שכנה שמנהלת מאבק עיקש לסגירת מסעדה שפועלת בבניין בו היא מתגוררת כינתה את בעליה "פולש" ו"עבריין" בפייסבוק. בעקבות זאת היא חטפה תביעת דיבה שהתקבלה בחלקה.
בית משפט השלום בתל אביב פסק לאחרונה פיצוי של 27 אלף שקל לבעל מסעדת "ענתי" בגבעתיים עקב פרסום פוסט משתלח ופוגעני על-ידי שכנה שפועלת ללא לאות לסגירת המסעדה. השופט אילן רונן קבע כי השכנה לא טרחה לבדוק אם לדבריה הבוטים יש אחיזה במציאות, ודחה את טענתה כי בסך הכל הביעה את דעתה.
במהלך יולי 2016 פורסם בפייסבוק כי יתקיים במסעדה אירוע לכבוד יום ההולדת של ראש העיר גבעתיים. אחת השכנות בבניין בו פועלת המסעדה הגיבה לפוסט הזה וכתבה כי שהיא לא מבינה מדוע מסיבה כזו נערכת במסעדה שפועלת ללא רישיון עסק ומשתלטת על שטח ציבורי.
בתגובה נוספת היא כינתה את בעל המסעדה "פולש" שעושה "ככל העולה על רוחו", והאשימה את העירייה בשיתוף פעולה עם "עבריין" תוך שכינתה אותה "רשות פושעת". מיד לאחר פרסום התגובה השנייה בוטל האירוע.
בתביעת לשון הרע שהוגשה נגדה בעקבות הפרסומים הללו טען בעל המסעדה כי דברי הנתבעת גרמו לו ולמסעדה לנזק רב, כולל ביטול האירוע. לשיטתו הפרסומים נעשו בכוונת זדון ומתוך מטרה לפגוע בו, ומכאן שיש לחייב את הנתבעת בכפל הפיצוי שמאפשר חוק איסור לשון הרע – 120,000 שקלים.
בעל המסעדה הוסיף כי נכון שכרגע אין למסעדה רישיון עסק אולם הדבר נבע מטעמים טכניים ויוסדר בקרוב.
במענה לטענות נגדה השיבה הנתבעת שתגובותיה לא נחשבות ללשון הרע שכן דיברה אמת והביעה את דעתה בתום לב. לטענתה, מדובר בתביעת השתקה שנועדה לגרום לה להפסיק למתוח ביקורת על פעילות המסעדה. מכל מקום היא טענה שמדובר בזוטות שלא גרמו למסעדה כל נזק.
חרג מביקורת לגיטימית
השופט רונן התייחס לכל אחד מהפרסומים בנפרד וקבע כי הדברים שנכתבו בתגובה הראשונה אינם נחשבים ללשון הרע. "האפשרות שקורא סביר העובר על כזו תגובה, יראה בה ככזו שעלולה לבזות מי מהתובעים, להשפילם או לפגוע בהם דחוקה ורחוקה ואיננה עומדת כנגד חשיבותו של השיח הציבורי", כתב.
ואולם, השופט רונן קבע כי הפרסום השני היה שונה בתכלית, שכן בתגובה הזו התובעת הטיחה בבעל המסעדה דברים בוטים, מהם עולה כי הוא מתנהל בבריונות ורומס את זכויות האחר.
השופט קבע שלמרות חשיבותו של השיח הציבורי במרחב הווירטואלי מדובר בפרסום מבזה ומשפיל, החורג מביקורת לגיטימית, ועלול לגרום נזק. לכן הוא נחשב ללשון הרע.
בהמשך השופט דחה את טענות ההגנה של הנתבעת לגבי הפרסום השני וקבע כי היא לא הוכיחה שיש בסיס של אמת בדבריה או שהם פורסמו בתום לב. בהקשר זה השופט הפנה לכך שהנתבעת הטיחה בבעל המסעדה האשמות חמורות מבלי לבדוק אותן.
עם זאת, השופט התרשם כי הפוסט פורסם כחלק ממאבק לגיטימי שמנהלת הנתבעת לסגירת המסעדה, ולכן לא מגיע לתובע כפל פיצוי – שנפסק רק במקרים שבהם מוכחת כוונה לפגוע בזדון.
לגבי סכום הפיצוי, השופט הזכיר כי אין צורך להוכיח קיומו של נזק בתביעות לשון הרע ולכן פסק לתובע פיצוי על סמך חומרת הפרסום והתפוצה שקיבל. בסך הכל נפסקו לתובע 27 אלף שקל כולל הוצאות משפט.
* עו"ד רפי בוקר מייצג בהליכי לשון הרע
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין