חוק מניעת זיהום הים (הטלת פסולת), התשמ"ג-1983

חוק מניעת זיהום הים (הטלת פסולת), התשמ"ג-1983 1
1. הגדרות (תיקון מס' 4 תשע"א)
בחוק זה -
"אמנה" - אמנה בינלאומית שעניינה הסדרת הטלת פסולת לים ושישראל צד לה;
"בעל" - הבעל, החוכר או המפעיל של כלי שיט או כלי טיס, וכן סוכנו של כל אחד מהם;
"ים" - מימי החופין של ישראל ומימיה הפנים-ארציים וכל שטח ים אחר שעליו חלה אמנה;
"כלי שיט" ו"כלי שיט ישראלי" - כמשמעותם בחוק הספנות (כלי שיט), התש"ך-1960, לרבות מיתקן ימי המוצב בים, בין באופן קבוע ובין במצב ציפה, ואינו מחובר ליבשה, ולמעט כלי שיט צבאי או כלי שיט המשמש בשירות המדינה שלא לצרכי מסחר;
"כלי טיס" ו"כלי טיס ישראלי" - כהגדרתם בחוק הטיס, התשע"א-2011, למעט כלי טיס צבאי, כלי טיס משטרתי וכלי טיס של מדינת ישראל, כהגדרתם בחוק האמור;
"הטלה" - כל אחד מאלה:
(1) סילוק לתוך הים של פסולת מכלי שיט או מכלי טיס שהפסולת הוטענה עליהם במטרה לסלקה, למעט סילוק פסולת שהצטברה עקב הפעלתם הרגילה ושלא הובלה למטרת סילוק;
(2) הטבעה בים של כלי שיט או כלי טיס או כל חלק מהם;
(3) שריפת פסולת בים או פירוקה בחום בדרך אחרת;
"פסולת" - חומר מכל סוג, צורה או תיאור;
"קברניט", לענין כלי שיט - כמשמעותו בחוק הספנות (ימאים), התשל"ג-1973, ולענין כלי טיס - טייס האחראי לפעולתו ולבטיחותו של כלי הטיס במשך הטיסה;
"השר" - השר להגנת הסביבה.
2. איסורים
(א) לא יטיל אדם לים פסולת מכלי השיט או מכלי הטיס המפורטים להלן, אלא על פי היתר לפי חוק זה (להלן - היתר):
(1) כלי שיט וכלי טיס ישראליים, אלא אם כן ההטלה נעשתה בהתאם לאמנה ועל פי אישור שניתן כדין לפי דיני המדינה שבה ניתן;
(2) כלי שיט וכלי טיס הטוענים בישראל פסולת לשם הטלתה;
(3) כלי שיט המצויים במימי החופין של ישראל או במימיה הפנים-ארציים, וכלי טייס המצויים מעליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: