האיש, יזם שניהל מספר חברות, טען שמדובר בחוזים למראית עין שנחתמו תוך הטעיה ועושק מצד גרושתו. הוא נדחה וחויב בהוצאות
בית המשפט למשפחה בחיפה דחה לאחרונה תביעה שהגיש גרוש ואב ל-3 לביטול הסכמי ממון וגירושים עליהם חתם לאורך השנים מול אשתו לשעבר. לטענתו חתם על "החוזים המקפחים" תוך הטעיה ועושק מצד גרושתו. ואולם השופטת הבכירה שושנה ברגר התרשמה שהתובע - בעברו איש עסקים ובעלים על חברות רבות - הבין בדיוק על מה חתם.
הצדדים התחתנו ב-2003 והביאו לעולם שלוש בנות. לאחר כשנתיים הם חתמו על הסכם ממון שקבע, בין היתר, כי דירת הצדדים, הרשומה על-שם הבעל, תועבר לאישה. לאחר כעשור, ביוני 2014, הם חתמו על הסכם ממון שני שצירף לבעלות האישה נכס נוסף, מלבד הדירה. באפריל 2016 הם חתמו על הסכם גירושים שקבע כי הנכס (מההסכם השני) יהיה של האישה, במקום קבלת מזונות. כלל ההסכמים אושרו בבית המשפט למשפחה ובבית הדין הרבני.
כחודשיים לאחר חתימת הסכם הגירושים הצדדים התגרשו רשמית, כשבספטמבר אותה שנה עזב הבעל את ישראל מבלי להודיע לגרושתו או לבנותיו. לאחר יותר מחמש שנים, בנובמבר 2021, הוא הגיש את התביעה לבית המשפט, בה עתר לביטול שלושת ההסכמים ה"מקפחים". לטענתו גרושתו גרמה לו לחתום עליהם תוך הטעיה ועושק, "בעורמה רבה, ותוך ניצול אהבתו הרבה כלפיה, ודאגתו הרבה לה ולבנות".
מנגד טענה האישה כי מדובר בתביעה מופרכת וחסרת בסיס, וביקשה לדחות אותה.
מנוסה בחוזים
השופטת ברגר דחתה את שלל עילות הביטול מטעם התובע. אשר לטענת ההטעיה נקבע שהיא לא בוססה כראוי, וכי ההתרשמות היא שהאיש בחר לחתום על ההסכמים מרצונו החופשי, תוך הבנתו הברורה בקשר למשמעותם. השופטת חידדה כי עורך הדין שערך את שלושת החוזים לא זומן לעדות, וכי הדבר פועל לחובת התובע.
לכך הוסיפה השופטת את הרקע של התובע ביזמות וניהול לא פחות משמונה חברות, כך שמטבע הדברים היה לו ניסיון בעריכת חוזים. "בנסיבות אלו, לפיהן התובע היה איש עסקים שניהל חברות רבות ועובדים רבים, בעל ניסיון רב, קשה להלום כי יש ממש בטענתו לפיה חתם על ההסכמים דנן מבלי להתעמק בהם", כתבה.
בהמשך דחתה השופטת את טענת התביעה כי מדובר בהסכמים למראית עין שאינם תקפים משפטית, ולבסוף נדחתה אף התזה לעושק מצד הנתבעת. היא קבעה שלא הוכחו שלושת התנאים להוכחת עילה זו: מצוקה בה היה שרוי הבעל במעמד חתימת ההסכמים; ניצול מצבו על-ידי אשתו דאז; ותנאים גרועים ביותר הכלולים בהם.
בפסק הדין הודגש בהקשר לכך, כי התובע לא הציג תיעוד רפואי המלמד על מצב גופני או שכלי קשה במיוחד בו היה נתון במעמד כריתת ההסכמים. בנוסף, הוא לא הביא עדים להוכחת מצבו הנפשי עובר לחתימה, במטרה להראות שיישוב דעתו כביכול נשלל ממנו. אשר לתנאי השלישי העירה השופטת שאין הוכחה כי תנאי ההסכמים מקפחים ובלתי סבירים בעליל, באופן המצדיק את ביטולם מחמת עושק.
לאור זאת קבעה השופטת שהתביעה תידחה על כלל רבדיה, תוך חיוב התובע ב-15,000 שקל הוצאות ושכ"ט עו"ד לטובת גרושתו.
- ב"כ התובע: עו"ד שרין סולן
- ב"כ הנתבעת: עו"ד טל שרון
לפסק הדין המלא בתיק תה"ס 61483-11-21
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.