חוק הרופאים הווטרינרים, התשנ"א-1991

חוק הרופאים הווטרינרים, התשנ"א-1991 1
פרק א': פרשנות
1. הגדרות
בחוק זה -
"בעל חיים" ו"גוויה" - כהגדרתם בפקודת מחלות בעלי חיים (נוסח חדש), התשמ"ה -1985;
"הוועדה המייעצת" - הוועדה שהוקמה לפי סעיף 10;
"המועצה המדעית" - המועצה המדעית של הסתדרות הרופאים הווטרינרים בישראל;
"המנהל" - מנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות;
"עיסוק ברפואה וטרינרית" - טיפול רפואי בבעל חיים למניעת מחלה או ריפוייה, בדיקה, איבחון או ניתוח של בעל חיים או מתן מרשם עבורו, ולרבות בדיקה של גוויית בעל חיים לשם איבחון מחלה או לשם קביעת היותה ראויה למאכל אדם;
"רופא וטרינר" - מורשה לעסוק ברפואה וטרינרית לפי סעיף 2;
"השר" - שר החקלאות.
2. שליחות הרופא הווטרינר (תיקון: תשנ"ד)
שליחותו של הרופא הווטרינר היא למנוע ולהקל על סבלם של בעלי חיים, למנוע מחלותיהם ולרפא אותם, לסייע באחזקתו התקינה של משק בעלי החיים ולהגן על האדם מפני סכנות ונזקים שמקורם מחלות בעלי חיים או במזון או במוצרי מזון שמקורם בעלי חיים, וכן לפעול לשיפור איכותם של מוצרי מזון שמקורם בעלי חיים.
פרק ב': ייחוד העיסוק ברפואה וטרינרית
3. עיסוק ברפואה וטרינרית
מי שבידו רשיון, היתר זמני או היתר מוגבל לפי חוק זה רשאי לעסוק בדרך של משלח-יד ברפואה וטרינרית.
4. איסור העיסוק ברפואה וטרינרית למי שאינו וטרינר
(א) מי שאינו רופא וטרינר לא יעסוק ברפואה וטרינרית ולא יתחזה, במפורש או מכללא, כעוסק ברפואה וטרינרית או ככשיר לעסוק בה; ואולם רשאי השר להתיר בתקנות באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, ביצוע פעולות מסויימות של עיסוק ברפואה וטרינרית כמשלח-יד בידי מי שאינו רופא וטרינר, ובלבד שהוא בעל כשירויות שנקבעו בתקנות, לביצוע אותן פעולות, ורשאי השר בתקנות כאמור, לקבוע אילו פעולות תיעשינה בפיקוחו של רופא וטרינר.
(ב) האמור בסעיף זה אינו בא למנוע מתן עצה או טיפול רפואי שלא במסגרת משלח-יד, או עבודה תחת פיקוחו האישי הישיר של רופא וטרינר.
5. הזכאים לקבל רשיון התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: