תקדים חלוקת הרכוש: המחוזי הפריד בין "העץ" ל"פירות" - העליון קבע שזו טעות

"אדם קיבל שתיל במתנה וטיפח אותו יחד עם בן-זוגו עד שהפך לעץ מניב. הגיוני לומר שהשתיל הוחרג מכוונת השיתוף?", תהתה השופטת וילנר בפסק דינה המהפכני

בית המשפט העליון הטיל אתמול פצצה, כשהכיר בגבר כבעלי חצי ממגרש שקיבלה פרודתו במתנה עובר לנישואיהם, מכוח הלכת השיתוף הספציפי. לימים הפך המגרש לקרקע מניבה שסיפקה לאישה לא פחות משבע דירות. שתיים מהן היא מכרה, ובנוגע לחמש שנותרו קבע המחוזי שיש להפריד בין ה"עץ" ל"פירות", ולכן הבעל זכאי לחצי מהדירות בלבד. כעת קבעה השופטת יעל וילנר, באמצעות משל משלה, שלאיש זכויות אף בקרקע.

מדובר בבני זוג שנישאו בשנת 1996 והביאו לעולם שלושה ילדים. מספר שבועות לפני החתונה ניתנה לאישה במתנה מאביה חלקת קרקע חקלאית, והיא נרשמה על-שמה. ב-2002, תוך כדי הנישואים, שונה ייעוד החלקה למגורים, כאשר עוד באותה השנה נכנסה האישה לעסקת קומבינציה - במסגרתה נמכרה הקרקע לקבלן מסוים תמורת שבע דירות בבניין שיוקם עליה.

לימים מכרה האישה שתיים מהדירות והכניסה את תמורתן לחשבון המשותף. ב-2019, לאחר 23 שנות נישואים, הצדדים נפרדו ועלתה השאלה האם הבעל זכאי, מכוח הלכת השיתוף הספציפי, לחצי מחמש הדירות שנותרו, מהקרקע עליה הן בנויות - או גם וגם. החלטת בית המשפט למשפחה הייתה שהוכחה כוונת שיתוף ביחס לדירות בלבד ולא על הקרקע, וזו גם הייתה מסקנת המחוזי.

בפסק דינו מיוני אשתקד קבע המחוזי בלוד, בדעת רוב, שזכאות הבעל הינה ל"פירות" בלבד, כלומר לדירות, ולא לקרקע עליה הן עומדות ("העץ"). מנגד סברה דעת המיעוט שהבעל זכאי גם לחצי מהקרקע. מכאן בקשות הערעור שהוגשו לעליון, אשר נדונו כערעור.

בעוד האישה עתרה להותיר את חמש הדירות בבעלותה הבלעדית, גרס בעלה לשעבר שההחלטה להפריד בינן לבין הקרקע לא נכונה, ואף אינה מתיישבת עם תפיסת בני הזוג לשעבר כי מדובר, הלכה למעשה, במקשה אחת.

החוק תומך בעמדת הבעל

השופטת וילנר, שכתבה את פסק הדין, קבעה באופן דרמטי ותקדימי שהצדק עם הבעל, וכי מכוח הלכת השיתוף הספציפי הוא זכאי אף לחצי מהקרקע, בנוסף ל-50% מהדירות עצמן.

בראש ובראשונה נימקה השופטת כי הקביעה נשוא הערעור, לפיה בני הזוג הסכימו להחריג את הקרקע מגדר השיתוף בדירות, לא גובתה בשום אינדיקציה. היא הבהירה שעצם נתינת הקרקע לאישה במתנה אינה מלמדת, כשלעצמה, על כוונת הצדדים להחריג אותה מהשיתוף ביניהם.

לשם המחשת דבריה היא נתנה דוגמה: "אדם מקבל במתנה שתיל, ומחליט לטפחו יחד עם בן זוגו -עד שזה הופך לעץ מניב פרי. בהנחה שנקבע כי התנהגות בני הזוג מלמדת על כוונת שיתוף בעץ, הרי שעצם העובדה כי השתיל ניתן במתנה לאחד מהם, אינה מלמדת כי בשונה מהעץ, השתיל – הוא העץ בעברו – הוחרג מכוונת השיתוף".

מעבר לכך, ציינה השופטת, הפרדת הבעלות בדירות מזו שבקרקע אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין. כך למשל, סעיף 12 לחוק המקרקעין קובע מפורשות ש"הבעלות בקרקע חלה גם על הבנוי והנטוע עליה, ועל כל דבר אחר המחובר אליה חיבור של קבע".

לפיכך קיבלה השופטת את ערעור הבעל וקבעה שהוא זכאי לחצי מהקרקע עליה בנויה הדירות מכוח הלכת השיתוף הספציפי, בנוסף ל-50% מהדירות עצמן. השופטים דוד מינץ וגילה כנפי-שטייניץ הצטרפו לפסק דינה המהפכני.

• ב"כ הבעל: עו"ד טליה פרדו קופלמן
• ב"כ האישה: עו"ד מיכאל אביב

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.