בעל מגרש בכפר כנא יזם שינוי יעוד של קרקע מ"מסחרי" ל"מסחר שכונתי", והקים בה מסעדה. הוועדה המקומית הוציאה לו צו איסור שימוש, וביהמ"ש תמך בעמדתה שלפיה "מסחר שכונתי" לא כולל בתי אוכל.
השופט אשר קולה מבית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת דחה את עתירתו של בעל מגרש בכפר כנא ושותפו לפתיחת מסעדה על המגרש, וקבע כי השניים פתחו אותה שלא כדין.
ב-1999 פורסמה תכנית מתאר החלה על המגרש, לפיה ייעוד הקרקע היה "מסחרי". בשנת 2012 פורסמה לאישור תכנית "גנ/18587", שהוגשה ביוזמתו של בעל המגרש (העותר 1) ותכליתה לשנות את ייעוד המקרקעין ממסחר ל"מסחר מעורב במגורים" ובמקום אחר צוין בתכנית שימוש "מגורים ומסחר שכונתי".
בשנים שלאחר מכן ניתנו למגרש היתרי בנייה לבנייה מבנה בן שלוש קומות כולל קומה מסחרית.
בשלהי 2018, פתחו בעל המגרש ואדם נוסף (העותר 2) מסעדה בקומת הקרקע. במרץ 2019, הוועדה המקומית לתכנון "מבוא העמקים" הוציאה למסעדה צו איסור שימוש, בהתאם לחוות דעת מהנדס שלפיה "מסחר שכונתי" אינו כולל מסעדה.
העותרים הגישו בקשה לשימוש חורג מהיתר בנייה שלא כללה בקשה לשימוש חורג מתכנית מתאר, אולם הוועדה דחתה את בקשתם.
בבית המשפט העותרים טענו, בין היתר, כי מאחר שהמונח "מסחר שכונתי" אינו קיים בחוק, יש לנקוט בפרשנות המקלה עם האזרח ולהניח שכוונת המחוקק לא היתה לצמצם את היקפי הפעילות המותרים.
לחלופין, העותרים טענו כי הוועדה דורשת מהם להגיש בקשה לשימוש חורג מתכנית, אף שהיה עליהם להגיש רק בקשה לשימוש חורג מהיתר.
לשיטתם, בקשה לשימוש חורג מתכנית מחייבת הסבר לשינוי המבוקש וכפוף להוראות מסוימות של חוק התכנון והבנייה, לפיהן יש לבחון האם מדובר בשימוש המהווה "סטייה ניכרת" מהתכניות, ואילו שימוש חורג מהיתר אינו מהווה "סטייה ניכרת", ותואם מלכתחילה את הוראות תכנית המתאר.
חנייה כאינדיקטור
ראשית הבהיר השופט קולה כי נכון להיום תוקפו של היתר הבנייה כבר פג שכן ההיתר האחרון שעניינו מסחר ניתן ב-2012 לתקופה של 3 שנים. היות שהמסעדה נפתחה ב-2018 לעותרים לא היה היתר בר תוקף ביום פתיחת המסעדה, ולפיכך הדיון במתן היתר לשימוש חורג ממנו תיאורטי בלבד.
מכאן ניגש השופט למחלוקת בדבר משמעות הביטוי "מסחר שכונתי", ובסופו של דבר קבע כי המונח אינו כולל בחובו הפעלת מסעדה.
תחילה פתח השופט בפירוש המילולי הפשוט, ולפיו "מסחר" הוא קנייה ומכירה מרצון של סחורות ושל שירותים, ואינו כולל בחובו מסעדות ובתי אוכל.
השופט אף הצביע על כך שבתכניות קודמות שחלו על השטח נכתב מפורשות "עסקי אוכל ובתי קפה", בעוד שבתכנית הרלוונטית לא הוזכר הנושא של עסקי אוכל, ולא בכדי.
על כך הוסיף השופט: "זאת ועוד דבר חקיקה יש לפרש על פי תכליתו. כל היתר לכל שימוש זקוק כמובן גם מקומות חניה. אין חולק שאין דין מקומות חניה לעסק קטן של מסחר, כדין מקומות חניה לעסק מסוג מסעדה. ההיתר אשר ניתן לעותרים (ובהתעלם מכך שפג תוקפו) כלל בחובו 4 מקומות חניה. ואילו מספר מקומות התוכנית במסעדה הינן פי 4".
השופט חתם והבהיר כי "אין בכך כדי לסתום את הגולל על רצונם של העותרים לפתוח מסעדה, וכל שעליהם לעשות הוא לחזור לסדר הילוכם הרגיל, דהיינו, בקשה להיתר, כפי שאכן נעשה על ידם מלכתחילה".
פסק הדין הסתיים בשלושה סימני קריאה, שכן התברר שהעותרים פתחו לכאורה את המסעדה שלא כדין.
- ב"כ העותרים: עו"ד יפעת כהן
- ב"כ המשיבה: עו"ד עביר אסדי ואח'
עו"ד נחום שר
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין