בעתירה שב-בג"צ 6962/03 ובעתירה הנוכחית. הדיון בעתירה שבבג"צ 6962/03 הסתיים בפסק הדין ואילו הדיון בעתירה הנוכחית נמשך. פסק הדין והחלטה מיום 28.10.04 יכונו להלן יחד, לשם קיצור, פסק הדין. העותרת שלפנינו, חברת וש טלקנל בע"מ, הנה המפיקה והמפעילה של ערוץ "ישראל פלוס" שהוא ערוץ טלוויזיה ישראלי ייעודי בשפה הרוסית. העותרת היתה המשיבה 4 בעתירה שבבג"ץ 6962/03 שהדיון בה הסתיים כאמור. המשיבות 4-6 בעתירה הנן העותרות בעתירה שבבג"צ 6962/03 שלפנינו. בפסק הדין נקראו המשיבות 4-6 "מפעילות ערוץ RTVi". המשיבות 5 ו-6 הן חברות זרות המפעילות מארצות הברית את ערוץ RTVi international  (ערוץ RTVi). ערוץ זה משדר אף הוא בשפה הרוסית. מפעילות ערוץ RTVi מעבירות את שידוריהן באמצעות חברות הכבלים (משיבות 7-9) וחברת הלוויין (משיבה 10). הן אינן גובות תשלום מחברות הכבלים והלווין דרכן מועברים השידורים. המימון לשדוריהן מקורו בפרסומות. גם מקור המימון של העותרת הוא פרסומות וזאת על פי היתר שקבלה, ומכאן שישנה תחרות עסקית בין העותרת למשיבות 4-6. בשתי העתירות נדונו כללים שהתקינה המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין מכח חוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ב-1982 (להלן - חוק התקשורת או החוק), והיחס בין הכללים לבין החוק.

           נקדים ונאמר כי המשיבים בעתירה הנוכחית טוענים, בין השאר, כי פסק הדין הנו מעשה בית דין החורץ לשבט את גורלה של העתירה הנוכחית.

3.        בפסק הדין עמדו לדיון כללי התקשורת (בזק ושידורים) (בעל רישיון לשידורים) התשמ"ח-1987 כפי שתוקנו בשנת 2002 (כללי 2002), והזיקה בינם לבין החוק המסמיך - חוק התקשורת. תיקון אחד שהוכנס בכללי 2002 אינו עומד עוד להכרעה בפנינו: הכללים אוסרים על בעל הזכיון לכלול פרסומת "בשידוריו העצמיים". בכללים המקוריים הוגדר המונח "שדורים עצמיים" כ"שידורים שמקור שידורם הוא אולפנו של בעל זיכיון, בין מהפקה עצמית ובין מהפקה קנויה". להגדרה זו נוספה בכללי 2002 תוספת: "שידורים אשר אינם משודרים באפיקיו העצמיים של בעל זכיון, המיועדים בעיקרם לציבור בישראל או לחלק ממנו". ב-בג"צ 6962/03 דחינו את טענת העותרות (שם) נגד האיסור שנקבע בכללי 2002 לכלול פרסומת בשידורים משנים של בעל הרשיון. ענין זה, כאמור, אינו עומד עוד להכרעה, ועל כן אסתפק להפניה לפסק הדין, מבלי להרחיב.

4.        העותרת טוענת כי שידורי ערוץ RTVi הנם שידורים "המיועדים בעיקרם לציבור בישראל או לחלק ממנו". נראה מניין לקוח ביטוי זה וכיצד הוא משתבץ בסוגיית איסור הפרסומת.

           סעיף 6כד לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ב-1982 קובע איסור על בעל רשיון כללי ושידורי כבלים לכלול פרסומת בשידוריו:

           הסמכות הקיימת בידי השר על פי סעיף 6כד(ב) לא הופעלה מעולם, ונותר בעינו האיסור הקבוע בסעיף 6כד(א). סעיף 6נז לחוק מחיל הוראה זו גם על בעל רשיון לשידורי לווין. העותרת טוענת, בקליפת אגוז, כי מכח הוראה זו אסור לאפשר פרסומת בשדורי המשיבות 4-6.

5.        עוד טוענת העותרת, בין שאר טענותיה, כי על המשיבות 4-6 חובה לקבל מאת השר רשיון לשדר בישראל שידורי הטלוויזיה באמצעות לווין וזאת כיוון ששידוריהן מיועדים בעיקרם לציבור בישראל או לחלק ממנו. לענין זה מסתמכת העותרת על

הוראת סעיף 6מד לחוק הקובעת: