התובעים טענו כי אחיהם, שצורף כשותף בחשבון אמם, הביא אותה לחרפת רעב בזמן שהתהולל בחו"ל ורכש נדל"ן על חשבונה. השופטת: "תביעה שעדיף כי לא הייתה מוגשת"
דחייה מהדהדת של תביעה כספית אשר הגישו יורשים נגד אחיהם נרשמה לאחרונה בבית המשפט למשפחה בראשון לציון. התובעים טענו כי אחיהם השתלט על חשבון אמם המנוחה וחי חיי מותרות על חשבונה, כשהוא מותיר אותה להתקיים מ-2,000 שקל בחודש בלבד. בנסיבות אלה דרשו התובעים שאחיהם ישלם להם חצי מיליון שקל, אך השופטת הבכירה רבקה מקייס קבעה שאין שמץ של ראיה לטענותיהם וחייבה אותם בהוצאות גבוהות.
שני התובעים והנתבע הם שלושה מתוך תשעה אחים, ילדיה של אישה שהלכה לעולמה בינואר 2020. בתביעה שהוגשה לבית המשפט למעלה משנה אחר כך, באמצעות עו"ד טל פרי ועו"ד ליאורן עמר, העלו התובעים טענות קשות בנוגע ליחס שגילה לכאורה אחיהם-הנתבע כלפי אמם.
לטענת התובעים אחיהם ניצל את היותו שותף בחשבון הבנק של אמם כדי להשתלט עליו, למשוך ממנו כספים ולחיות חיי מותרות שכוללים נסיעות לחו"ל ורכישות דירות באילת לו ולבנו. עוד סיפרו התובעים שאחיהם הפריש לאמם 2,000 שקל בלבד בחודש, תוך שהותיר אותה בחרפת רעב.
אחת האחיות אף העידה שכשהגיעה לבקר את אמה בביתה הבחינה שהמקרר שלה ריק ושהיא אוכלת רק לחם עם בננה. היא הוסיפה כי האם נהגה להגניב לכיסה מזון ממועדון הקשישים על מנת לאכול בבית. אח נוסף העיד שהמנוחה הייתה רעבה ללחם ו"לא היה כמעט כלום בבית".
לשיטת התובעים אחיהם פעל במרמה ובחוסר תום לב, ועליו להשיב לקופת העיזבון 500 אלף שקל.
מנגד טען הנתבע, שיוצג באמצעות עו"ד איתן פלדמן ועו"ד צביקה אבנון, כי מדובר בתביעה קנטרנית שהוגשה בחוסר תום לב וממניעים נקמניים. לדבריו הוא מעולם לא השתמש בכספי אמו לצרכיו האישיים כך שהתביעה חסרת בסיס ויש לדחותה.
אל תשליכני לעת זקנה
"תובענה זו הינה מסוג התובענות אשר עדיף לו לא הוגשה כלל", כתבה השופטת מקייס בראשית פסק הדין.
לדבריה חוסר אמינות התובעים עולה מתוך הודאתם כי חרף מצבה הכלכלי החמור לכאורה של אמם – הם לא שלחו יד לכיסם על מנת לסייע לה. כך, התובעת סיפרה שהייתה בקשר עם אמה ארבע פעמים בשבוע ולמרות זאת נמנעה לעזור לה. מציאות זו, לדברי השופטת, "מצביעה על חוסר תובנה של המצופה מכל אדם, לרבות בפסוק מהמקורות 'אל תשליכני לעת זקנה'".
גם התובע אישר בעדותו כי חרף חרפת הרעב לכאורה שבה חיה אמו, הוא לא סירב שתחזיר לו כסף על התרופות שקנה לה. אחות נוספת העידה שלא מצאה לנכון לסייע לאמה.
ואולם, השופטת התרשמה שבפועל המנוחה חיה חיים נורמטיביים, ושהנתבע ויתר ילדיה מלבד התובעים עטפו אותה בדאגה ובמסירות. השופטת העירה שאם האם הייתה חיה בעוני ומסליקה אוכל ממועדון הקשישים, יש להניח שעובדיו היו מערבים את גורמי הרווחה.
בתוך כך השופטת דחתה את טענת התובעים שלפיה אחיהם עשה שימוש לרעה בכספי אמם. היא קבעה שטענותיהם בדבר הנסיעות לחו"ל ורכישות הדירות מכספי האם הועלו ללא שמץ של ראיה ומכאן שיש לדחותן על הסף לאור הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה".
בסופו של יום השופטת דחתה את התביעה וחייבה את התובעים לשלם לאחיהם שכ"ט עו"ד בסך 60 אלף שקל והוצאות משפט. עוד היא קבעה שלנוכח התנהלותם הדיונית הקלוקלת הם ישלמו 10,000 שקל הוצאות לטובת אוצר המדינה.
לפסק הדין המלא בתיק תמ"ש 8369-04-21
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין