עורכת דין נפגעה בתאונת דרכים "קלה", אך בהמשך גילתה שהיא סובלת מטנטון וסחרחורות. חברת הביטוח טענה שלא ייתכן כי התאונה היא הגורם לכך, אבל השופטת חלקה על עמדתה.
השופטת בלהה יהלום מבית משפט השלום בירושלים קיבלה את תביעתה של עורכת דין שנפגעה בתאונת דרכים בשנת 2010, והורתה לחברת הפניקס לשלם לה 201,680 שקלים עבור הנזקים שנגרמו לה בעקבות התאונה.
המדובר בתאונת שרשרת, כאשר רכבה של הנפגעת נפגע על ידי רכב אחר. בעקבות זאת היא הגישה את תביעתה נגד נהג הרכב וחברת הפניקס – מבטחת רכבו. לא היתה מחלוקת לגבי עצם חבותה של הפניקס. המחלוקת עסקה בנכויות שנקבעו לתובעת, מהם בין השאר נגזר סכום הפיצוי.
התובעת טענה שנפגעה בתאונה בראש, בצוואר ובגב התחתון. מאז התאונה, לטענתה, היא סובלת מכאבי ראש וסחרחורות, כאבי צוואר, ירידה בשמיעה וטנטון טורדני המצריך שימוש במכשיר שמיעה.
לטענת התובעת, מכלול נזקיה מקשה מקשה על עבודת, שכן היא מתקשה בישיבות ממושכות, מתקשה לנהל שיחות, להתנייד ולשבת לאורך זמן מול מחשב.
התאונה אירעה באפריל 2010. על פי התיעוד הרפואי, התובעת פנתה לקבלת טיפול רפואי שלושה ימים לאחר התאונה, שם התלוננה על כאבים בראש ובצוואר. כחודש לאחר מכן היא שוב התלוננה על כאבי צוואר והופנתה לפיזיותרפיה.
בדיקת שמיעה היא ביצעה בפעם הראשונה רק ביולי 2011, בה נמצא ליקוי שמיעה קל. עוד נרשם כי "עד היום נבדקת התלוננה על טנטון דו צדדי אולם מהבוקר שומעת רעש כמו 'פופקורן' בימין". אולם בחודשים הבאים היא שוב התלוננה על טנטון בשתי האוזניים, ובוצעו בדיקות נוספות. במסמך מ-2014 נרשם כי התגבר הליקוי באוזניים והומלץ על מכשיר שמיעה.
מומחה מטעם בית המשפט קבע שלתובעת נותרה נכות משוקללת בשיעור של 19% בשל סחרחורות וטינטון. תחילה, בחוות דעתו הראשונה המומחה סבר שאין לקשור בין התאונה לבין מצבה הרפואי של התובעת, מאחר שליקוי השמיעה אופייני לפגם גנטי.
אולם לאחר שהועבר אליו תיעוד רפואי נוסף, המומחה שינה את דעתו ומצא כי "קיימת עדות של תלונות חוזרות על טינטון, הנתמכות על ידי בדיקות השמיעה ובהעדר עדות לתלונה על טינטון טרם התאונה הרי יש מקום להכיר בטינטון כתופעה שנגרמה מהתאונה".
הפניקס מצדה כפרה בטענות אלה וחקרה את המומחה ארוכות. טענתה כי לנוכח תיעוד רפואי מועט כל כך, וכן מכיוון שמדובר בתאונה "במנגנון קל יחסית", לא סביר שהתאונה היא שגרמה לנכויות אלו.
"עומד בסד הזמנים"
בניגוד לעמדת הפניקס, השופטת יהלום לא מצאה שגגה כלשהי בדברי המומחה או הצדקה לסטות מחוות דעתו השנייה, וציינה כי "טענות הנתבעת בדבר סמיכות זמנים שצריכה להתקיים בין התלונות לבין התאונה לא נתמכו בספרות רפואית כלשהי, בהעדר כל תשתית מקצועית אחרת, אין בסיס לסטייה מקביעות המומחה."
השופטת הזכירה שקביעת הטנטון מבוססת על בדיקות שמיעה שנערכו לתובעת, והמומחה הבהיר שהליקוי הגנטי שנמצא בחוות הדעת הראשונה לא יכול לגרום לטנטון או לסחרחורת.
השופטת אף כתבה כי "המומחה שב והסביר, בסבלנות, כי מדובר בתלונה שיכולה להופיע לראשונה גם שנתיים לאחר התאונה. בענייננו, התיעוד הראשון הוא מ-15 חודשים לאחר התאונה, ומשכך עומד בסד הזמנים המבסס קשר סיבתי בין התאונה לבין הטינטון."
נזקיה של התובעת כללו כאב וסבל, הוצאות רפואיות, הפסדי פנסיה וכן הפסדי שכר לעבר ולעתיד. לסכום הכולל (201,680 שקל) יתווספו הוצאות משפט, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% (כ-26,000 שקל).
- ב"כ התובע: עו"ד רות שטרנברג
- ב"כ הנתבעים: עו"ד זהבה פלושניק
עו"ד ורד פרי
עוסק/ת ב-
תביעות ביטוח ונזקי רכוש
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין