ויליגר לא התייצב לדיון בניגוד להוראת ביהמ"ש וערעורו נמחק

היום, 30.6.10, נקבע דיון בתיק ע"ר 24866-03-10.

בשעה המיועדת לדיון התייצבו ב"כ המערער, המשיבים 1, 3, 4 ו- 6, בא-כוחם, והמשיבה 7 באמצעות עו"ד גיצלטר. המשיבים 1, 3, 4, 6 ו- 7 הם המשיבים הרלוונטיים בערעור זה.

בפתח הדיון ביקש ב"כ המשיבים 1, 3, 4 ו- 6 לדחות הערעור, לאור העדר התייצבות בעל הדין, המערער עצמו, וכן לאור החלטת כב' השופט שילה מיום 16.3.10 בדבר הוראה פוזיטיבית לפיה על בעלי הדין להתייצב לדיון. עוד נטען כי מדובר בסעד זמני, וכי לא יעלה על הדעת כי בעל דין המתיימר להגיע בידיים נקיות לדיון בסעד זמני לא יגיע לביהמ"ש, ועל תום ליבו של המערער יצא בימ"ש קמא (כב' הרשמת בבימ"ש נכבד זה) וקבע באופן נחרץ כי ידיו של המערער אינן נקיות בהגשת הבקשה הזמנית. מכאן נחיצות הופעתו, קל וחומר משניתנה הוראה מפורשת על ידי כב' השופט שילה לעניין זה. המערער לא קיבל שחרור מביהמ"ש לעניין התייצבותו היום, גם לא הוגשה בקשה המוקדמת ליום הדיון לאשר אי התייצבות המערער לדיון. מכאן הבקשה להורות על דחיית הערעור.

ב"כ המשיבה 7 הצטרף לטענותיו של ב"כ המשיבים, ואף ציין כי אין זו הפעם הראשונה בה צו בימ"ש מופר בצורה בוטה על ידי המערער.

ב"כ המערער ציין בפני ביהמ"ש כי בהליך ערעור בעלי הדין אינם מעידים ואינם נדרשים להופיע, אין שמיעת ראיות. מקום שביהמ"ש סבור שיש לשמוע המצהירים ולאפשר חקירתם, התיק יוחזר לערכאה הדיונית לשמיעת העדות. הבקשה של באי-כח המשיבים אינה אלא ניצול לרעה של הליכי בית משפט.

עוד נטען על ידי ב"כ המערער, כי לא היה מודע להחלטת כב' השופט שילה המחייבת התייצבות בעלי הדין, יכול להיות שקיבל אותה, איננו זוכר, אך בוודאות לא היה מודע להחלטה. על כן, משנאמר לו על ידי המערער כי הוא חייב להימצא בחו"ל לרגל עסקיו, אישר לו אי התייצבות.

ב"כ הצדדים הרחיבו טענותיהם שלא לצורך, ובשל העדר רלוונטיות לא מצאתי להעלותן.

התקנה הרלוונטית לענייננו היא תקנה 450(3) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984, הבא לאמור בזו הלשון:

" לענין ההתייצבות בתאריך שנקבע לדיון בערעור או לדיון נדחה ינהגו כך:

(1) ...

(2)...

(3) התייצב המשיב, ואילו המערער לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, יתברר הערעור או יימחק או יידחה למועד אחר, הכל כפי שיחליט בית המשפט".

בספרו של כב' השופט אורי גורן "סוגיות בדין האזרחי" מהדורה עשירית, בעניין אי התייצבות לערעור ובהתייחס לתקנה 450(3) הנ"ל נאמר כי תקנה זו קבעה הסדר גמיש המקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב כיצד לנהוג במצב בו נמנע בעל דין מלהופיע בדיון בערעורו, או איחר אליו. שיקול דעת זה יופעל, בין היתר, על פי עיקרון המידתיות, כפי שנפסק ברע"א 6983/02 סוכנות ימית ישראלית סקנדינבית נ' Malmed Maritime, פד"י נו(6) 827.

אף כי נסיבות ערעור זה שונות מהנסיבות שהיו ברקע ר"ע 6983/02, שכן שם הערעור נמחק בגין איחור של כ-35 דקות של ב"כ המערערת, חרף הסכמת הצד שכנגד לשמיעת הערעור. קבע בית המשפט העליון כי הסנקציה של מחיקת ערעור אינה מתאימה למצב בו בעל דין איחר אך הספיק להגיע לדיון.

עניינה של תקנה 450(3) לתקנות סדר הדין האזרחי עלה בפסיקה. בע"א 31/85 איברהים בדיר נ' נתנאל טסה מג(2) (פורסם בנבו), נפסק כי על פי תקנה 450(3) לתקנות סדר הדין האזרחי הדנה במצב של אי התייצבות " אין אפשרות של דחיית הערעור עקב אי התייצבות, אלא לכל היותר ניתן למחוק את הערעור".

הלכה זו חזרה  ברע"א 146/08 הלן סטינס די.בי בע"מ נ' א. יצחקי חברה לבנין בע"מ מפי כב' השופטת ארבל (פורסם בנבו).

מכאן, שאין מקום לקבל בקשת באי-כח המשיבים ולהורות על דחיית הערעור. לכל היותר רשאי ביהמ"ש להורות על מחיקתו, אם ימצא לנכון לעשות כן בנסיבות בקשה זו.

לגופו של עניין

דינן של טענות ב"כ המערער, כי בעלי הדין אינם נדרשים להופיע, להידחות מכל וכל, שכן התקנה מורה במפורש ההפך מכך. לא רק זאת, אלא, ניתנה בעניינם החלטה מפורשת של כב' השופט שילה המחייבת הצדדים בהתייצבות במועד הדיון.