ביהמ"ש קבע כי חברת הבנייה לא דאגה להדרכות בטיחות וציוותה למשימה עובדים לא כשירים. עם זאת, חלק מהאשמה הוטל על הנפגע עצמו – שהיה צריך לוודא שהמטען נקשר כהלכה. סך הפיצוי הכולל הועמד על כ-280 אלף ש'.
האם הורישה לכל אחת מהבנות שתי דירות וקבעה בצוואתה כי אם יהיו פערי שווי הם יאוזנו באמצעות כספי העיזבון. האחות שזכתה בדירות הכי יקרות סירבה לוותר לטובת האיזון אך ביהמ"ש חייב אותה למלא אחר רצון אמה.
האב ביקש להחזיר את הילדים במוצ"ש כדי שיוכל להתפלל שחרית במניין אבל האם סירבה משום שהשבת יוצאת מאוחר. בית הדין דחה את בקשת האב שכן לפחות בימי הקיץ, טובת הילדים ללכת לישון מוקדם.
האישה לא נסוגה מהעסקה למרות הסיכון הגדול, והמשיכה להעביר כספים למשווק. כשהכל התפוצץ טענה שנפלה קורבן להונאה אך לא הוכיחה זאת. היא כן הוכיחה שהיא זכאית להשבת הסכומים ששילמה.
הנאשם, שפוטר מעבודתו בעקבות ההליך הפלילי, הוכיח שעתידו התעסוקתי ייפגע מאוד אם ההרשעה תישאר על כנה, והשופטת החליטה ללכת לקראתו.
השופט גדעון גינת מתח ביקורת על התנהלות רשות מקרקעי ישראל, שלא כללה בתנאי המכרז הוראות שיבטיחו את זכותם של התושבים לאיכות הסביבה ולא טרחה להעניק להם זכות טיעון לפני פרסומו.
אב לבת 8 פנה בבקשה לאכוף הסדרי שהות לאחר שנוצר נתק ממושך בינו לבין בתו. בית הדין הרבני דחה את טענת האם שהילדה אינה מעוניינת לפגוש את אביה והבהיר לה שהיא אחראית לקיום המפגשים.
זמן קצר אחרי שהרוכשת הודיעה למתווך שהיא לא מעוניינת בדירה הוא גילה שרכשה אותה. ביהמ"ש השתכנע שהרוכשת לא הייתה סוגרת את העסקה אלמלא המתווך.
החברה התכחשה בתחילה לליקויים אך לאחר מכן הודתה וטענה שאין להם משמעות משום שהבית מחומם היטב. מומחה שמונה מטעם בית המשפט מנה את שלל הכשלים בהתקנה ושכנע את השופטת שהעבודה הייתה רשלנית ולא מקצועית.
עבודות שטיפת מדרכות ברמת גן שיצרו כביש רטוב ושמנוני, לא הפריעו למדינה להאשים רוכב שפגע ברכב חונה וגרם לו לנזקים. השופט קיבל את עמדת ההגנה שלפיה אין להטיל את האשמה על הרוכב.