תנאים מחפירים במתקני הכליאה בישראל

הדו"ח נערך על סמך דו"חות ביקורת של אנשי הסניגוריה הציבורית, שנערכו לאחר ביקורים ב- 15 מתקני מעצר וב- 3 בתי סוהר.

במרבית מתקני המעצר שנבדקו, נמצא כי תנאי המעצר קשים ביותר, אינם עומדים בדרישות חוק המעצרים והתקנות, ופוגעים פגיעה חמורה בזכויות העצורים ובכבודם.

בעקבות כמה מהדו"חות, פנה היועץ המשפטי לממשלה למשטרת ישראל בבקשה לתקן באופן מיידי את הטעון תיקון.

למרות שחלק ממתקני המעצר שופצו לאחרונה, עדיין מופרות גם במתקנים אלו זכויות בסיסיות של עצורים.

הסניגורית הראשית, עוה"ד ענבל רובינשטיין אמרה למערכת PsakDin.co.il, כי "הפתרון הינו שבתי המשפט יתחילו לשחרר עצורים ויפסיקו לגזור מאסרים בפועל, גם כאשר הדבר נדרש, כל זאת רק בשל תנאי המעצר או המאסר לפי העניין".

הסניגור עו"ד יורם סגי-זקס, מחבר הספר "חירות ממעצר" ועורך המדור הפלילי באתר PsakDin.co.il, התייחס אף הוא לממצאים הקשים בדבר תנאי המעצר: "טוב שהסנגוריה הציבורית חיברה דו"ח חשוב זה על מנת להראות - ולא בפעם הראשונה – שהמדינה שוב ושוב לא מקיימת את החוק שהיא אמונה על ביצועו. זכותה של המדינה לשלול את חירותו של אדם, אינה כוללת את הזכות לרמוס את כבודו ואת צלמו.

יש לזכור, כי בקרב העצורים יש לא מעטים שבסופו של יום כלל לא מוגש נגדם כתב אישום, וגם כאלה שבתום משפטם מתברר שנעצרו על לא עוול בכפם. כלפי אלה העוול גדול עוד יותר.

ראוי שהמדינה תנקוט בכל האמצעים על מנת לעמוד בדרישות החוק ולהבטיח את כבודם של העצורים, וכל זאת בחלוף 8 שנים לתוקפו של החוק".

להלן הליקויים הבולטים שפורטו בדו"ח הסנגוריה:-

(לעיון בדו"ח המלא לחצו כאן)

• הלנה על הרצפה ללא מיטה - על אף שחלפו למעלה משש שנים מאז נכנס חוק המעצרים לתוקף, בניגוד לפסיקה מפורשת של בתי המשפט בנושא זה, ותוך פגיעה קשה בכבודם ובבריאותם של העצורים, עולה כי נמשכת, ובהיקף רחב, הפרתה החמורה של הוראת החוק, בדבר החובה לאפשר לכל עצור לישון על מיטה.

כך לדוגמא, מצאו אנשי הסניגוריה כי קטין הולן על כסא בתחנת המשטרה, עד הבאתו לבית משפט.

יצוין כי מהודעת העדכון שהוגשה לבג"ץ בעתירת רופאים לזכויות אדם (בבג"ץ 5678/02) עולה כי ביום 30.12.03 הולנו על הרצפה 251 עצורים בבתי המעצר שבאחריות משטרת ישראל, ו- 516 אסירים במתקני הכליאה שבאחריות שב"ס.

בהקשר זה יוער כי כיוון שבפקודת בתי הסוהר לא נקבעה לאסירים זכות למיטה, המקבילה לזו של עצורים על פי חוק המעצרים, מלין כיום שב"ס מאות אסירים על הרצפה, בעוד שעצורים עד לתום ההליכים לנים על מיטות. ברי כי הבחנה זו עומדת בניגוד להלכה הפסוקה, והיא אבסורדית במיוחד בהתחשב בעובדה כי ישנם אסירים שהכלא הוא "ביתם" לשנים ארוכות.

• תאים קטנים וצפופים - בחינת התנאים הפיסיים בתאי המעצר, כעולה מדו"חות הביקורת, מגלה כי בלמעלה ממחצית מתקני המעצר שנבדקו נתגלתה צפיפות רבה בהחזקת העצורים: מספר המיטות בתאים עלה על המותר, וכך גם השטח הממוצע לעצור בתא היה קטן באופן ניכר מהשטח הקבוע בתקנות.

כמו כן מסתבר כי עקב הצפיפות הקשה הקיימת במתקני המעצר בתי המשפט מתחילים לשחרר עצורים, ו/או לא להטיל עונשי מאסר בפועל, בגלל תופעה זו של הלנת עצורים על הרצפה.

• שלילת הזכות להלך באוויר הפתוח – ב- 8 מתוך 15 מתקני המעצר שנבדקו על ידי אנשי הסניגוריה הציבורית לא ניתנת לעצורים אפשרות לצאת להליכה יומית באוויר הפתוח. כמעט בכל המתקנים הללו נשללת הזכות להליכה יומית גם מעצורים המוחזקים מעל לשבעה ימים, הזכאים לכך לפי חוק, כאשר בחלק מן המקרים מדובר בעצורים המוחזקים במעצר מספר שבועות ואף חודשים. באותם 8 מתקנים בהם לא זוכים העצורים להליכה יומית כלל אין חצר טיולים.

• תנאי אוורור בלתי סבירים - ב- 10 מתוך 15 מתקני המעצר בהם ביקרו אנשי הסניגוריה הציבורית נמצא כי תנאי האוורור בתאים הנם בלתי סבירים, ואינם עונים על דרישת החוק והתקנות. מדו"חות הסניגוריה עולה, כי רבים הם מתקני המעצר, בהם השהייה בתאים קשה מנשוא בשל העדר אוורור. כאשר מתווספים לתנאי האוורור הלקויים גם תנאי צפיפות קשים והעדרה של חצר טיולים, השהות במתקני המעצר הופכת לבלתי נסבלת. יצוין כי גם בכלא שטה, למעט תאי אגף האסירים הביטחוניים החדש שנמצאו מאווררים, היו תנאי האוורור לקויים ביותר ובתאים שרר ריח ביוב מחניק.

• אי הפרדה בין המקלחת והשירותים, ובינם לבין התא – חוק המעצרים והתקנות שבאו בעקבותיו קובעים את החובה להעניק לעצור תנאים תברואתיים הולמים, שיאפשרו לו לשמור על נקיונו האישי באופן שתישמר פרטיותו. לענין תאים משופצים – נקבע כי תהיה הפרדה בין המקלחת לבין השירותים.

בכל מתקני המעצר בהם ביקרו אנשי הסניגוריה נמצאה הפרדה בין השירותים לחלק המגורים של התא, אם כי, לעיתים, מדובר בהפרדה מאולתרת, למשל באמצעות סדין או שמיכה. ב- 11 מתקני מעצר מתוך 15 מתקנים, וכך גם בחלק מהתאים בכלא שטה, בהם ביקרו אנשי הסניגוריה לא נמצאה הפרדה בין השירותים לבין המקלחת, בכל התאים או בחלקם.
יודגש, כי העדר ההפרדה בין השירותים לבין המקלחת מתבטא בכך, שחור הניקוז של שירותי הכריעה נמצא מתחת למקלחת, ועל העצורים להתקלח מעל חור השירותים. ברוב המקרים הדבר מביא ללכלוך ולריחות צחנה, זאת מעבר לפגיעה בכבודם של העצורים.

• אי אספקת אמצעים לשמירה על תנאים היגייניים ותברואתיים – ב- 7 מתקני מעצר מתוך 15 מתקנים שנבדקו נתגלו ליקויים שונים הקשורים לאפשרות של העצורים לשמור על היגיינה אישית וב-6 בתי מעצר לא מספקים לעצורים ציוד אישי בסיסי.

ממספר דו"חות ביקורת עולה, כי קיימים מתקני מעצר בהם התלוננו העצורים על קיומם של חרקים, קרציות וכן חולדות ועכברים המתרוצצים בבית המעצר. בעיה זו מחמירה לאור העובדה, שחלק מהעצורים במתקנים אלו ישנים על הרצפה, כך שבמהלך הלילה הם סובלים מחרקים המטפסים עליהם בשנתם.

גם בבית הסוהר שטה מתברר כי בכל רחבי בית הסוהר זרוקה אשפה, הגורמת לריחות בלתי נעימים ולזיהום אוויר בסביבה. התאים עצמם, בהם מוחזקים האסירים, היו, ככלל, מלוכלכים וריח ביוב עמד באוויר, לצד קירות מרקיבים וצבע מתקלף, כתוצאה מרטיבות במקום.

התנאים הפיסיים בתאי המעצר – ב-8 מתקני מעצר מתוך 15 מתקנים נתגלו מחדלים חמורים בנוגע לתנאים הפיסיים בתאי המעצר, כגון קירות מתקלפים, רטיבות, העדר מקום להכניס לתאים ארוניות לאחסנת חפצים אישיים, העדר שולחן וכסאות בתא.

• אי מתן אפשרות להשתמש בטלפון לעצורים הזכאים לכך - על פי התקנות, לעצורים עד תום ההליכים ישנה זכות לעשות שימוש בטלפון כל יום, פעם ביום, למשך פרק זמן סביר. אולם, מתקן מעצר אחד, מבין אלה שנבדקו, כלל אינו ערוך לספק את הזכות לשיחות טלפון. בשלושה מתקנים אחרים נפגעת מהותית הזכות לקשר טלפוני בשל מחסור במכשירי טלפון ציבורי, או בשל הגבלה על ידי נהלים רק למקרים חריגים.

• תנאים לא נאותים למפגש עם עורך דין – בתקנות המעצרים נקבע כי פגישת עצור עם עורך דינו תעשה ביחידות, בחדר נפרד ובתנאים המבטיחים את סודיות הפגישה, ובאופן המאפשר פיקוח על התנהגות העצור ותנועותיו.

ב- 4 מתוך 15 מתקני מעצר ציינו אנשי הסניגוריה הציבורית, כי אין במקום חדר למפגש עם עורכי דין. בשלושה מתקנים בהם קיים חדר המיועד למטרה זו התעוררו בעיות שיש בהן כדי לפגוע בזכות לייצוג.

גם בכלא שטה מתקשרים האסירים עם עורך דינם באמצעות טלפון שאיכות הקו בו נמוכה, כאשר בין הצדדים מפריד קיר זכוכית. בשל קיומו של קיר הזכוכית האמור, לא יכולה להתבצע העברת מסמכים משפטיים לעיונם של האסירים בזמן ביקור עורכי-דינם, ועל הכל לעבור דרך שירות בית הסוהר. מדובר בפגיעה קשה ובלתי חוקית בחסיון עורך-דין-לקוח, ובצורך בסודיות ופרטיות המפגש.

• מרפאה וטיפול רפואי – ב-3 מתקני מעצר מתוך 15 המתקנים התעוררו בעיות שונות הקשורות בזכות העצורים לקבלת טיפול רפואי הנחוץ להם לשם שמירה על בריאותם, בעיקר עקב מחסור בציוד רפואי ועומס רב על הצוות המטפל.

• מחסור באגף נקי מסמים - בכלא שטה אין אגף נקי מסמים. כתוצאה מכך, כלואים במשותף אסירים המשתמשים בסמים, אסירים שאינם משתמשים בסמים ואסירים המצויים בהליכי גמילה. מצב זה מקשה על האסירים, המבקשים להיגמל מן השימוש בסמים, ועשוי להביא לדרדור מצבם.

• אי סיפוק צורכי דת – בכלא שטה אין מסגד ו/או כנסייה וגם לא מגיעים אליו אנשי דת מוסלמים או נוצרים. זאת על אף העובדה, שכלא שטה מאוכלס ברובו בערבים מוסלמים.

• תלונות אסירים ביטחוניים על אלימות מצד הסוהרים – דו"ח הביקורת של אנשי הסנגוריה מדגיש תופעה חדשה בכלא שטה שעניינה ריבוי תלונות באשר לאלימות קשה ומתמשכת מצד הסוהרים כלפי האסירים – אלימות שאינה מטופלת על ידי צוות ההנהלה במקום.

• העדר תפוסה מלאה בבית סוהר חרמון – בכלא חרמון ישנן 30 מיטות פנויות להחזקת אסירים. על מצב דברים זה יש להצטער, הן משום שנמנע מאסירים רבים ליטול חלק בהליכי השיקום, והן לאור מצוקת המיטות הכללית השוררת בשב"ס.

לדברי הסנגוריה אין המדובר בבעיות או בכשלים נקודתיים ומקומיים, כי אם בבעיה כלל-ארצית, המחייבת פתרון מערכתי מהיר.

המצב הקיים מהווה פגיעה יומיומית בזכויותיהם הבסיסיות של עצורים ואסירים ופגיעה בכבודם כבני אדם.

לפני סיום, יש להזכיר את צווי בית המשפט העליון בבג"ץ 5678/02 ובבג"ץ 1319/03 אשר חייבו את המדינה שלא להלין עצורים ללא מיטה וכן להעניק לאסירים ולעצירים את מלוא זכויותיהם על פי סעיף 9 לחוק המעצרים והתקנות לפיו. יודגש, כי בהתאם להודעה המוסכמת שהוגשה לבג"ץ, הוחלט על הקצאת תקציבים בהיקף של למעלה מ- 100,000,000 שקלים לשם ביצוע הרחבה משמעותית של מספר מקומות הכליאה במדינה ושיפוץ המתקנים הקיימים.

נראה כי הפתרון היחיד לליקויים הקיימים אינו אחר מאשר הקצאת התקציבים הנדרשים לעמידה בחובות המדינה על פי החוק והתקנות. עקרון היסוד לפיו כולם שווים בפני החוק אינו פוסח על המדינה. בהתאם, נראה כי על בתי המשפט לשקול בחיוב את הפתרון המוצע על ידי הסנגורית הראשית, עוה"ד ענבל רובינשטיין, לפיו לא תישלל חירותו של אדם, מבלי שתשמרנה זכויותיו הבסיסיות.

(לעיון בדו"ח המלא לחצו כאן)

* האמור ברשימה זו מבוסס על דו"ח הסנגוריה הציבורית.

** כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המערכת אינה נושאת באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או המצורפים להם.