גיע ניהול ומסעדנות בע"מ ואח' נ' קונקי

לפני תביעה לפיצוי בטענה להוצאת לשון הרע.

בין התובעים, כמפעילי מסעדה, לבין הנתבעת, כדיירת בבניין בו פועלת המסעדה, נתגלעו מחלוקות נוכח התנגדות הנתבעת לפעילות המסעדה, וטענות שלפיהן פוגעת פעילות זו במרקם חיי הנתבעת ויתר דיירי הבניין.

במסגרת מחלוקות אלו, נוכח ידיעה ברשת החברתית, פייסבוק, על הכוונה לקיים במסעדה חגיגת יום הולדת לראש העיר, פרסמה הנתבעת 2 תגובות ובהן הביעה את סלידתה מקיום האירוע במסעדה הנעדרת רישיון עסק. סלידה הכוללת התייחסות למפעילי המסעדה כאל עבריינים הפולשים לשטח ציבורי ועושים ככל העולה על רוחם, ואל העירייה שלא פועלת נגדם כרשות פושעת. לאחר תגובות אלו בוטל האירוע שתוכנן.

לטענת התובעים, מהווים פרסומים אלו הוצאת לשון הרע ויש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים ללא הוכחת נזק בגינם. לטענת הנתבעת מאידך, אין הפרסומים מהווים כלל הוצאת לשון הרע, וכלל שהם כאלו – עומדות לה ההגנות שבדין ובראשן הגנת תום הלב.

המחלוקות אם מהווים הפרסומים "לשון הרע", בפרט בשים לב לכך שנעשו ברשת חברתית, ואם עומדות לנתבעת הגנות – עומדות בטבורה של תביעה זו.

העובדות

1. התובעת 1 (להלן: "התובעת") הינה חברה פרטית. התובע 2 (להלן: התובע") הינו מנהלה ובעל השליטה בתובעת.

   מאז 2002 לערך, מפעילה התובעת מסעדה בשם "ענתי" ברחוב כצנלסון 63 גבעתיים (להלן: "המסעדה"), כאשר התובע עוסק בניהולה של המסעדה.

   הנתבעת הינה בעלת דירה ומתגוררת באותו הבניין בו פועלת המסעדה.

2. במהלך יולי 2016, או בסמוך לכך, הוזמנה עריכת אירוע במסעדה, חגיגת יום ההולדת של ראש העיר גבעתיים, מר רן קוניק. האירוע נקבע ליום 21.7.16.

   בעקבות הזמנת האירוע במסעדה, נעשה ביום 17.7.16 פרסום בעמוד הפייסבוק של אחד ממכרי ראש העיר, ובו הוזמן הציבור לאירוע. כך נחשף הציבור בכללותו לקיומו של האירוע במסעדה.

3. למחרת היום בו פורסם האירוע, ביום 18.7.16, פרסמה הנתבעת תגובה באותו עמוד בפייסבוק, בזו הלשון (להלן: "הפרסום הראשון"):

   "קודם כל ברכות ואיחולים לבביים ליום הולדתו. שאלה למארגני המסיבה, מדוע ולמה חוגגים דווקא בביסטרו ענתי, עסק שפועל ללא רישיון עסק אשר התפרס על שטח ציבורי וללא כל אישור ורשיון מצד עיריית גבעתיים. וזאת כאשר דיירי הבניין הגישו התנגדות ובקשה להסיר את כל ההשתלטות שלו ולאלתר." 

   ומיד לאחר תגובה זו, בו ביום, הוסיפה הנתבעת ופרסמה גם תגובה זו (להלן: "הפרסום השני"):

   "בחירת מקום ממש לא במקום ולתת פרנסה לעבריין אשר פולש ועושה ככל העולה על רוחו. נראה רע ביותר מה עוד שעיריה משתפת פעולה. חבל מאוד שכך פועלים העניינים. רשות פושעת. כך לידיעת כל התושבים פשוט ב י ז י ו ן. ועוד על גבינו."