לפסק הדין בעניין ולדיסלב ספיבק נגד עירית י-ם
בית משפט השלום בירושלים ביטל 49 דו"חות חנייה שהוטלו על המבקש. נקבע, כי העירייה לא הוכיחה כי נקטה בפעולות לאכיפת התשלום אחת לתקופה של שלוש שנים או פחות מכך, כדי למנוע את התיישנות הקנסות.
ע"פ החוק, רואים במי שלא שילם קנס לאחר תום המועד לכך, כמי שהורשע ונגזר עליו הסכום הנקוב בהודעת הקנס. על מנת לאכוף את הקנסות, על העיריה להראות כי נקטה בפעולות מתאימות למניעת התיישנות הקנסות - תקופה העומדת על 3 שנים.
עיריית ירושלים טענה, כי שלחה למבקש מספר רב של מכתבים. להוכחת טענתה, ביקשה להגיש פלטי מחשב הכוללים את מספרי הדו"חות, תאריכי ביצוע העבירה, מספרי הרכב, סכום הקנס, מועדי משלוח המכתבים וכו'.
פלטי המחשב לא התקבלו כראיות
בית המשפט קבע, כי למעשה רק שניים מהמכתבים נשלחו לכתובת מגוריו בפועל של המבקש, וכי לא ניתן לקבל את פלטי המחשב כראיות קבילות להוכחת משלוח המכתבים, כיוון שמדובר בנתונים שיש לגביהם מחלוקת, ואשר לא הוכחו לפי דיני הראיות.
השופטת חגית מאק-קלמנוביץ קבעה, כי אכן קיימת אפשרות סבירה שהמבקש היה מודע לקיומו של החוב ולכל הפחות לחלק מהדו"חות נגדו, אך על מנת לחייבו בקנסות, על העיריה היה להראות ידיעה של המבקש לגבי כל אחד מהדו"חות, ופעולות קונקרטיות למניעת התיישנות הקנסות. משלא הוכיחה זאת העירייה, לא ניתן לחייב את המבקש.
בנסיבות העניין, ועקב קשיים שהתגלו במהלך המשפט בגירסתו העובדתית של המבקש, לא חויבה העירייה לשלם למבקש הוצאות משפט.
לפסק הדין בעניין ולדיסלב ספיבק נגד עירית י-ם
למדור: תעבורה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין