האם הוחתמה על הסכם להענקת דירתה במתנה זמן קצר טרם מותה בגיל 90, כשהיא במצב גופני ונפשי ירוד. בית המשפט פסק כי ניכר מהעדויות שהיא רצתה לחלק את העיזבון באופן שווה בין כל 11 ילדיה.
השופטת תמר סנונית פורר קיבלה לאחרונה תביעה שהגישו 7 אחיות לביטול צוואה והסכם מתנה בו הועברה דירת מגוריה בתל אביב ל-4 מילדיה בלבד. פסק הדין חושף כי האם הייתה נתונה להשתלטות ואווירת פחד מצד שניים מילדיה, שרקמו תכנית להדיר את התובעות מהעיזבון וניצל את מצבה הקשה של האם.
האם הלכה לעולמה ב-2012. בשנה וחצי האחרונות לחייה היא ערכה 7 צוואות בפרק זמן של 10 חודשים בלבד. בצוואה האחרונה הורישה את רוב דירת מגוריה לטובת 4 מילדיה.
חודשיים טרם פטירתה, בעודה מאושפזת בבית חולים, היא חתמה על הסכם מתנה בינה לבין אותם ארבעה ילדים בו העבירה להם את דירתה. חודש לאחר מותה העבירו הארבעה את הדירה על שמם.
זמן קצר לאחר מכן הגישו שבע האחיות המנושלות תביעה נגד הארבעה לביטול המתנה והצוואה.
הן טענו כי במשך כל חייה ובאופן עקבי ורציף האם רצתה שרכושה יחולק באופן שווה בין כל ילדיה. לדבריהן, מאחורי הצוואה והסכם המתנה עומד אחד הנתבעים, שהשתלט על האם בשנה האחרונה לחייה. הן הוסיפו כי בסמוך למותה האם הייתה מוגבלת פיזית ותשושה מנטלית והאח השליט עליה טרור ופחד תוך הפרדתה מבנותיה, ואף אילץ אותה להוריד את תמונותיהן מקירות ביתה.
עוד לטענתן, האם הוחתמה על הסכם המתנה כשמצבה היה מדורדר ולאחר ניתוח ואשפוז ממושך. היא לא הייתה מודעת לתוכן ההסכם ולא ביקשה לתת את הדירה לנתבעים.
הנתבעים טענו מנגד שהצוואה והמתנה משקפים את רצונה העצמאי של האם. לטענתם, התובעות לא הביאו ראיות להשפעה בלתי הוגנת או למעורבות כלשהי מצדם בעריכת המסמכים. הם הוסיפו כי הדרת הבנות נובעת מהתנהגותן כלפיה לאחר האם התאכזבה מהן והחליטה ״להענישן״.
עוד לטענתם, אין בסיס לביטול הסכם המתנה שכן האם הייתה אישה צלולה ודעתנית שידעה בדיוק מה היא רוצה לעשות וקיבלה את ההחלטה ללא השפעה כלשהי.
כמו שוטר
העדות המרכזית עליה הסתמכה השופטת תמר סנונית פורר מבית המשפט למשפחה בתל אביב הייתה של אחת האחיות הנתבעות.
האחות חתמה על תצהיר בסמוך להגשת התביעה בו כתבה כי בשנה האחרונה לחייה של אמה אחד מאחיה נצמד לאם ״כמו שוטר״ ועשה הכל כדי להרחיק את האחיות התובעות ממנה. האחות סיפרה שהאם רצתה שהעיזבון יחולק בין ילדיה שווה בשווה ואהבה את כולם. לדבריה, אין ספק שההסכם נערך בניגוד מוחלט לרצונה של האם והוא תוצאה של פחד, השתלטות וניצול המצב הקשה שהייתה בו.
השופטת ציינה כי בניגוד לעדויות יתר הצדדים עדות האחות הייתה מהימנה ביותר. היא קבעה שעדות זו ויתר הראיות מובילות למסקנה שנוצרה תלות יסודית ומקיפה של האם בשניים מהנתבעים באופן שיצר השפעה בלתי הוגנת שלהם במנוחה.
השופטת השתכנעה שהצוואה לא נערכה מתוך רצון חופשי של האם וקבעה כי היא בטלה.
ביחס להסכם המתנה ציינה השופטת כי מהעדויות עלה שבאופן תמוה אף אחד מהנתבעים לא הודה לאם על המתנה הנדיבה.
לדבריה, האם חתמה על ההסכם כשהיא בקושי מתקשרת ויש ספק מהותי כי היתה מסוגלת להבין את משמעותו ולבחור לבצעו.
בנסיבות אלה ביטלה השופטת גם את הסכם המתנה.
- ב״כ התובעות: עו"ד בועז קראוס
- ב״כ הנתבעים: עו"ד רון דרור
עו"ד מיכל צרפתי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין