״שמע קולות״: זוכה גבר שתקף עובדים סוציאלים

האיש נכנס למשרדי אגף הרווחה בהרצליה, ביקש מהעובדים ״להשתיק את הקולות״ ונקט באלימות שהביאה לשבירת מדפים ולפציעת אחד העובדים. המדינה התעקשה שהוא היה אחראי למעשיו אך בית המשפט קבע שעומדת לו הגנת אי שפיות 

לפני כארבע שנים נכנס אדם למחלקת רווחה בעיריית הרצליה ודרש מהעובדים לעזור לו להפסיק לשמוע קולות. הוא נקט באלימות שהביאה לפציעת אחד העובדים. השופט איתי הרמלין זיכה אותו לאחרונה מחמת אי שפיות לאחר שקיבל את חוות דעת המומחה מטעם ההגנה שקבע כי בזמן המעשים הנאשם היה במצב הזייתי פסיכוטי.

לפי כתב האישום, בספטמבר 2018 בסביבות השעה 11:00 נכנס הנאשם למשרדי אגף הרווחה, פנה למזכירה וצעק: "אני לא יכול לשמוע את הרעש הזה. תשתיקו את הקולות האלה". לאחר מכן לקח מדפי פלסטיק שהיו מונחים על שולחנה של המזכירה והטיח אותם בעוצמה בשולחן ובכך גרם לשבירת המדפים ולשריטת השולחן. בהמשך הוא לקח את מכשיר הטלפון של המזכירה והטיחו בשולחן. מייד לאחר מכן פנה הנאשם לאחת מהעובדות הסוציאליות, וצעק: "אני אחנוק! אני אחנוק!", והושיט ידיו לפנים.

העובדת הסוציאלית נמלטה מן המקום לאחד החדרים האחרים. שני עובדים סוציאליים ניגשו לנאשם והדפו אותו לכיוון היציאה מהמשרדים. כשהגיעו לכניסה, דחף הנאשם בחוזקה את אחד משני העובדים הסוציאליים אל משקוף הדלת והיכה אותו בשני אגרופים. כתוצאה מכך נגרם לעובד הסוציאלי חתך בראש שהצריך תפירה. העובד הסוציאלי המשיך להדוף את הנאשם החוצה, עד שזה נמלט מן המקום.

הנאשם, בעבר מכור לסמים קשים, לא היה מוכר למחלקת הרווחה שבה תקף. המחלוקת בין הצדדים הייתה האם בעת שעשה את המעשים הוא היה אחראי למעשיו או שעומדת לו הגנת אי שפיות הדעת.

בעדותו סיפר הנאשם שבזמן האירוע שמע קולות המכוּונים אליו ומדברים על החזרתו לטיפול או סגירתו "באיזשהו מקום".

המדינה הגישה חוות דעת פסיכיאטרית שלפיה בתקופה הרלוונטית לביצוע העבירות הוא לא היה במצב פסיכוטי פעיל שנבע ממחלת נפש. לשיטת המאשימה, ככל הנראה, התנהגותו הייתה קשורה לשימוש או גמילה מסמים ובמצב זה הוא אחראי למעשיו.

עם זאת, בחקירתה הנגדית הפסיכיאטרית אמרה שייתכן שבשעת ביצוע המעשים היה הנאשם במצב הלוצינטורי (הזייתי) פסיכוטי שכולל הזיות שמיעה.

ההגנה הגישה חוות דעת של פסיכיאטר שקבע כי חומרי החקירה בתיק מעלים שהנאשם חווה ככל הנראה מצב הלוצינטורי. המומחה תהה מדוע הנאשם לא נבדק במיון פסיכיאטרי ולא הוערך מצבו הנפשי על ידי אנשי מקצוע. הוא מתח ביקורת על גישת המאשימה שייחסה את המעשים להתמכרות אף שלנאשם לא נערכה כלל בדיקה לאיתור תוצרי שימוש בסמים בדם ובשתן.

המאשימה השיבה שגם אם הנאשם היה במצב פסיכוטי אין וודאות שסבל ממחלת נפש כך שלא חל הסייג שבדין הפלילי. לדעתה, לא התעורר ספק סביר באשמה אלא לכל היותר "סְפקון", כלשונה.

הכתיב את מעשיו

השופט איתי הרמלין מבית משפט השלום בתל אביב זיכה את הנאשם. הוא כתב כי התנהגותו של הנאשם כמתואר בכתב האישום ובעדויות עדי הראיה, לצד דעותיהם של שני הפסיכיאטרים שהגישו חוות דעת מעלות אפשרות ממשית שמעשיו נעשו בשל מצב פסיכוטי שבו היה.

הוא הוסיף שבהיעדר בדיקה פסיכיאטרית בשעת אמת לא ניתן לאמת את ההשערה שמעשיו של הנאשם נעשו כתוצאה ממצב פסיכוטי שנבע ממחלת נפש. עם זאת, יש לייחס משקל לכך שחוקרת המשטרה שחקרה את הנאשם בסמוך לאירועים התרשמה שאכן מדובר בחולה נפש.

״התנהגותו של הנאשם כפי שהיא מתוארת בכתב האישום ובעדויות עדי הראייה ועדויות המומחים בפניי כמפורט לעיל מעלים הרבה יותר מספק סביר שהנאשם עשה מעשיו כתוצאה מהיותו במצב פסיכוטי שהכתיב את מעשיו״, כתב השופט.

בסיכומו של דבר קבע השופט שלנאשם עומדת הגנת אי שפיות הדעת.

• ב״כ המדינה: עו"ד אילנה קיפניס פרדמן, עו"ד יעל גבריאלי
• ב״כ הנאשם: עו"ד אלון בן זיו, עו"ד רונה שוורץ

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין