את הדירה קיבל הבעל בירושה והיא נרשמה על שמו בלבד, ואילו המניות היו בבעלותו שנים לפני הנישואים ולימים העביר אותן במתנה לבנם המשותף. בית המשפט למשפחה הכריע בסכסוך שפרץ בינה לבין ילדיה, ופיצל את הנכסים.
ההורים ובנם שנולד עם פגיעה נוירולוגית קשה, שיתוק מוחין ומוגבלות שכלית התפתחותית, טוענים כי ניתן היה למנוע את הנזק אילולא שרשרת מחדלים מתמשכת בקופת חולים כללית, במד"א, ובבית החולים שערי צדק.
בתביעה שהוגשה נגד שירותי בריאות כללית ומשרד הבריאות נטען לרשלנות חמורה בטיפול באבן בכליה בבתי החולים מאיר ושיבא, וכן לטיוח שגיאות חמורות ולעיכוב בלתי סביר במתן הטיפול המתאים.
על אף טופס בו הורה על הפשרת הזרע במקרה של מוות, שופטי המחוזי השתכנעו כי רצונו של המנוח, שנפטר מסרטן, השתנה עם ההידרדרות במצבו וההבנה שהוא עומד למות.
האב נעצר על עבירות אלימות במשפחה והסדרי השהות הופסקו. לאחר ששוחרר נקבע כי המפגשים הפיזיים יחודשו רק לאחר קבלת תסקיר משירותי הרווחה אך ההמלצות מתעכבות בעקבות מגפת הקורונה.
התסמינים התפרצו כעשור לאחר שטיפל בזירות קשות, החמורה ביותר הייתה במסעדת "מקסים" שבחיפה. קצין התגמולים טען כי העובדה שתפקד כרגיל במשך שנים שוללת נכות נפשית אלא שחברי ועדת הערר חלקו עליו.
הפיצוץ אירע עקב דליפת אמגזית שאוחסנה במכונית. בית המשפט קבע כי הקשר בין השימוש ברכב לבין הנסיעה מקרי בהחלט ולכן האירוע לא נחשב לתאונת דרכים.
בית המשפט קבע כי חברת הבנייה לא טיפלה בבעיה כמו שצריך מה שגרם להתפשטות עובש וטחב ולבסוף לעזיבת הדירה. בעלת הדירה תפוצה על נזקי רכוש ותכולה, עגמת נפש, דמי שכירות והוצאות משפט.
הפתרון הרגיש של השופטת כלל גם דיור חלופי שיתאים למצבו הבריאותי. בפסק הדין הובהר כי המחסור האדיר בדיור ציבורי מחייב לתת עדיפות למי שחיים בעוני קשה, ואילו הקשיש קיבל ירושה בשווי של כ-160 אלף שקלים.
ההורים סיכמו מלכתחילה על גמישות מאחר שהאב טייס. אלא שההתחשבות פסקה כשהגיש תביעה להפחתת מזונות והאם דרשה מועדים קבועים וסנקציות. בית המשפט הבהיר כי צרכי הילדים ממומנים בזכות העבודה, ודחה את בקשותיה.
