|
אי קיום הליך שיפוטי במסגרתו ניתן להעלות טענת התיישנות דו"ח חניה כטענת הגנה יוצר מצב בלתי נסבל, שבו מופרות חדשות לבקרים זכויותיהם של חייבים להתמודד מול חוקיות הליכי הגביה הננקטים נגדם ובכך נרמסות גם זכויותיהם להליך הוגן, לקניינם ולכבודם. עו"ד יעל אדורם קוראת לשינוי המצב החוקי, כך שחייב יוכל לפנות לביהמ"ש לעניינים מקומיים כדי שיפסוק בטענות כנגד חוקיות הליכי גבייה בעילות שונות, לרבות התיישנות.
בג"צ סצ'י- התיישנות עבירות חנייה וקנסות
אזרחים רבים נשמו לרווחה בעקבות בג"צ סצ'י נ' עיריית ת"א , שקבע כי עבירות חניה מתיישנות לאחר שנה והקנס בגינן מתיישן לאחר שלוש שנים מיום שהקנס הפך חלוט (בחלוף 90 יום מקבלת הדו"ח בדואר רשום), ומעתה נראה היה כי ניתן יהיה לבטל את הדו"חות ואת הליכי הגבייה הננקטים בגינם בטענות התיישנות.
הבעייתיות בהליכי הגבייה שנוקטות העיריות
אלא שהשמחה הייתה מוקדמת, שהרי תיאוריה לחוד ומציאות לחוד: בפועל, נוקטות העיריות הליכי גביה מנהליים (שלא לומר בריוניים), כך שלא מתנהל כל הליך שיפוטי במסגרתו ניתן להעלות כהגנה את טענת ההתיישנות.
נעשו מספר נסיונות על ידי חייבים שונים לפתוח הליך של המרצת פתיחה, במסגרתו נתבקש פס"ד הצהרתי לפיו הדו"חות, הקנסות או שניהם גם יחד התיישנו, ולכן לא ניתן לנקוט הליכי גביה בגינם; אולם, דעות בתי המשפט השונים חלוקות בשאלה האם ניתן להעלות טענת התיישנות כטענת תביעה כנגד הליכי גביה (לאור העובדה שההליך במהותו הינו התגוננות כנגד הגביה) או שמא ניתן לטעון טענת התיישנות רק כטענת הגנה – שכן התיישנות היא רק טענה דיונית וככזו אינה יכולה לשמש כ"חרב" אלא רק כ"מגן".
כך או כך, על פי רוב נמצא "החייב" במצב בו אין לו כל אפשרות או שהות לשקול נקיטת הליך משפטי למיגור הליכי הגבייה, שכן בפועל, מגיעים אליו, לתדהמתו, גובים בריונים ומאיימים כי אם לא ישולם החוב לאלתר תעוקל תכולת ביתו, ובהעדר ברירה של ממש הוא משלם את החוב ומסיר מעליו ומעל בני ביתו המבוהלים את אימת המעקלים ואת חרפת העיקול.
במקרים אחרים פונה "החייב" לעירייה במכתב בו שוטח טענותיו בדבר התיישנות הדו"חות, אך העירייה, ביודעה שהיא מצויה בעניין זה בעמדת על (רשות מחוקקת, שופטת ומבצעת גם יחד) דוחה טענתו באמתלות שונות ושולחת בד בבד את הגובים לביתו (פעמים אף לפני מתן מענה לפנייתו של החייב).
מצב זה בו מופרות חדשות לבקרים זכויותיהם של חייבים להתמודד מול חוקיות הליכי הגביה הננקטים נגדם ובכך ויחד איתן נרמסות גם זכויותיהם להליך הוגן, לקניינם ולכבודם, הינו בלתי נסבל ומן הראוי היה ליתן את הדעת לפתרונו.
בש"א 172709/05- בימ"ש השלום מטה אוזן לטענות החייב
גב' קלרה מייקסנר ובעלה מצאו פתרון מעשי יפה שקבל גושפנקא מביהמ"ש השלום בת"א ע"י כב' השופט אבי פורג בבש"א 172709/05:
ביום 8.2.05 הגיעו מעקלים מטעם עירית ת"א לביתם של הזוג מייקסנר ברח' יהודה הלוי 16 עפולה, כדי לגבות חוב בגין דו"ח חניה משנת 1997 (הרשום ע"ש מייקסנר). בתגובה הודיע מר מייקסנר כי אינו מוכן לשלם מאחר שלא קיבל מעולם התראה לתשלום הדו"ח ולכן הדו"ח התיישן. ככל הנראה, הזוג מייקסנר מעולם לא קבלו הודעות בעניין לאור טעות שנפלה בכתובתם כפי שנרשמה בעירייה (במקום בית מס' 16 נרשם בית מס' 15) .
מכל מקום, מאחר שלא היתה להם ברירה, נתן מר מייקסנר שיק בטחון שמועד פרעונו דחוי בחודש כערבות להסדרת הדו"ח לאחר שייערך בירור בעניין חבותו. לאחר מתן השיק ניתנה לבנק הוראה לביטולו מאחר שלדעת הזוג מייקסנר הדו"ח התיישן.
לאור ביטול השיק הגישה אותו העייריה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. עם קבלת האזהרה, הגישה הגב' קלרה מייקסנר התנגדות לביצוע שטר, בה נטען כי השיק מכוחו נפתח התיק ניתן לביטחון עד לאחר בירור הסוגיה האם הדו"ח התיישן, לאור הטענה כי המבקשת ובעלה לא קבלו הודעה על הקנס עד למועד ביקור המעקלים בביתם.
ביהמ"ש קבל את טענת המבקשת ונתן לה רשות להתגונן.
חשוב לציין, כי בית המשפט דחה את טענות העירייה בדבר העדר סמכותו לדון בדלת האחורית בענייני קנסות שהסמכות בהם נתונה לבית המשפט לעניינים מקומיים וכי הפרוצדורה הבלעדית בה יכול לנקוט "חייב" היא הדרך המותווית בסעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי (דרך שנחסמת אוטומטית ואינה מעשית במקרים כגון אלו).
הפתרון הרצוי- שינוי חקיקה
התייחסות זו של ביהמ"ש מעודדת, בהטותו את אוזנו לשמוע טענות החייב שאין לו כל מקום אחר להשמיען והוא נתון כבן ערובה בידי הגובים; אולם ברור, כי פתרון זה לא יהיה ניתן לשימוש לאורך זמן, הואיל ויש לצפות שהעיריות ישנו את נוהליהן לאור פסק הדין, ולפיכך אין מנוס מלסלול פרוצדורה חוקית לפנייתו של חייב לבית המשפט לעניינים מקומיים על מנת שיפסוק בטענות כנגד חוקיות הליכי גבייה בעילות שונות, לרבות התיישנות.
לפסקי הדין שאוזכרו במאמר:
* עו"ד יעל אדורם הינה מורה ומנהלת הקליניקה לסיוע משפטי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן.
** כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או המצורפים להם.
|