מדינת ישראל נ' פלוני

מן הנימוקים שאפרט להלן החלטתי לזכות את הנאשם.

1. לפי כתב האישום, ביום 6.9.2018 בסביבות השעה 11:00 נכנס הנאשם למשרדי אגף הרווחה של עיריית הרצליה, פנה למזכירה, וצעק: "אני לא יכול לשמוע את הרעש הזה. תשתיקו את הקולות האלה". לאחר מכן לקח לפי הטענה מדפי פלסטיק שהיו מונחים על שולחנה של המזכירה והטיח אותם בעוצמה בשולחן ובכך גרם לשבירת המדפים ולשריטת השולחן. המזכירה זזה לאחור כדי לא להיפגע. הנאשם לקח את מכשיר הטלפון שלה והטיחו בשולחן. מייד לאחר מכן פנה הנאשם לפי הטענה לאחת מן העובדות הסוציאליות, וצעק: "אני אחנוק! אני אחנוק!", והושיט ידיו לפנים. העובדת הסוציאלית נמלטה מן המקום לאחד החדרים האחרים. שני עובדים סוציאליים ניגשו לנאשם והדפו אותו לכיוון היציאה מן המשרדים. כשהגיעו לכניסה, דחף הנאשם בחוזקה את אחד משני העובדים הסוציאליים אל משקוף הדלת והיכה אותו בשתי מכות אגרוף. כתוצאה מכך נגרם לעובד הסוציאלי חתך בראש באורך 3 ס"מ שהצריך תפירה. העובד הסוציאלי המשיך להדוף את הנאשם החוצה, עד שזה נמלט מן המקום.

    

2. עובדות כתב האישום אינן שנויות במחלוקת. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה אם בעת שעשה מעשים אלה, היה הנאשם אחראי למעשיו או שעומד לו סייג אי שפיות הדעת. עם זאת, בטרם התייחסות לחווֹת הדעת הפסיכיאטריות אתייחס להיבטים שונים שבחומר הנוסף שבפניי.

    

3. בעדותה של עובדת מחלקת הרווחה תמר (ת/9) היא ציינה שהנאשם "לא הגיע למקום בגלל טיפול או משהו. הוא פשוט טען מהעובדים שיפסיקו לו את הרעשים בראש". עובדת נוספת בשם ענת ציינה בעדותה (ת/8) שהנאשם נכנס בצעקות: "אני לא יכול לשמוע את הרעש הזה. תשתיקו את הקולות האלה. מה זה?". גם העד חנוך ציין בעדותו (ת/4) שהנאשם צעק על ענת: "תפסיקו את הרעש, וחזר על זה המון פעמים, ואמר שזה מפריע לו בעבודה".

    

4. עיון בעדותו של הנאשם במשטרה (ת/13), שנגבתה כ-10 ימים לאחר המקרה, מעלה כי בפתח דבריו אמר הנאשם כי הגיע למשרדי הרווחה מתוך כעס ושהוא שומע דיבורים מלמעלה. לאחר פסקה נוספת של דברים, כתבה החוקרת הערה: "בשלב זה, לאחר שהבנתי כי מדובר בחנ"ש, ממשיכה חקירה בענבל" (חנ"ש - קיצור של חולה נפש). מאותו רגע התמקדה החוקרת בניסיון להבין אילו קולות שמע הנאשם ביום האירוע. הנאשם השיב כי מדובר בפסיכיאטרים שבוחנים אותו, יודעים מאין בא ולאן הוא הולך, משבחים אותו על מעשיו הטובים, ומדברים לציבור כולו ולא רק אליו. ביום האירוע השתולל לדבריו כיוון שהיה בלחץ "מרוב דיבור נון סטופי", אף על פי שלרוב הוא "מדבר איתם". לדבריו, אנשי הרווחה לא עשו לו דבר, אלא "הדיבור באוזניים" מעצבן אותו. בעדות שנגבתה מן הנאשם כ-10 ימים מאוחר יותר (ת/14) הוא שב ואמר ש"אותו יום אחרי שאני כבר שנים אני והמשקפת עלי, והדיבור שנשמע ברקע בראש, באוזניים, הכיוונים שנותנים לי לא תמיד אפשר להבין אותם במלוא המידות". עוד אמר בעדותו השנייה במשטרה: "אני אומר שאם נבוא ונקח אדם ונשים אותו בתוך חדר, בתוך מקום, וכל היום הוא ישמע את כל הדיבור הזה, באיזשהו מקום הדבר הזה קצת מוציא את האדם מריכוז, ולפעמים מכניס אותו לריכוז יותר חזק, והדבר הזה מטה את המידות. הנושא את כל המשקל, שזה אני לוקח בחשבון, ובא לעשות את הדברים מלמטה באמת כמו שצריך, יחד עם זאת האמונה צריכה להיות הדדית, אנחנו כאלוקים אחד ישראל שאנחנו ישרים, רואים אדם שהולך בדרך הישר וחזר בתשובה עם נושא הדרך ארץ והמוסר".

    

5. הנאשם העיד במשפט כארבע שנים לאחר האירוע נושא כתב האישום. בעדותו הראשית סיפר שבעבר היה מכור לסמים מסוגים שונים, אך בשבע השנים שלפני המשפט הוא לא השתמש בסמים. לדבריו, בין הסמים שבהם השתמש היו הירואין וקוקאין. כאשר חי בעבר בגרמניה היה במסגרת טיפולית, אבל הטיפול (שניתן בגרמנית) לא השפיע עליו. הוא חזר לארץ והמשיך להשתמש בסמים, שאף הובילו אותו לבצע עבירות ולהיכלא בגינן. במהלך חייו בישראל השתתף במספר תוכניות גמילה מסמים (בבית סוהר "חרמון", בבית סוהר "צלמון" ובמוסד "קרית שלמה"). בשנים 2014-2015 הצליח לבסוף להיגמל משימוש בסמים. בתשובה לשאלת הסניגור על הקולות ששמע הנאשם לפי כתב האישום, אמר הנאשם שמדובר בקולות המכוּונים אליו ומדברים על החזרתו לטיפול או סגירתו "באיזשהו מקום".