מזכירה בחטיבת ביניים חויבה לשלם ללבורנטית שעבדה עימה 90 אלף שקל כפיצוי על פרסומים משמיצים בפייסבוק ובפני הממונים, כולל כינויה "נאצית". המזכירה טענה שבסך הכל הביעה את דעתה, אך בית המשפט התרשם אחרת.
בית משפט השלום בתל אביב קיבל בשבוע שעבר תביעת לשון הרע שהגישה לבורנטית שעבדה בחטיבת ביניים בגבעת זאב נגד חברה לעבודה. השופט אביים ברקאי קבע כי ההגנות הקבועות בחוק לא חלות על הנתבעת, משום שהיא ביקשה לפגוע בשמה הטוב של התובעת במכוון.
לפי כתב התביעה שהגישה הלבורנטית ביוני 2014, בין השנים 2012-2014 היא נפלה קורבן למסע הכפשות אכזרי מצד מי שהייתה מזכירת החטיבה. בין היתר נטען כי המזכירה כינתה אותה בפני הממונים עליה "נאצית" בהזדמנויות שונות ובנוכחות עובדים נוספים.
בנוסף, נטען כי במהלך שימוע שנערך לשתיהן עקב תלונה שהגישה נגדה המזכירה, היא חילקה כתבה המספרת על עובדת בכירה שנחקרה בעבירות זיוף ומרמה כרמיזה לכך שהתובעת ביצעה מעשים דומים.
עוד נטען כי המזכירה פרסמה הודעות בגנות התובעת ב"פייסבוק", בהן האשימה אותה בהגדלת שכרה על ידי רישום כוזב, ושלחה למנהלת החטיבה הודעה בה כינתה אותה "אוכלת חינם" ו"ברברית". אם לא די בכך היא גם הפיצה לעשרות עובדים במועצה המקומית הודעת אימייל בה כתבה כי התובעת "יורקת לבאר ממנה היא שותה ומכפישה את ראש המועצה".
התובעת דרשה בתביעתה שהמזכירה תפרסם הודעת התנצלות אצל כל אחד מהגורמים בפניהם הכפישה אותה, ותפצה אותה בגין הפרסומים שהפיצה כנגדה.
מנגד, המזכירה הכחישה את טענות התובעת וטענה כי התובעת היא שהתנכלה לה והטרידה אותה, ואף ניסתה לגרום לפיטוריה. לגופו של עניין היא טענה כי כלל הפרסומים המיוחסים לה אינם מהווים לשון הרע, ובכל מקרה עומדות לה ההגנות הקבועות בחוק מאחר שבסך הכל הביעה דעה בתום לב.
"הצליפה בלשונה ובמקלדתה"
אולם השופט ברקאי לא מצא שום תמימות במעשי הנתבעת וקבע כי היא ערכה נגד התובעת מסע הכפשות מתמשך ומכוון תוך פגיעה חמורה בשמה הטוב.
השופט הסתמך בין היתר על עדות הנתבעת, שהודתה בפניו כי רמזה לממונים שהתובעת ביצעה מעשי מרמה הדומים "אחד על אחד" לאלה שתוארו בכתבה שחילקה להם, וכי כינתה את התובעת "נאצית" בפניהם ובפני אחות בית הספר.
השופט הסביר כי אמנם לא כל קללה היא עילה לתביעת לשון הרע, אך הלכת העליון מ-2006 קבעה במפורש שהכינוי "נאצי" נחשב ללשון הרע.
בנוסף, הוא ציין כי הנתבעת "הרשיעה" את התובעת בביצוע עבירות פליליות חמורות על דעת עצמה, וגם בכך היא חטאה בלשון הרע.
השופט המשיך והתייחס לפרסומים ב"פייסבוק" ולהודעת הדוא"ל שנשלחה לעובדי המועצה ומצא כי הנתבעת "הצליפה בלשונה ובמקלדתה בתובעת" מתוך כוונה לחשוף את ההכפשות בפני אנשים רבים ולפגוע בה.
בסופו של עניין, השופט ברקאי קבע כי מכלול הנסיבות והאירועים במקרה זה מעידים על כך שהנתבעת התנהלה בחוסר בתום לב והתנסחה באופן מטעה המציג את הדברים שכתבה כעובדות, ולכן לא עומדות לה ההגנות הקבועות בחוק.
בהמשך, השופט העיר כי הוא לא מחייב את הנתבעת לפרסם הודעת התנצלות אך התיר לתובעת לפרסם את פסק הדין כתחליף.
לנוכח הנסיבות החמורות השופט החליט לפסוק לתובעת 90 אלף שקל – פיצוי גבוה העומד כמעט על תקרת הפיצוי ללא הוכחת נזק שבחוק לשון הרע – בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 15 אלף שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד שלומי וינברג
- ב"כ הנתבעת: עו"ד שושי שורק
* המחבר לא ייצג בתיק
** עו"ד ערן לב עוסק בתביעות לשון הרע
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין