בעלת בניין בשוק הכרמל הגישה תביעת פינוי נגד בעל עסק ששכר את המקום כדין. הוא אמנם חויב לפצות על הפרה זניחה של הסכם השכירות אבל בסופו של דבר היא זו שתשלם לו על הגשת התביעה
בית משפט השלום בהרצליה דחה לאחרונה תביעת פינוי שהגישה חברה שבבעלותה בניין בשוק הכרמל בתל-אביב, נגד דייר מוגן בטענה שפלש למקום. השופט גלעד הס הבהיר כי הדייר מחזיק בחלק מהנכס כדין וההפרה היחידה שביצע לאורך יותר מ-45 שנים הייתה כשהשכיר אותו לזמן קצר ללא אישור, כשחלה בסרטן. בנסיבות אלה, השופט סירב לפנות אותו מהמקום וקבע כי יפצה את החברה ב-25,000 שקלים. עם זאת, מאחר שהטענה העיקרית של הפלישה נדחתה חויבה החברה בהוצאות של 35,000 שקלים. כלומר, בסופו של דבר היא זו שתשלם על הגשת התביעה.
החברה רכשה את הבניין ב-2016 וכשנה לאחר מכן הגישה באמצעות עו"ד נעם ברם תביעת פינוי נגד אב ושני בניו שמפעילים במקום עסק לפירוק ואחסון בשר. הטענה העיקרית הייתה שהם פלשו לנכס ומחזיקים בו שלא כדין.
הנתבעים, שיוצגו באמצעות עו"ד אורי נוה, טענו מנגד כי מדובר בעסק ששכר הסב המנוח בשכירות מוגנת עוד ב-1975 ולאחר שהלך לעולמו האב נכנס לנעליו. מאז ועד היום, למעט תקופה קצרה שבה נאלץ להשכיר אותו כיוון שחלה בסרטן, פועל בו העסק בהתאם להסכם.
החברה טענה לעומת זאת, שגם בהנחה שחלק מהנכס הושכר כדין הנתבעים פלשו לשטח נוסף שמעולם לא הושכר להם. מעבר לכך, היא טענה שיש הצדקה לפנות אותם בכל זאת, משום שלאורך השנים הפרו את הסכם השכירות, בין היתר כשהשכירו את המקום ללא אישור ונטשו אותו לפני 17 שנה.
סעד מן הצדק
השופט גלעד הס קבע כי האב-הנתבע נחשב לדייר מוגן בחנות בגודל 12 מ"ר על-פי הסכם שכירות תקף שנחתם ב-1975. השופט הוסיף כי אמנם הוא השתמש בשטח נוסף מבלי שנחתם לגביו הסכם אבל העובדה שבמשך עשרות שנים אף אחד לא דרש ממנו לפנות את המקום מעידה כי קיבל רשות להשתמש בו. לפיכך, לכל היותר, רשאית התובעת לפנות אותו מהחלק העודף.
השופט הוסיף ומתח ביקורת על כך שהתובעת טענה לנטישת הנכס – לא רק שהיא סתרה טענות אחרות שלה אלא שהיא גם לא הציגה כל ראיה לנטישה, ועדותו של הנתבע על הפעילות במקום הייתה אמינה ולא נסתרה.
עם זאת, השופט קיבל את הטענה שב-2015, כשהנתבע חלה בסרטן ולא יכל לעבוד, הוא השכיר את הנכס להפעלת מסעדה ללא אישור מהבעלים. עם זאת, השופט קבע כי בנסיבות הכוללות לא מדובר בהפרה שמצדיקה פינוי.
"... כאשר אנו מדברים על שנה אחת של הפרה מתוך כ-45 שנות שכירות, כאשר ההפרה נעשתה עקב אילוץ רפואי ולא מרדיפת ממון וכאשר זו תוקנה זה מכבר, פינוי הנתבע 4 ושלילת זכותו כדייר מוגן אינה צודקת ויש לתת לו סעד מן הצדק", כתב.
בסיכומו של דבר השופט קבע כי הנתבע יפצה את התובעת על ההפרה ב-25,000 שקלים ויפנה את השטח החורג. עם זאת, מאחר שהטענה המרכזית של התובעת נדחתה והשופט התרשם שנהגה בחוסר תום לב, היא חויבה בהוצאות של 35,000 שקלים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין