תבע רבע מיליון שקל על ניכור הורי – ביהמ"ש קבע שהאם לא אשמה

אב לשני ילדים בגירים הגיש תביעה נזיקית נגד האם וטען כי היא הסיתה אותם נגדו ואחראית לכך שאין ביניהם קשר. השופטת התרשמה שהילדים נפגעו מכך שהאב הקים משפחה חדשה וחשו שזנח אותם

השופטת איריס אילוטוביץ׳ סגל דחתה לאחרונה תביעה על סך 250,000 שקל שהגיש אדם נגד אשתו לשעבר ואם ילדיו. הוא טען כי היא הסיתה את הילדים נגדו, מחקה את דמותו בעיניהם וגרמה במעשיה לניתוק הקשר ולכך שנותר עם נזקים נפשיים. השופטת קבעה שהוא לא הוכיח את הטענות וכי האם דווקא ניסתה לשמר את הקשר חרף הקשיים.

בני הזוג נישאו ב-1998 ונולדו להם שני ילדים. הבכור, כבן 22 שנה, נמצא על הספקטרום האוטיסטי ומוכר כנכה על ידי הביטוח הלאומי. הצעיר, כבן 20.

ב-2016 אושר הסכם הגירושין של הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין. הוסכם כי הילדים יהיו במשמורתה של האם ולאב נקבעו זמני שהות.

במהלך 2016 החל האב לנהל מערכת יחסים זוגית וב-2017 עבר לגור עם בת זוגו.

לטענת האב, האם פעלה במכוון למחיקת דמותו מחיי הילדים וליצירת ניכור הורי באופן מתוחכם, הדרגתי ומתמשך, החל ממועד הגירושין ועד היום. כל זאת, במטרה לזכות בשליטה מוחלטת ובלעדית על הילדים.

כך למשל, האם פעלה לשנות את שם משפחתם של הילדים והגישה בקשה למינוייה כתומכת החלטות לבן הבכור, מבלי לצרף אותו להליך. לדבריו, באשמת האם הופסקה לינת הילדים בביתו וזמני השהות שלו עימם כבר אינם מתקיימים בביתו. 

לטענת האב נקודת מפנה ביחסים שבינו לבין הילדים התרחשה עת הגיעה האם לביתה של בת הזוג, כשהם שהו שם ללא האב, ו"חטפה" אותם מביתה. מאותו רגע לדבריו הם לא הסכימו לבוא וללון אצלו.

האם טענה מנגד כי האב לא לוקח אחריות על תוצאות והשלכות מעשיו ומחדליו בשנים האחרונות, שהובילו ליחסיו עם הילדים, וחלף זאת מאשים אותה.

האם ציינה שהתובע פוגש את הילדים שהם כבר בגירים, על פי רצונם ובהתחשב בנסיבות, שאינן קשורות במעשיה. לדבריה, מדצמבר 2018 הופסקו הלינות של הילדים בבית האב בשל התנגדותם ואין לכך קשר לאירוע בו לקחה את הילדים מביתה של בת הזוג מתוך דאגה כנה למצבו של הבן הבכור.

שקט על שמריו

השופטת איריס אילוטוביץ' סגל מבית המשפט למשפחה בתל אביב דחתה את התביעה. היא קבעה שהתובע לא הצליח להוכיח כי יחסיו עם הילדים נוצרו בשל הסתה או ניכור. "עדותה של האם, כי חרף כל הקשיים ביקשה לשמור את קשר בין האב לבין הילדים הייתה אמינה וקוהרנטית", כתבה.

השופטת מצאה דווקא כי התובע במעשיו ובהתנהלותו גרם להתרחקות בינו לבין הילדים.

באשר לאירוע ה"חטיפה" כתבה השופטת כי מעיון בהתכתבות בין האם לבין הבן הבכור עולה הרושם כי היא לא פעלה במטרה להביא לניכור הורי או להסתה אלא מתוך דאגה כנה לבנה.

בנוגע לשינוי שם המשפחה של הילדים, השופטת לא מצאה שהדבר מעיד על ניסיון של האם למחוק את דמות האב מחיי הילדים ושהדבר נעשה מרצונם לנוכח תחושתם שהאב הקים משפחה חדשה וזנח אותם.

השופטת ציינה כי היה ראוי שהאם תצרף את האב לבקשתה למנות אותה כתומכת החלטות לבן הבכור, אך שמכאן ועד לניכור הורי הדרך עדיין ארוכה.

עוד כתבה השופטת שהאב שקט על שמריו והגיש את התביעה הנוכחית כתביעה ראשונה בעניין קיום זמני השהות ולא נטל אחריות כלשהי למצב שנוצר. היא המליצה לו להניח את חרבו ולנסות להתקרב לילדיו בדרך אחרת.

האב חויב בהוצאות ושכ"ט בסך 30,000 שקל.

• ב"כ התובע: עו"ד חנה כהן ואח'
• ב"כ הנתבעת: עו"ד לירית אביטל בר נתן

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין