בעת האחרונה ישנה תחושה אחרת בפסיקות בתי המשפט לענייני משפחה: השופטים אינם אדישים עוד לשינויים החברתיים ולא מפחדים ליצור פסיקות חדשניות בנושאי משמורת ומזונות קטינים. עו"ד לורית גלבוע מפרגנת לאומץ לבם, אך עדיין מחכה לבואו של מחוקק נועז.
השינויים בתא המשפחתי כבר ברורים לנו היום: לא עוד האם המגדלת והאב המפרנס. ישנם יותר ויותר זוגות מודרניים ששואפים לשוויון ומיישמים אותו גם בחייהם הפרטיים.
אבות מקלחים, מאכילים, מתעוררים בלילה, לוקחים לגן ומסיעים לחוגים. הם גם נשארים בבית עם הילד/ה החולה והופכים להיות חלק משמעותי בחיי ילדיהם לא פחות מהאמא. מה שמאפשר לה, עצמה, את ההזדמנות לפתח קריירה אישית.
אבל מה קורה כשביום בהיר אחד האידיליה מתפרקת, הזוגיות נהרסת והמשפחה מתפצלת? אחרי שההורים מסיימים להילחם על משמורת במקרה שאין ביניהם הסכמה, ונניח למשל, שגם נקבעת להם משמורת משותפת, עדיין נותרת בחלל האוויר שאלת השאלות: מה תהיה פסיקת המזונות? האם, למשל, האב - שמשתכר שכר זהה לגרושתו וחולק עמה זמני שהות שווים - יצטרך לשלם לה גם מזונות עבור הילדים?
להבטיח קיום בכבוד
בפסק דין חדשני בעניין מזונותיהם של תאומים בני שנה וחצי, שניתן בעת האחרונה בבית משפט לענייני משפחה בירושלים (תמ"ש 25400-02-14 מיום 21.10.14), נקבע כי מאחר שהכנסות הצדדים דומות, המשמורת משותפת וחלוקת זמני השהות כמעט שווה, האב ישלם לכל אחד מילדיו 1,000 שקל עבור מזונותיו ומדורו.
מדובר בסכום זעום יחסית לסכומים שנוהגים בתי המשפט לפסוק בדרך כלל, שכן כיום סכום המינימום של מזונות לילד עומד על 1,400 שקל ללא רכיב מדור (שכירות והוצאות המגורים). זהו אחד המקרים הבודדים בו נפסק סכום כזה לפעוטות בני שנה וחצי, ואולם החלטה זו לא ניתנה בחלל ריק.
במקרה הזה, האם הרוויחה קצת יותר מהאב והאופק הכלכלי שלהם היה דומה. כמו כן, חלוקת זמני השהות של הילדים הייתה כמעט זהה (יחס של 6:8). בית המשפט השכיל והבין שכל פסיקה שתחייב את האב בסכום גבוה מזה תפגע בסופו של יום בילדים, שכן אביהם יהיה עסוק במלחמת קיום יומיומית במקום בגידולם.
השופט ערן שילה כתב בפסק הדין: "גם כשאין וגם כשיש משמורת משותפת מתחשבים בתי המשפט בהכנסות שני הצדדים בדרך של איזון כולל של הכנסת המשפחה מכל המקורות והדבר אינו סותר את הדין האישי". כמו כן, ציין השופט שילה שחייבים להגיע לתוצאה המבטיחה גם את צרכי הקטינים וגם את זכותם של ההורים לקיום בכבוד.
אמת היא שאנו עדיין כפופים לדין העברי הקובע שאב חייב לשאת במזונות ילדיו כשהם קטיני קטינים (0-6) באופן מוחלט. עם זאת, בתי המשפט מצליחים, פעם אחר פעם, להימנע מהתנגשות עם הדין העברי ולשלב את פסיקתם העכשווית, התואמת את רוח העתים.
פתאום מתעקשים על דין עברי
בישראל ישנן אלפי משפחות המתאימות למאפיינים של המשפחה המדוברת – ההורים מגדלים יחד את הילדים, משתכרים דומה, מאמינים בשוויון בין המינים ובחלוקת אחריות בתוך התא המשפחתי.
יחד עם זאת, כאשר מתגרשים כמעט תמיד מתעוררת דרישת האם לתשלום מזונות מהאב. אז, היא נזכרת לפתע שהדין העברי לצידה, גם אם היא עצמה מעולם לא טבלה במקווה וגם אם היא התחתנה בכלל בקפריסין בנישואים אזרחיים.
ביני לביני אני תוהה, האם לא הגיעה העת להשליט קצת סדר בכאוס, לתקן איזה חוק או שניים ולקבוע כי במקרים כאלו כל הורה ישא לא רק באחריות לגידול הילדים אלא גם במזונותיהם באופן ישיר? האם לא הגיעה השעה שאב, אשר ילדיו נמצאים עמו חלק ניכר מהזמן לא יחויב לשלם לאימם, רק כי קיים דין עברי? מי ירים את הכפפה? בזמן שהממשלה מתפרקת, אני מניחה שרק עוד ימים רבים יגידו...
* עו"ד לורית גרון גלבוע עוסקת בתחום המעמד האישי
** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין