בני זוג מהרצליה סירבו לחתום על הסכם פינוי בינוי עם יזמית ונתבעו על ידי 50 בעלי דירות במתחם. התביעה התקבלה לאחר שלא נמצא כי מדובר בסירוב סביר אך ביצוע פסק הדין עוכב בשל כוונת הסרבנים לערער
השופטת הדס עובדיה קיבלה לפני כחודשיים תביעה שהגישו בעלי דירות בהרצליה נגד שכנים המתנגדים לביצוע פרויקט פינוי בינוי במתחם וחייבה אותם בפיצוי בסך 2.6 מיליון שקל ובהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 שקל. בפסק הדין ניתנה לסרבנים הזדמנות לחתום על ההסכם ולא לשלם את הפיצוי אך הם לא חתמו. הזוג הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להגשת ערעור והבקשה התקבלה לאחרונה.
"שיכון ויצמן" בהרצליה הוכרז כמתחם לפינוי בינוי. הוא כולל 32 מבנים המכילים כ-580 דירות. במסגרת הפרויקט היזמית (חברת אזורים) מתכננת לפנות את המבנים ולהקים במקומם שכונה חדשה הכוללת מעל 1,800 יחידות דיור חדשות.
50 בעלי דירות בחלק מהמתחם התקשרו עם היזמית בעסקת פינוי בינוי אך זו מתעכבת בשל סירובם של כמה שכנים.
בעלי הדירות הגישו תביעה נגד הסרבנים וטענו כי מדובר בסירוב בלתי סביר. לדבריהם, השכנים גורמים להם נזק הנאמד ב-33 מיליון שקל אך הועמד לצרכי אגרה על סך של 2.6 מיליון שקל.
בעלי הדירות ציינו שמדובר בעסקה כלכלית. הם הדגישו שהוצעו לסרבנים מגורים חלופיים, בטוחות הולמות וכן ערבות להבטחת דמי שכירות. הסרבנים לא הצביעו על סיבה אישית מיוחדת המצדיקה את סירובם והם אינם קשישים או מעל גיל 80.
הסרבנים טענו כי הם לא מתנגדים לביצוע הפרויקט אבל חולקים על התמורה שהם זכאים לה במסגרתו. לדבריהם, דירתם הורחבה משמעותית על פי היתר בניה כדין ושטחה כיום הוא 156 מ"ר בתוספת 29 מ"ר מרפסות. בנוסף, הם שיפצו את הדירה והשקיעו בה מאות אלפי שקלים. בנסיבות אלה ומאחר שהתמורה שהוצעה להם היא דירה בשטח 139 מ"ר בתוספת 13 מ"ר מרפסת, התנגדותם לחתימה על ההסכם מהווה סירוב סביר. לדבריהם, מגיעה להם תוספת מעבר לתמורה הבסיסית שהוצעה לכל בעלי הדירות האחרים.
פרויקט כלכלי
השופטת קיבלה את תביעת בעלי הדירות ומצאה כי סירוב השכנים אינו סביר בנסיבות העניין. היא ציינה שמחומר הראיות עלה שהפרויקט כדאי כלכלית עבור כלל הדיירים, לרבות הסרבנים, וכי התועלת הכלכלית הצפויה להם היא מעל 800,000 שקל.
בפסק הדין ניתנה לסרבנים "הזדמנות אחרונה" לפנים משורת הדין להסכים להתקשר בעסקת הפינוי בינוי ולחתום על ההסכם ואם יעשו כן לא ייכנס לתוקף החיוב בתשלום פיצוי לתובעים, בסך 2.6 מיליון שקל. רוב הסרבנים ניצלו את ההזדמנות והתקשרו בעסקה לפינוי בינוי.
ואולם, אחד הזוגות נותר בסירובו וביקש לעכב את ביצוע פסק הדין. לטענת בני הזוג פסק הדין שגוי ובכוונתם להגיש ערעור. הם ציינו שמאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתם, לנוכח החיוב הכספי המשמעותי שיחייב הליכי הוצאה לפועל ומימוש דירת המגורים שלהם. הם הדגישו שהחיוב בתשלום עלול להביא לקריסתם הכלכלית.
יתר בעלי הדירות טענו שיש לדחות את הבקשה שכן רק במקרים חריגים ומצומצמים ביותר יעוכב ביצוע פסק דין כספי. לדבריהם, בני הזוג לא הוכיחו כל נזק שייגרם להם מביצוע פסק הדין ולא צירפו ראיות לעניין מצבם הכלכלי.
השופטת הדס עובדיה כתבה כי אף שהבקשה לעיכוב ביצוע לוקה בהיעדר פירוט מספיק של הנזק הנטען ומבלי להידרש לסיכויי הערעור, מאזן הנוחות נוטה לעבר קבלת הבקשה עד למועד הקבוע בדין להגשת הערעור (תחילת נובמבר 2023).
לא ניתן צו להוצאות.
- ב"כ בעלי הדירות: עו"ד אלדר אדטו
- ב"כ הסרבנים: עו"ד נוריאל אור
עו"ד אבי ששו
עוסק/ת ב-
תמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין