מדינת ישראל נ' שוק

בהכרעת הדין מיום 8.3.19 הרשעתי את הנאשם בגניבה - עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, התשל"ז 1977 (להלן: חוק העונשין) ובהתפרצות למגורים - עבירה לפי סעיף 406 (ב) לחוק העונשין.

עובדות כתב האישום:

לפי עובדות האישום שהנאשם הודה בהן, במועדים הרלוונטיים לכתב האישום עבד 'אסמעיל' (להלן: האחר) בשיפוצים במלון 'חופית' בשבי ציון; בסמוך למלון התגורר מר צ.מ. (להלן: נפגע העבירה) בבית קרקע שחלונותיו מסורגים ושנהג להותיר באדן חלון הסמוך לדלת הבית מפתח לדלת הכניסה בעבור עוזרת הבית.

ביום 6.12.16, בסמוך לשעה 8:30, הגיע הנאשם לשבי ציון ולאחר שהאחר הצביע לנאשם על בית נפגע העבירה כיעד להתפרצות – פרצו השניים בצוותא חדא לבית נפגע העבירה; הנאשם פתח את הדלת הראשית של בית נפגע העבירה באמצעות המפתח שהניח הנפגע על אדן החלון ונכנס לבית, בעוד האחר נותר מחוץ לבית לתצפת לבל יופרעו במעשיהם בידי אחרים.

בהמשך לאמור וכפי שעולה מהעובדות שבהן הודה הנאשם, הנאשם והאחר גנבו מתוך הבית 700 אירו מתוך כספת קיר ששבר הנאשם באמצעות פטיש, 300 ₪ שהיו מונחים על שולחן הסלון, 4 מטבעות זהב של נפגע העבירה שקיבל בירושה ושווים 15,600 ₪, שלושה שעונים בשווי של 18,000 ₪, מברגה מסוג פיוניר, קורקינט בצבע שחור שנפגע העבירה העריך את עלותו בשווי 4,500 ₪ ושני לדרמנים עם מברגה שנפגע העבירה העריך את עלותם בשווי 1,600 ₪.

ראיות לעונש:

מטעם המאשימה הוגש גיליון רישומו הפלילי של הנאשם (ע/1) ממנו עולה כי לחובתו 8 הרשעות קודמות בגין עבירות אלימות, רכוש, פגיעות בסדרי השלטון והמשפט וסמים. אחרונת הרשעותיו היא בגין עבירת החזקת סמים לשימוש עצמי מיום 24.10.13; עוד ניתן ללמוד מגיליון הרשעותיו של הנאשם כי מרבית העבירות שביצע בעבר הן בתחום עבירות הרכוש, כאשר אחרונת העבירות שביצע בתחום זה היא מיום 22.10.13.

בנוסף, הגישה המאשימה כראיות מטעמה דו"ח מסכם חקירת מז"פ (ע/2), ובו תצלומים המתעדים את אי הסדר שחולל הנאשם בבית נפגע העבירה במהלך מעשה הפריצה והגניבה; עוד הוגשו העתק מכתב אישום ומפרוטוקול הליך ת"פ 63022-10-13 (שלום קריות), המלמדים כי לחובת הנאשם מאסר בר הפעלה בן 7 חודשים שנגזר עליו ביום 15.1.14 לבל יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרור ממאסר עבירת רכוש למעט עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין(ע/3).

טיעוני הצדדים:

בטיעוניה הכתובים לעונש (ע/4) עתרה המאשימה לקביעת מתחם עונש הולם כך שקצהו התחתון יהא 18 חודשי מאסר בפועל וקצהו העליון יהא 36 חודשי מאסר בפועל; נטען כי כב' השופט טורס קבע מתחם עונש הולם בעניינו של האחר – שקצהו התחתון הוא 8 חודשי מאסר בפועל וקצהו העליון הוא 24 חודשי מאסר בפועל; ואולם, כך נטען, הואיל וחלקו של האחר הוא משני לחלקו של הנאשם שלפניי, כפי שגם נקבע בגזר הדין של האחר– יש לקבוע בעניינו של הנאשם מתחם שונה.

לטענת המאשימה, הנאשם פגע בערכי הקניין ושלוות חייו של הפרט; עוד נטען כי הנאשם ביצע המעשים עם אחר בחלוקה ברורה של תפקידים, כאשר לאחר היה תפקיד משני; זוהי, כך נטען, נסיבה שמשפיעה על קביעת מתחם עונש הולם חמור מזה שנקבע אשר לאחר. המאשימה, סמכה עתירתה לעריכת הבחנה בין הנאשם לבין האחר אף בשל כך שלחובת האחר עבר פלילי פחות מכביד מעברו של הנאשם.