פרץ לבית, גנב חפצים יקרים, ולא יישלח למאסר

בשנת 2016, גבר צעיר פרץ יחד עם חבר אל בית בשבי ציון וגנב ממנו חפצים בשווי עשרות אלפי שקלים. אלא שהשופטת שוכנעה כי מאז הוא עבר שינוי עמוק, המצדיק חריגה מהעונש המקובל במקרים מסוג זה.

השופטת איילת השחר ביטון פרלה מבית משפט השלום בקריות החליטה לנקוט בענישה מקלה ובגישה שיקומית, כלפי צעיר שבשנת 2016 פרץ אל בית ביישוב שבי ציון וגנב ממנו כספים וחפצים בשווי עשרות אלפי שקלים.

אף שאין זו הפעם הראשונה שהאיש מעורב בפלילים, ולחובתו אף מאסר על תנאי מן העבר, השופטת שוכנעה כי בזמן שעבר מאז המקרה האיש אכן עבר שינוי חיובי משמעותי ויש לאפשר לו להמשיך בכיוון זה.

לפני כחודשיים הנאשם הורשע בעבירות של גניבה והתפרצות למגורים, לאחר שהודה בכך שבשנת 2016 פרץ יחד עם אדם נוסף לבית בשבי ציון. השניים גנבו שעונים, זהב, כספים במזומן וקורקינט, בשווי כולל של כ-45,000 שקל לפחות. על חברו הוטלו 9 חודשי מאסר בפועל.

במהלך ההליך הנאשם חתם על הסדר טיעון במסגרתו הודה והורשע בעבירות המתוארות. המדינה ביקשה להטיל עלי בין 18 ל-36 חודשי מאסר, לצד עונשים נלווים.

המדינה הפנתה לכך שמדובר באדם שיש לו מספר הרשעות קודמות בעבירות אלימות ורכוש וסמים, ואף טענה כי האינטרס הציבורי גובר על האינטרס הפרטי של שיקום הנאשם.

 מנגד, הנאשם טען שיש לסטות ממתחם העונש המקובל, בין היתר משום שבמשך תקופת ניהול ההליך, הנאשם השתלב בטיפול, מפגין מוטיבציה להשתקם ולנהל חיים נורמטיביים. הנאשם אף הפנה לשירות המבחן – שערך שלושה תסקירים בעיינו לאורך השנים – והמליץ על ניתוב ההליך לדרך השיקומית.

עוד נטען כי במהלך ההליך שהה הנאשם במעצר במשך תקופה, ולאחר מכן במעצר בית בתנאים מגבילים במשך כשנה. בתקופה זו נולדו לו שני ילדים קטנים, דבר ששינה את התייחסותו לחייו.

הנאשם עצמו אמר באחד הדיונים: "אני אעשה הכל כדי לא לאבד את האשה ואת החיים. אני מוכן לכל עונש. אני חושב שיש לי מה להפסיד. אני לא הבנתי את הטעות שעשיתי. אני מבקש הזדמנות אחרונה. עכשיו זה שונה עכשיו אני עם ילד."

גם לטובת החברה

השופטת ביטון-פרלה שוכנעה כי תסקירי שירות המבחן מעידים על כך שהנאשם אכן מתחרט ומעוניין באמת לערוך שינוי בחייו. הוא נרתם לטיפול ואף מפגין אמפטיה כלפי הנפגע. "לעיתים נדרשת 'רקמת תנאים', שהיא בבחינת צירוף נסיבות שעשוי להנביע התוצאות הרצויות בעבור הנאשם ובעבור החברה– כפי שניתן להיווכח באשר לנאשם שלפניי", הוסיפה.

השופטת אף הבהירה כי סטייה ממתחם העונש ההולם למטרות שיקום, לא משרתת רק את אינטרס הפרט, אלא גם את האינטרס החברתי של השבת העבריין אל חיק החברה והגנה על החברה מפני עבירות עתידיות שלו.

בהקשר זה השופטת ציינה כי "לעקרון השיקום 'כוח צנטריפוגלי' המרחיק את הנאשם אל מחוץ למעגל ביצוע עבירות לעתיד לבוא – הוא ובני ביתו המתחנכים על ברכיו".

השופטת אף לקחה בחשבון את העובדה שהנאשם שהה תקופה במעצר, וכן כ-17 חודשים בביתו בתנאים מגבילים.

בסיכומו של דבר השופטת החליטה לגזור על הנאשם 7 חודשי מאסר על תנאי, וכן פיצוי של 5,000 שקל למתלונן. בסכום הפיצוי השופטת התחשבה בכך שהמתלונן קיבל מחברת הביטוח שביטחה את ביתו סכום של 37,000 שקל, וכן 3,000 שקל פיצוי מהנאשם הנוסף שהורשע.

בנוסף, הנאשם יפוקח על ידי שירות המבחן למשך 18 חודשים נוספים.

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בגזר הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין