אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שרותים משפטיים | פורום נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חקיקה >> הודעה על החלטת האקדמיה ללשון העברית בעניין הכללים בנטיית השם

הודעה על החלטת האקדמיה ללשון העברית בעניין הכללים בנטיית השם

הודעה על החלטת האקדמיה ללשון העברית בעניין הכללים בנטיית השם 1
בהתאם לסעיף 10 לחוק המוסד העליון ללשון העברית, התשי"ג-1953, אני מפרסם בזה את החלטות האקדמיה ללשון העברית בעניין הכללים בנטיית השם; (החלטת האקדמיה ללשון העברית בעניין הכללים בנטיית השם - פרק ראשון - "הקמץ הגדול" פורסמה בילקוט הפרסומים בשנת התשכ"א), כלהלן:
כללים בנטיית השם
פרק שני - הפתח
כלל א': בשמות המלרעיים, שתנועתם האחרונה (או היחידה) פתח, מתקיים בדרך כלל הפתח בנטייה, ודגש בא באות שלאחריו, כגון: גל, גלי, גלך, גלכם, גלים, גלי; סל, סלו, סלכם, סליכם; אף, אפים, אפיכם; עם, עמך, עמכם, עמים; זן, זנים, זניכם (במקרא: זנים); אגף, אגפיו; זמן, זמנים, זמניהם; הדס הדסים; מעט, מעטים; אגם, אגמים; כרך, כרכים, כרכי; דונג, דונגי; פנג, פנגי; יובל, יובלים; שושן, שושנים; אתנן, אתננה; זלזל, זלזלים; תלתל, תלתלים; כרפס, כרפסי; מחבת, מחבתות; צלצל, צלצלים, צלצלי; כלבלב, כלבלבים, כלבלביהן; שרפרף, שרפרפים; ירקרק, ירקרקות; אדמדם, אדמדמות; קטנטן, קטנטנים.
תן דעתך, שהפתח מתקיים לפני חי"ת, עם שאין בה הכפלה, כגון: צח, צחה, צחים; לח, לחה, לחים, שח, שחה, שחים.
בנקבה גם: צחה, לחה, שחה.
הערה: קצת שמות בני הברה אחת באים בריבוי גם בהכפלת האות האחרונה: טל, טללים, טללי; עם, עממים, עממי; הר, הררים, הררי; צד, צדדים, צדדי.
יוצאים מכלל א':
1. השמות הבאים, שבהם בא בנטייה חיריק במקום הפתח: גת, גתות; כת, כתים, כתות; סף, ספים; מס, מסים; צד, צדו; פת, פתו; בת, בתו.
הערה: במקרא בא חיריק גם בשמות גלגליו מן גלגל, מורגים מן מורג וכן סנסניו.
2. השמות דבש, סבך, שבאים בנטייה ע"ד הסגוליים: דבשי, סבכי, ובמקרא אגמיהם.
הערה: ע"ד הסגוליים נמצא גם אדמדמת, שחרחרת (במקרא), ירקרקת (בלשון חז"ל), קטנטנת (בלשון ימינו). במקרא יש אדמדם בקמץ.
כלל ב': בשמות הבאים משתנה הפתח לקמץ קיים:
1. בשמות שרי"ש בסופם בא בהברה פתוחה קמץ במקום פתח לתשלום הדגש, כגון: הר, הרי, הרך (אבל הרכם), הרים, הרי; בר (= נקי), ברים, ברי2; פר, פרים; שר, שריהם; צר, צרה, צריה; סוגר, סוגרו; מלצר, מלצרים; פרפר, פרפרים, פרפריכם; צרצר, צרצרים, צרצרי; סמדר, סמדר (ס'), סמדרים, סמדרי.
בדרך זו נוטה גם שם התואר רע, רעה, רעים, רעי.
2. אחרי ה"א הידיעה ינוקדו השמות הבאים קמץ: ההר, העם, הפר.
הערה: המלה חג תנוקד פתח גם אחרי ה"א הידיעה.
במקרא: החג.
3. בשמות המסתיימים ב-י, =אי, ואינם מגזרת הכפולים, הפתח משתנה בנטייה לקמץ קיים, כגון: כילי, כיליים; זכאי, זכאים; פנאי, פנאו; תוי, תואים; תנאי, תנאו; חשמלאי, חשמלאים. אבל מן הכפולים: די, דיו, דיכם; חיים, חיי, חייכם; שי, שיו.
הערה: המלה כדאי נוטה כמו תנאי ודומיו.
כלל ג': הפתח משתנה לקמץ שאינו קיים בשמות שבסופם =ע וטעמם מלרע כגון: כובע, כובעים, כובעי; אצבע, אצבעות, אצבעותיו; קרקע, קרקעות, קרקעות (ס'); אמצע, אמצעו, אמצעיכם3.
פרק שלישי: החולם
כלל א': חולם המתקיים בנטייה, ואינו תשלום דגש, נכתב מלא, בין שכתיבו במקרא הוא מלא ובין שכתיבו חסר, כגון: חוב, חול, חוף, סוד, עוף, מאוד, הדום, ניחוח, ניצוץ, גבעול, משעול, יהלום, רמון, ארון, אקו, תאו, אוצר, כוכב, מורג, יובל, כובע, כותרת, שומרת, אורחה, דוברה, חוזה, מורה, בכורה, לבונה, רפסודה, כדכוד, חרגול, פרעוש, תרנגול, אפרוח, אשכול, משלוח.
הערות:
1. אשכול ריבויו בנפרד ובנסמך אשכולות (במקרא בנסמך אשכלות).
2. שמות, המסתיימים בחולם בהברה פתוחה, ריבוים -אים, כגון: אקו, אקואים; תאו, תאואים (גם תוא, תואים); בלו, בלואים. השמות דיו ורבוא ריבוים דיואות, רבואות.
3. השמות מגור, מנוס, מתוק, החולם שבהם משתנה לשורוק בנטייה וברבים.
4. שמות אחדים בעלי חולם מלא באים במקרא בקמץ קטן, כשהם מוקפים, כגון: גדל-כח, טהר-לב.
כלל ב': חולם, שהוא תשלום דגש, נכתב חסר, כגון: בר (בר כפיך), חר, מח, מברך, מארשה, אפר.
הערה: השם גבוה נוטה בשתי דרכים: גבוה, גבוה-, גבוהי, וגם: גבה, גבה -, גבהי.
כלל ג': כל חולם, המתחלף בנטייה בקיבוץ, בקמץ קטן ובשוא, נכתב חסר.
1. החולם מתחלף בקיבוץ, כשהעיצור שלאחריו טעון דגש חזק, כגון: אם, אמות; דב, דבים; חב, חבו; חל, חלין; חק, חקים; לאם, לאמים; אדם, אדמים; ירק, ירקים; ארך, ארכים; חשך, חשכים; עמק, עמקים; עקם, עקמים; ענג, ענגים; ערם, ערמים; עירם, עירמים; רטב, רטבים; אלמג, אלמגים; אלגם, אלגמים; חרטם, חרטמים.
הערה:
תן דעתך, שהשמות עקם, חשך וערם יש להם מקבילות במשקל קטול: עקום, עקומים; חשוך, חשוכים; ערום, ערומים (כנגד ערם, ערמים). בספרות שלאחר המקרא מצויה גם הצורה ארוך, ארוכים.
2. החולם מתחלף בדרך כלל בקמץ קטן, כשהעיצור שלאחריו פשוט ובשוא, כגון: חקך, חקכם; אזן, אזני; כתל, כתלי; קדש, קדשי.
הוא הדין לגבי שמות במשקל זה, משורשי ע' גרונית, כגון: פעל, פעלי, פעלך, זהר, זהרנו, זהרכם, תאר, תארך, תארך.
תן דעתך: את הקמץ שבמלה פעלי, פעלם הוגים קמץ קטן. בעלי המסורת הספרדית נוהגים בקריאת התורה ובתפילה לבטא קמץ זה שבהברה הפתוחה a כדין שאר הקמצים בהברה פתוחה.
הערות:
1. במקרא מצויות גם הצורות: תארו, פעלו.
2. במספר שמות מן הסגוליים או ההולכים אחרי הסגוליים נוהג הקיבוץ בצד הקמץ הקטן, ואלה הם: גדלו, חמצו, קמצו, רכסי, משכרתו, מרכלתך, חמרי (חומרי בית הלל). ויש גם להפך: קמץ קטן בצד הקיבוץ, שהוא עיקר, כגון: עזך, עזי.
3. החולם שבשמות הסגוליים משתנה בריבוי לשוא, כגון: גרנות, כתלים, קשיים; ובאות גרונית לחטף-קמץ, כגון: ארנים, חדשים, עמרים.
הערות:
1. בשם קדקד משתנה החולם לחטף-קמץ, ולפני שוא לקמץ-קטן כגון: קדקד; קדקדי קדקדי, קדקדך, קדקדחך, קדקדנו, קדקדכם וכו'.
2. צורת הריבוי של אהל היא אהלים וגם אהלים.
3. צורת הריבוי של קדש ושל שרש היא: קדשים וגם קדשים, שרשים וגם שרשים. קדשים ושרשים נקראים בקמץ קטן מתחת לפה"פ. בעלי המסורת הספרדית נוהגים לקראם בקמץ גדול.
4. בספרות שלאחר המקרא מצויים כמה מן השמות במשקל פעל בריבוי נפרד מלאים וי"ו כנגד חטף-קמץ, כגון: כותלים, תוארים, עוקצין, אונסין, עונשין. גם בשמות אלה עה"פ נקראת בקמץ כבצורת הריבוי הרגילה של משקל פעל.
5. צורת הריבוי של בהן היא בהונות, ושל נגה - נגוהות.
כלל ד': שמות, שצורתם זכרית, והם דומים בשתי הברותיהם האחרונות לסגוליים, מתחלף בהם החולם בין ביחיד (כבשאר הסגוליים) ובין בריבוי בקמץ קטן, כגון: צפרן, צפרני, צפרנים; אשברן, אשברנים; בדלח, בדלחים; מקטרן, מקטרנים.
כלל ה': שמות, שצורתם נקבית, והם דומים בשתי הברותיהם האחרונות לסגוליים, נוטים ביחיד כסגוליים, אבל בריבוי החולם מתקיים ונכתב מלא, כגון: כתבת, כתבתי, כתובות; מהמרת, מהמורות; צמרמרת, צמרמרתו, צמרמורות; כתנת, כתנתי, כתונות; גלגלת, גלגולות; מחלקת, מחלוקות (במקרא: גלגלותם, מחלקותם); אשמרת, אשמורות.
כלל ו': צורת הריבוי של השמות שבלת וצפור היא שבולים, צפורים וגם שבלים וצפרים כבמקרא.
כלל ז': שמות סגוליים משורשי ל"ה, כגון: יפי, עני, עבי, קשי, באים בחולם חסר בנפרד, ובחולם חסר או בשוא (ומתחת לעיצור גרוני בחטף-קמץ) בצורת הנסמך. חרי (-אף) לעולם בחטף-קמץ. בנטייה החולם מתחלף בקמץ קטן כדין, כגון: יפיו, עניו וכו'.
פרק רביעי: הצירי
הקדמה
בנטיית השמות בעלי צירי הדרכים מתחלפות: יש שהצירי מתקיים, ויש שהוא מתבטל בתנאים שוים של ההגייה, המבנה והכתיבה. כך דרכם של השמות הצרויים במקרא בניקודו המקובל עלינו, ולא כל שכן השמות שמחוץ למקרא. בהם נחלקו הרבה המסורות בפיהם של יוצאי גלויות שונות.
תכליתם של הכללים הבאים להלן להסדיר את הנוהג ולהכריע בין הדרכים השונות לצורך הלשון הכללית. לשם הבנה מדויקת של הכללים הרי כאן הגדרה של כמה מונחים וביטויים המשמשים בכללים:
המונח שם בן הברה אחת מכוון לשמות מעין אל, עט, ולא לשמות שהם "יתד", כגון פאר, באר.
צירי מלא הוא צירי, שיש עמו יו"ד אחר האות הצרויה גם בניקוד. סתם צירי הוא צירי חסר.
ביטול הצירי פירושו, שכנגד ההברה בעלת הצירי בשם הנפרד אתה מוצא בנטייתו שוא בהברה פתוחה, ותנועה זולת הצירי, כשההברה סגורה: חירוק לפני אות דגושה, למשל אם - אמי; מגן - מגנו; וסגל לפני אות פשוטה, כגון שומר - שומרך, שומרכם. כשהשם יש לו עי"ן הפועל או למ"ד הפועל מן אהח"ע, יבוא פתח במקום הסגול, כגון: מזבחך, אוהבך, גואלך, שונאכם.
שלא כאמור לעיל יש במקרא: שולחך, אויבך.
תן דעתך: אין המונח "ביטול הצירי" וכיוצא בלשון זה בא להביע דעה כלשהי, אם יש קשר של תולדה בין התנועה בצורת הנפרד ובין התנועה או התנועות בצורת הנטייה.
בקיום הצירי צריך להבחין: א. הצירי נשאר בכל צורות השם, ואז ייאמר: "הצירי מתקיים תמיד" (עיין כללים א-ג); ב. הצירי מתקיים בכל מקום חוץ מלפני הכינויים ה"כבדים" -כם, -כן, ואז ייאמר "הצירי מתקיים" בלבד.
במשקל השם נכללו לא רק צורות הנטייה ביחיד ובריבוי, אלא גם צורות הנקבה - ביחיד ובריבוי - אם אמנם צורת הנקבה מציינת מין טבעי. לפיכך שמות כמו חברה, שכנה, זקנה, חסרה וכיו"ב כלולים במשקל פעל ונדונים בו. מה שאין כן גזרה, שרפה וכיו"ב. הללו, שצורת הנקבה שבהם מציינת רק מין דקדוקי, ערוכים במשקל לעצמו: פעלה. כדוגמת המשקל הזה שאר המשקלים.
א. השמות בקיום הצירי
כלל א. הצירי המלא מתקיים תמיד, כגון איד - אידיהם; חיק - חיקכם; אימה - אימתם, אימותיהם. ואלה השמות, שיש בהם צירי מלא: איד, אימה, איפה, איתן, ביצה, היכל, זעיר, חיק, כילף, מידע, מיטב, מימן, מינקת, מישרים, מיתר, עירם, פליטה, פליטים, צידה, ריק, תימן.
כלל ב. הצירי הבא תמורת חיריק לפני אותיות אהח"ע (תשלום דגש) מתקיים תמיד, כגון: תאור, תאוריו, תאוריהם; שרות - שרותיכם; גרוש - גרושם, גרושין. בכלל זה נכנסים גם השמות גאה, דהה, זהה, כהה, לאה, קהה (המתאימים למשקל פעל).
הצירי מתקיים תמיד גם בשמות: מחוש, מרוץ, מרע, כגון: מחושי ראש, מרוצי סוסים, מרעהו. (עיין גם בכלל כא.)
כלל ג. בשמות בני הברה אחת, שאינם נדגשים בנטייה, הצירי מתקיים תמיד, כגון: אל - אלי, אלי הארץ; אד - אדי המים; גו - גוי, גום, גויכם; כף - כפי החופים; נר - נרותיהם; רע - רע המלך, רעיהם; שד - שדו, שדכם; עט - עטך, עטכם, עטיהם; זד - זדים, זדי עולם, זדה; כן - כנים, כנה, כנות; מת - מתיהם, מתי מדבר; סט - סטי הדרך הישרה, סטה, סטות; וכן השם רחים: רחיו, רחיהם.
יוצאים מכלל זה: עץ, המקיים את הצירי ביחיד בלבד, כגון עצי, עצך, עצכם, אבל מבטלו לפי כללי הביטול בריבוי: עצים - עצי הגן, עציכם, עציהם;
בן, שם, המבטלים את הצירי גם ביחיד - כגון: בן - בני, בנם; שם - שמי, שמם, שמותיהם.
וכן מעים, ריבוי של מעי (בנטייה: מעיו): מעיהם (במקרא גם מעיהם).
כלל ד. במשקל פעל הצירי מתקיים, כגון: באר - בארי, בארך, בארכם, בארות מים; זאב - זאבי ערבות; ילל - ילליה; כאב - כאבי ראש; פאר - פארים, פארי ראש; ראם - ראמי הצפון; רתת - רתתי אימה; שאר - שאריהם, שארכם.
הערה: במקרא אתה מוצא גם בארות (חמר), פארי (המגבעות).
כלל ה. במשקל פעל רבים השמות, שהצירי מתקיים בהם, וכן צריך לנהוג בכל שם, המתחדש במשקל זה. השמות הנוטים בביטול הצירי מנויים בכלל יד. והרי כאן דוגמאות הנטייה: אבל - אבלים, אבלי ציון; אשם, אשמיהם, אשמות המעשה; בצק - בצקך, בצקם, בצקכם; חפץ - חפצים, חפצי חיים; יען - יענכם, יעני המדבר; ירח - ירח חצי החודש, ירחך, ירחיהם, ירחכם; ישן - ישני עפר; כבד - כבד העוף; ספק - ספק הספק; שכן - שכני, שכניהם, שכנותי, שכנותיהם, שכנכם, שכנכן.
הערות:
1. בשמות אלה יש פתח בסמיכות: יתד, שבע, שכן.
2. במקרא יש גם שמחי לב (ישע' כד, ז), לכל חפציהם (תה' קיא, ב), יתדות החצר (שמות לח, לא), כאבל-אם (תהלים לה, יד).
3. מן השמות, שיש להם צורת נקבה השם שכנה נוטה בכינויי היחיד ע"ד שם סגולי: שכנתי, שכנתך, וכו', אבל חפצתו וכיו"ב.
כלל ו. במשקל הפעל הצירי מתקיים, כגון: הבדל, הבדלים, הבדלי הדעות; הפסד - הפסדי, הפסדים, הפסדי המדינה, הפסדכם; הרכב - הרכבי המזונות; הכרח - הכרח השעה: הכרחך, הכרחכם.
ע"פ כלל זה נוטים גם השמות הרבעיים והחמשיים, שתנועתם האחרונה היא הצירי, כגון: אבנט - אבנטי הכהנים; אזמל - אזמל - אזמלי המנתחים; ממזר - ממזריהם; מסכן - מסכני העיר; סרגל - סרגלי חישוב; פרדס - פרדסיהם; פסנתר - פסנתרכם, פסנתריהם; קלסתר - קלסתרי פניהם.
הערות:
1. במקרא: צפרדעים.
2. ליד הצירוף הסח-הדעת יש גם הסח-הדעת.
כלל ז. במשקל פלה הצירי מתקיים: אלה, גהה, זעה, כרה, לדה, צאה, קבה, ראה, תבה. (עיין גם כלל י"ז.)
הערה: שמות כמו אלה (נקבה של אל), עדה, מקיימים את הצירי ע"פ כלל ג.
כלל ח. במשקל פעלה הצירי מתקיים תמיד, כגון: אבדה - אבדתו, אבדותיהם, גזרה - גזרת המלכות; שפלה - שפלת החוף; דבלה - דבלת, דבלים, דבלי.
יוצאים מכלל זה השמות אשדה, בהמה, גדרה, חשכה, לבנה, נבלה, שדמה.
השם בהמה צורתו בסמיכות בהמת, ובכינויים נטייתו כשל הסגוליים: בהמתו, בהמתם וכו'; בריבוי בהמות, בהמות הבית, בהמותיו וכו'. השאר: אשדת (הנהר), אשדות, אשדות (הנהר); חשכת הליל, חשכתם, חשכות, חשכות הזמנים; לבנת חבלה, לבנתו, לבנים, לבני חבלה; נבלת העוף, נבלתם, נבלות, נבלותיהם; גדרות, גדרות צאן; שדמת כרם, שדמות, שדמות בית לחם. (ראה גם כלל ד' ו-ה.).
במקרא נמצא מן דבלה: דבלת תאנים.
כלל ט. במשקלים מפעלה, תפעלה, הצירי מתקיים תמיד, כגון: מגפה - מגפותיהם; מדקרה - מדקרות חרב; מדרגה - מדרגות החום, מדרגותיו; מזמרה - מזמרת הכרם; מצבה - מצבות אבן מצבותיהם; מקהלה - מקהלות משוררים; תדהמה - תדהמת מות; תרדמה - תרדמת עד; תרעלה - תרעלותיהם.
הערה: במקרא אתה מוצא ביטול הצירי בשמות: מדקרות חרב, מזמרותיהם, מועצותיהם, מצבת (לצד מצבת).
בימינו צריך להבחין בין מועצה בקיום הצירי, כאמור בכלל, ובין מועצה, וממנו הנטייה היא: מועצת הפועלים, מועצות, מועצות הפועלים, מועצותיהם וכו'.
כלל י. הצירי הבא בשמות לפני הסיומות -ות, -י, -יה, -יות, -ית מתקיים, כגון: גרות, גרותם; מסכנות - מסכנותה; עדות - עדותם; רעות - רעותה; שמי - שמיות; מלבני, מלבניותו; כבדי - (כלי הדם) הכבדיים; עמלקי; ירדני, ירדניה; הכרחי - הכרחיים; נקבי; שארית - שאריתם.
ב. השמות בביטול הצירי
(א) צירי בהברה מוטעמת
כלל יא. במשקלים פועל, מפעל, מפועל (= מפולל), מתפעל, מתפועל (= מתפולל) הצירי מתבטל, כגון: סופר - סופרנו, סופרים, סופרי ישראל, סופרות, סופרותינו, סופרכם, סופרכן; דובר - דוברים, דוברות הממשלה; מלמד - מלמדי, מלמדי דרדקים; מרכז - מרכזי המשקים, מרכזכם; מפקח, מפקחים, מפקחות; משורר - משוררי, משוררכם, משוררים; מתאגרף - מתאגרפי מכבי, מתאגרפכם; מתלמד - מתלמדים, מתלמדות.
הערה: צורת הנקבה בלשון יחיד של שמות במשקלים אלה שקולה כרגיל במשקל סגולי, כגון סופרת, דוברת, רופאת (בנפרד ובנסמך; בנפרד גם: רופאה); מרכזת, מפקחת, וזו נוטה על פי כללי המשקלים הסגוליים: סופרתם, דוברתו, וכיו"ב. (עיין גם בכלל יט.)
כלל יב. במשקל פעל הצירי מתבטל, כגון: אלם - אלמים, אלמי; טפש - טפשה, טפשים, טפשות; חרש - חרשים, חרשות; דבר - דברך, דברות; כסא - כסאי, כסאך (במקרא: כסאך, כסאי, כסאו, כסאות).
הערה: צורת הנקבה בלשון יחיד שקולה כרגיל במשקל סגולי, כגון עור - עורת; אלם - אלמת; פקח - פקחת. יוצאים מכלל זה: שלש, רבע, חמש ושאר השמות הגזורים ממספרים, והם מקיימים את הצירי כגון: שלשים, רבעיו, חמשיהם.
כלל יג. בשמות השקולים במשקלים מפעל (מפעל), תפעל, ומה ששייך אליהם בגזרות העלולים הצירי מתבטל, כגון: מזלג - מזלגי, מזלגך, מזלגכם, מזלגות, מזלגות כסף; מפח - מפתח הבית, מפתחי, מפתחות; מקל - מקל שקד, מקלי, מקלך, מקלכם; מוקד - מוקדי, מוקדים; מועד - מועדך, מועדי השנה; תשבץ - תשבצו, תשבצים.
הערות:
1. בשמות מזבח, מספד, מעשר בא פתח בסמיכות: מזבח, מספד, מעשר. במקרא פעם אחת גם מקל לבנה.
2. במקרא מזלגות משמש ריבוי של מזלג.
3. במקרא: משחתו.
כלל יד. אלה השמות שבמשקל פעל, הנוטים בביטול חלקי של הצירי: גדר, זקן, חבר, חדל, חנף, חסר, יעל, ירא, ירך, כבד (היפוכו של קל), כרס, כתף, נמל, עקב, ערל, שלו. (בדבר שאר השמות במשקל זה עי' כלל ה.)
דוגמת הנטייה: נמל, נמל האויר, נמלך, נמלך, נמלו, נמלה, נמלנו, נמלכם, נמלכן, נמלי הארץ, נמליכם נמליכן.
הערות:
1. השמות הבאים יש להם פתח בסמיכות: זקן, חסר, חדל, חצר, כבד, נמל, ערל.
2. השמות הבאים צורתם בסמיכות שקולה במשקל סגולי: גדר תיל, ירך ימין, כרס הבהמה, כתף ההר, גזל הגר.
3. השמות, שיש להם צורת נקבה כמו זקנה, חברה, חסרה, יראה וכיו"ב, מבטלים את הצירי אף בסמיכות היחיד, כמו: זקנת הדור, חברת הכנסת, חסרת מגן, יראת אלוהים, ואין צריך לומר בסמיכות הריבוי: חברות הכנסת, חסרות מגן וכו'; ובכינויים זקנותיך, חברותיך. בצורות היחיד בעלות כינויים הנטייה היא כדרך שמות סגוליים: זקנתי, חברתו, חברתם.
(ב) צירי בהברה לא-מוטעמת
כלל טו. במשקל פעל הצירי מתבטל, כגון לבב - לבבי, לבבות, לבבותיהם; שכר - שכר תמרים; שער - שער הזקן, שערו.
במקרא מצאנו: נכר - נכר הארץ (בקיום הצירי); ענב - ענבים, ענבי רוש (בנו"ן דגושה).
השם צלע צורתו בנטייה שקולה במשקל סגולי. סמי': צלע או צלע, צלעו.
כלל טז. בשמות אבוס, אזוב, אזור, אטון, אמון, אסור, אפוד הצירי מתקיים רק בסמיכות היחיד, ובשאר הצורות הוא מתבטל לחטף-פתח, למשל אזור - אזור החיץ, אזורו, אזורים, אזורי המדבר; אבל אמון - אמונו, אמונים.
כלל יז. בקצת השמות במשקל פלה הצירי מתבטל, ואלה הם: מאה - מאת השנים, מאתי, מאתך, מאות, מאות אנשים; עדה (= קהל), עדת ישראל, עדתו; עצה - עצת חכמים, עצתך, עצות, עצותיכם; פאה - פאת שדה, פאות, פאות אנשים, פאותיהם; שנה - שנת ישרים, שנתו. (עיין גם כלל ז.)
כלל יח. הצירי מתבטל בשני השמות תועבה, מוסרה, כגון: תועבת ה', תועבתו, תועבותיהם; מוסרותינו, מוסרותיכם. אבל בנפרד של הריבוי הצירי מתקיים: תועבות, מוסרות.
כלל יט. השמות במשקלים פועלה, מפעלה, מתפעלה נוטים על דרך הסגוליים, כגון: יולדה - יולדת התאומים, יולדתו; מכשפה - מכשפת העיר, מכשפתו, מכשפתנו.
כך יהיו נוטים כל השמות שמן המקרא: אוכלה, בוגדה, בוערה, הוללה, זוללה, נוטרה, סוחרה, עוללה, צולעה, רוממה, שוממה, מרקדה, משכלה, מתנכרה.
כלל כ. מ"ם המשקל בשורשי ע"ע, כשהיא צרויה, הצירי מתקיים בה רק בסמיכות היחיד, כגון: מחם - מחם נחושת, מחמי, מחמים, מחמיהם; ממד - ממד המגרש, ממדים, ממדיו; מסב - מסב הגלילים, מסבי הגלילים; מצד - מצדם, מצדכם; מצר - מצרים, מצרי ההרים; מקל - מקלים, מקליהם; מגן - מגנם, מגנים, מגני ירושלים.
(ג) שמות בצירי שאינו מתבטל לשוא
כלל כא. בשמות הנדגשים בנטייה בא החיריק כנגד הצירי, כגון: אם - אמי, אמך, אמהות; חץ - חצים, חצי רעל; צל - צלך, צלכם, צליהם; מקל - מקלים; מגן - מגנים, מגני דוד. אבל בשם אש, כשאין השי"ן דגושה, בא סגול: אשי אשו, אבל אשכם.
כלל כב. במשקל סגולי פעל בא בנטיית היחיד חיריק כנגד הצירי וכשפ"א הפועל היא מן אהח"ע, על פי רוב בא סגול כנגד הצירי, כגון: ספר - ספרי, ספרך, ספרה; מצח - מצחו, מצחם; אבר - אברי, אברו; הלך - הלכו; חבל - חבלו, חבלם; עדר - עדרם, עדרן.
הערה: צורת הריבוי באה במשקל פעלים כבשאר הסגוליים. רק בריבוי של השם אבר יש גם אברים, אברי, אבריך, אבריך, אבריו, אבריה, אברינו.
כלל כג. שמות על משקל פעלון, שעי"ן הפועל בהם מן אהחע"ר, יש בהם צירי לתשלום הדגש (עי' כלל ב), ונטייתם היא במשקל פעלון (פעלון), כגון: גרעון - גרעון המוסד, גרעונות, גרעונותיהם; דראון - דראון עולם, דראונם; פרעון - פרעון השטרות; ראיון - ראיון בוקר, ראיונו; תאבון - תאבונך.
הערות:
1. כשפ"א הפועל היא מן אהח"ע, תהיה תנועתה גם סגול, כגון ערבון - ערבוני, ערבונות; ערגון - ערגוני.
2. השם זרעון מקיים את הצירי בנטייה: זרעונים, זרעוני קיץ, זרעוניו (על פי האמור בכלל ב).
משקלו של שם זה כשל קלשון, קמשון.
פרק חמישי - הסגול
כלל א. בשמות בני שתי הברות, שבראשונה סגול מוטעם ובשנייה חיריק מלא, בא חיריק כנגד הסגול, כשההברה נסגרת בנטייה, כגון: משי, משיי, משיו; פתי, פתיו, פתיה.
כלל ב. בשמות בני שתי הברות, שבראשונה סגול מוטעם, ובשנייה סגול אחר או פתח לפני אחת מן הח"ע, בא חיריק כנגד הסגול המוטעם, כשההברה נסגרת, כגון: שלג, שלגי4, ושט, ושטו; צדק, צדקה; בכה, בכיו; דשא, דשאך; מלח, מלחנו; שטח, שטחם. כשפ"א הפועל היא אחת מן אהח"ע, בא פתח כנגד הסגול המוטעם, כגון: אמש, אמשי; ארץ, ארצי5; עבד, עבדו; חבל, חבלו-6.
הערה: צורת הריבוי של השמות בסעיף א' וב' באה במשקל פעלים. מן השמות נזק, נטע, פסל יש גם צורת ריבוי פעילים: נזיקין, נטיעים, פסילים.
יוצאים מן הכלל:
1. אע"פ שפ"א הפועל שלהם אינה מן אהח"ע, שמות אלו בא בהם פתח ולא חיריק: גבר, גפן, גרב, גרם, דלת, דרך, זרע, טנא, טרף, ילד, ירח, כבל, כלב, כסף, כרם, כרע, לחך, לחם, מלך, נפש, סלע, סרן, פלג, צלם, צלע, צמר, קדם7, קלע, קסת, קרח, קרן, קרס, קשת, קרש, קרת, רגל, רחם, שוע, שלו, שמן, תלם.
2. השמות הגה, חלד, נגב, נגד ונכד נוטים בסגול, כגון: הגים, חלדי, נגבי, נגדו, נכדם.
3. השמות חדר והבל נוטים גם בפתח וגם בסגול.
4. הסמיכות של הבל במקרא: הבל, ושל חדר: חדר- וגם חדר-.
5. הסמיכות של זרע ונטע במקרא גם זרע-ונטע8-, וכן שבע לפני -עשרה ומאות: שבע-עשרה, שבע מאות.
כלל ג. בשמות בעלי ארבע אותיות ומעלה, שהסופית בהם תי"ו הנקבה ושתי הברותיהם האחרונות מנוקדות בסגולים, בא בנטיית היחיד פתח כנגד הסגול הראשון ושוא כנגד הסגול השני. בצורת הריבוי בא קמץ כנגד הסגול הראשון, והוא משתנה לשוא לפי שינויי ההטעמה, כגון: משמרת, משמרתי; תפארת, תפארתם; מזכרת, מזכרות, מזכרותיכם; רכבת, רכבות-הארץ; כותרת, כותרתם, כותרות, כותרות-עיתונים; חוברת, חוברות, חוברות-למודים; שפופרת, שפופרתם; חותמת, חותמות, חותמותיו.
יוצאים מן הכלל השמות מסגרות, אגרות ומשבצות. צורת הריבוי של גחלת: גחלים, ובסמיכות: גחלי-אש.

כלל ד. שמות, שצורתם כשל השמות המנויים בסעיף ג', והם צורות נקבה של משקלים זכריים, נטייתם ביחיד כנטיית השמות בסעיף ג', ובריבוי כשל השמות הזכריים, כגון: דוברת, דוברות; צדקת, צדיקות; מגדת, מגידות; ממזרת, ממזרות.
כלל ה. שמות, שצורתם זכרית, והם בני שלוש הברות, ששתי האחרונות בהן מנוקדות בסגולים, בא כנגד הסגול הראשון פתח גם בצורת הריבוי, כגון: פילגש, פילגשים; רכבל, רכבלים; דוקרן, דוקרנים; יועזר, יועזרים.
כלל ו. בשמות גרזן, ברזל, כרמל וערפל בא כנגד הסגול חיריק בריבוי ובנטייה ואחריו דגש, כגון: גרזן, גרזנו, גרזנים; ברזל, ברזלו; כרמל, כרמלו; ערפל, ערפל-קרב, ערפלים, ערפלי-שחר.
כלל ז. שמות מלרעיים בני שתי הברות, שהראשונה שבהם מנוקדת בסגול והיא סגורה, אין הסגול משתנה בהם בנטייה, כגון: הבדל, הבדליכם; הסגר, הסגרכם; שכוי, שכוים, שכויכם.
כלל ח. השמות הסגוליים בנקבה, שיש בהם סגול, אין הסגול משתנה בהם בנטיית היחיד, כגון: נכדה, נכדתי; חרפה, חרפתכם; עגלה, עגלתי. צורת הריבוי של השמות האלה כשל השמות הסגוליים האחרים: נכדות, חרפות ועגלות.
כלל ט. שמות, המסתיימים בסגול וה"א מוטעמים, נוטים ביחיד בשתי דרכים, ונסמכם בצירי, כגון: מורה, מורה-הוראה, מורי, מורך וגם מורך, מורו וגם מורהו, מורה וגם מורה, מורנו, מורכם-ן וגם מורכם-ן, מורם-ן וגם מורהם-ן.
וכן: מעשה, מעשה-הבורא, מעשי, מעשך וגם מעשך, מעשו וגם מעשהו, מעשה וגם מעשה, מעשנו, מעשכם-ן וגם מעשכם-ן, מעשם-ן וגם מעשהם-ן9.
מן השם שה נמצאות במקרא צורות אלו: שה, שה-, שיו, שיהו. צורת הריבוי: שיים, שיות10. השם בה נוטה כך: פי-האדם, פי, פיך, פיך, פיו או פיהו, פיה, פינו, פיכם-ן, פיהם-ן; פיות, פיותי, וכו' (במקרא גם פיות ופיפיות).
נספח
השמות במשקל פעל רבים מן השמות במשקל פעל.
ואלה השמות במשקל פעל:
אבל, אגל, אדר (= פוחלץ), אלם, אסל, אפר, אצל, אשל, גזל, הלך, זכר, חבל (= כאב), חדק, חלב, חלף, חלק, חמת, חפץ, חפש, חפת, חקר, חרם, חשב, חשק, יצר, מזח, מצח, נדה, נזר, נטל, נטף, נכל, נפל, נצר, נתח, סבל, סבר, סדר, ספל, ספר, סתר, עבר, עגל, עדן, עדר, עזר, עמק, עסק (עשק), עקב, עקד, עקל, עקר, ערב (כגון: שתי וערב או ערב-רב), ערך, עשב, פשר, קצה, רבץ, שבט, שמע, שפל, תמה, תקע (שופר).
כמה מן השמות משמשים גם במשקל פעל וגם במשקל פעל, ואלה הם:
הפך, ישע, נבל, נדר, נצח, סמל, שכל.
הערה: במקרא יש גם נסך, שבר ובקצת נוסחאות זכר, חמת, נזק וסתר.
נטיית השמות במשקל פעל מפורשת בסעיף 22 מכללי הצירי, ושם נאמר: "וכשפ"א הפועל היא מן אהח"ע, על-פי רוב בא סגול כנגד הצירי", ויש להוסיף דברים אלו: מכלל זה יצאו השמות חקר, חשק, עמק, עשב ועסק, שנטייתם בחיריק, כגון: חקרי-מקרא, חשקי, עמקך, עשבי-בר (במקרא: עשבם), עסקיהם, וכן נוטה השם אשת, כגון: אשתך (במקרא פעם אחת אשתך).
______________________________
1 אוז נכתב בקמץ ובנטייתו הקמץ קיים. הוא הדין בשם ברוז.
2 אבל בר במשמעות בן אין בו קמץ לתשלום דגש. וראה משלי לא, ב. בימינו בר במשמעות בן אינה נוטה. בריבוי ובנטייה משמשת המלה בן בזכר, בת בנקבה.
3 אבל מן אמצעי - אמצעיכם, ראה פרק הקמץ הגדול ב, 9.
4 שמות פרטיים אינם כפופים לכלל, ואפשר, שיבוא בהם פתח במקום חיריק, כגון: שלגי, מלחי ע"ד פרצי.
5 השם ארץ, אחרי ה"א הידיעה משתנה הסגול שמתחת לאלף לקמץ: הארץ.
6 אבל חבלי (משיח) גזור מן השם חבל במשמע כאב.
7 בה"א המגמה: קדמה.
8 גם סחר - מן השם הסגולי סחר.
9 אחדים מן השמות האלה נוטים במקרא ביו"ד אף ביחיד, כאילו היו ברבים, כגון: ישמח ישראל בעשיו (תהל' קמ"ט, ב), וכי מעשיו טוב לך מאד (שמואל א' י"ט, ד), ירעה מקנך (ישעיהו ל' כג). בורא השמים ונוטיהם (ישעיהו מ"ב, ה) הגם אל מראיו יטל (איוב מ"א, א) ובתפילה (באחת המסורות): עושים באימה וביראה רצון קוניהם.
10 מן גיא נמצא צורת המשנה גיא (וגם גיא) ונטייתו לעולם בצירי מלא.
______________________________
1 י"פ תשמ"ד, 1930.
שירותים משפטיים





חיפוש עורך דין לפי עיר :
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות












כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ, עיצוב: סטודיו מילינק'ה