א. ההליך
1. בתאריך 9.11.2009 נכרת חוזה בין התובע מס' 1 (להלן - " התובע") והנתבע מס' 1 (להלן - " הנתבע"). לפי חוזה זה מכר התובע לנתבע את זכויותיו (1000/7322 חלקים, המייצגים שטח של 1,000 מ"ר), במקרקעין המזוהים כחלקה 17 בגוש 17694, בישוב כאוכב (להלן - " המקרקעין"). לצד החוזה (נספח ב' לכתב התביעה) חתם התובע על יפוי כוח בלתי חוזר (נספח ד' לכתב התביעה), ובו ייפה כוחם של עורכי הדין טועמה ואיאד דראושה, לבצע כל הפעולות הדרושות לשם העברת המקרקעין לבעלות הנתבע בלשכת רישום המקרקעין.
2. בתביעתם שלפני טוענים התובע ואשתו (להלן - " התובעת"), כי ההסכם מתאריך 9.11.2009 נכרת למראית עין, ועל כן כמצוות סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, הוא בטל.
3. על כן, בתביעתם שלפני עותרים התובעים לסעדים הבאים:
(א) להצהיר כי החוזה ויפוי הכוח מתאריך 9.11.2009 בטלים, ואין להם כל נפקות;
(ב) להורות לבטל את הערת האזהרה שנרשמה לטובת הנתבע בספר המקרקעין בתאריך 22.12.2009, על פי שטר מספר 03050/09.
(ג) להורות לבטל ההצהרות על מכירת/רכישת זכויות במקרקעין, שנמסרו למנהל מיסוי המקרקעין בתאריך 2.12.2009.
4. אקדים מסקנה לדיון ואומר, כי לאחר שבחנתי את הראיות שהונחו לפני, ושקלתי טענות באי כוח הצדדים, הגעתי למסקנה שדין התביעה להידחות, באשר החוזה שנכרת לא נכרת למראית עין כלל וכלל. קביעה זו מבוססת על מידת האמון שאני נותן בגרסת הנתבע לעומת חוסר האמון שאני נותן בגרסת התובעים. לא נעלם מעיני, שתוצאתה של מסקנתי אינה קלה כלל וכלל לתובעים, שכן משמעותה היא, שיהיה עליהם להעביר הבעלות במקרקעין לנתבע, וכפועל יוצא מכך לפנות את בית המגורים שלהם ולמסור את ההחזקה בו לנתבע. על כן בחנתי את הראיות שלפני בזהירות רבה קודם שהגעתי למסקנתי זו.
ב. גרסת התובעים
5. התובע הוא רוקח במקצועו והוא בעל הזכות במקרקעין, אשר נרשמה על שמו בתאריך 20.6.2007 בדרך של "ירושה על-פי הסכם". בשנת 2006 החלו התובעים לבנות בית מגורים במקרקעין, ובשנת 2008, לאחר שהשלימו את בניית הבית, עברו להתגורר בו.
הגם שזכות הבעלות רשומה על שם התובע מס' 1 בלבד, התובעים טוענים שהם בעלים במשותף "וזאת לאור העובדה שהבית הוקם, נבנה ורוהט לאחר נישואיהם, ומכספם המשותף".
6. החל מחודש ספטמבר 2007, עבדה התובעת במוסך המצוי בבעלות חברה, שלנתבע השליטה הבלעדית בה (חברת מוסך אחמד שלבי (1997) בע"מ). לטענת התובעים, במהלך הזמן נרקמה ידידות הדוקה בינם ובין הנתבע.
7. התובעים טוענים, כי החל מחודש אוקטובר 2009, נקלע הנתבע למצוקה כלכלית, סבל מקשיים פיננסיים ומצבו הכספי החל להתדרדר. הנתבע סיפר לתובעים, כי הוא מצוי על סף פשיטת רגל, וטען, שהסכים עם הבנק שיקבל הלוואה על סך 1,000,000 ש"ח, כנגד שעבוד מקרקעין. אולם, כיוון שהנתבע אינו בעלים של מקרקעין, ביקש הוא מהתובעים לערוך הסכם למראית עין, לפיו הוא קונה את המקרקעין, כדי שישמש אותו בקבלת ההלוואה. התובעים מוסיפים וטוענים, כי הסכימו עם הנתבע, שהוא לא יעשה כל שימוש בהסכם, שכן נעשה אך ורק למראית עין, ולא יעביר אותו לשלטונות המס, ורק יציג אותו לבנק כדי שיוכל לקבל הלוואה. לטענת התובעים, הנתבע הבטיח להם, שכנגד הסיוע שיתנו לו, יקבלו ממנו 20,000 דולר, כשיקבל את ההלוואה.
עוד טוענים התובעים, כי לצד הסכמתם לכרות עם הנתבע הסכם מכר למראית עין (להלן - " ההסכם הפיקטיבי"), הוסכם עמו, כי יכרות עמם הסכם מקביל (להלן - " ההסכם המקביל"), לפיו הוא מוכר את הקרקע לתובעת. לטענתם, הנתבע הטעים, שאת ההסכם המקביל לא יהיה מוכן לחתום לפני עורך הדין שיערוך את הסכם המכר הפיקטיבי.
8. לטענת התובעים, ולצורך הוצאת התוכנית אל הפועל, נפגש התובע בתאריך 9.11.2009 עם עו"ד טועמה דראושה בחנות לחלקי חילוף לכלי רכב בעיר נצרת, ושם חתם על ההסכם הפיקטיבי. במקביל לחתימת התובע על ההסכם הפיקטיבי, התייצבו התובעת והנתבע במשרדו של עו"ד ויסאם שדאפנה בעיר עפולה, כדי לחתום על ההסכם המקביל. התובעת הודיעה לתובע טלפונית כי ההסכם המקביל נוסח, וכל שנותר הוא להדפיסו במדפסת, ועל כן הוא יכול לחתום על ההסכם הפיקטיבי.
9. התובעים טוענים, כי לאחר שהתובע קיבל את הודעתה הטלפונית של התובעת, חתם התובע בפני עו"ד דראושה על ההסכם הפיקטיבי. אולם, לטענת התובעים, מייד לאחר שהתובע חתם על ההסכם הפיקטיבי, החלה מה שמכונה בכתב התביעה "ההצגה הגדולה". לטענת התובעים, באופן מפתיע התקלקלה המדפסת במשרדו של עו"ד שדאפנה, ובאופן מפתיע עוד יותר, הנתבע קיבל הודעה שבתו נפלה והובהלה באופן דחוף לבית חולים.
הנתבע עזב על כן באופן מיידי את משרדו של עו"ד שדאפנה, מבלי להמתין לתיקון המדפסת. כך יצא, שחרף העובדה שהתובע חתם על ההסכם הפיקטיבי, הנתבע לא חתם על ההסכם המקביל עד לעצם היום הזה.
10. לטענת התובעים, לאחר הדברים שתוארו לעיל, התעורר חשדם כי נפלו בפח. התובעים התקשרו אל הנתבע כדי לבקשו לחתום על ההסכם המקביל, אך הנתבע התחמק והחל להעלות בקשות שונות ומוזרות. כך למשל התנה הנתבע את ביטול ההסכם הפיקטיבי בכך שהתובעת תתגרש מהתובע ותינשא לו, ובאחת השיחות אף הציע לתובעת לצאת איתו לחו"ל כתנאי לביטול ההסכם הפיקטיבי. לאחר מכן דרש מהתובעים 1.8 מיליון ש"ח כתנאי לביטול ההסכם.
11. בשלב מסוים קיבלו התובעים הודעה מרשם המקרקעין, כי בתאריך 10.11.2009 נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבע, ולאחר מכן אף התברר להם, שבניגוד למוסכם הנתבע דיווח על ההסכם הפיקטיבי למיסוי המקרקעין. כאשר שבו התובעים ודרשו מהנתבע כי יחתום על ההסכם המקביל, שב הנתבע והתנה את חתימתו בכך שהתובעת תתגרש ותיסע איתו לחו"ל.