פס"ד בתביעה נזיקית של אב בטענה לניכור הורי לשני ילדים משותפים שגרמה האם

לפניי תביעה נזיקית על סך 250,000 ₪, בגין טענה לנזק נפשי ופיזי בשל הסתה וניכור הורי.

השאלה העיקרית העומדת בבסיס פסק דין זה, היא האם ניתן לראות במעשיה של הנתבעת כאלו המהווים ניכור הורי, אשר מצדיק חיוב בפיצוי מכוח דיני הנזיקין.

אילו עיקר הסוגיות המונחות לפתחי והדורשות הכרעה.

רקע עובדתי רלוונטי והשתלשלות ההליך

1. מר ל.ד. (להלן-"האב" או "התובע") והנתבעת (להלן-"האם" או "הנתבעת") נישאו זה לזו ביום 14.9.1998.

2. מנישואין אלה נולדו לצדדים שני ילדים:

   י', יליד 25.1.2001, כבן 22 שנים, נמצא על הספקטרום האוטיסטי ומוכר כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי.

   י', יליד 4.2.2003, כבן 20 שנים (להלן-"הילדים").

3. ביום 27.10.2016 אושר הסכם גירושין של הצדדים ואשר קיבל תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט (תה"ס 67624-09-16) (להלן-"הסכם הגירושין").

4. אלה הם סעיפי הסכם הגירושין הרלוונטים לענייננו:

   בסעיף 5 הוסכם, כי הילדים ישארו במשמורתה של האם.

   בסעיפים 7-6 הוסכם, כי זמני השהות בין האב לבין הילדים יהיו בתיאום ובהסכמה. בהיעדר הסכמה, זמני השהות בין האב לבין הילדים יהיו בימים ב' ו-ד' החל מהשעה 17:00 כולל לינה, וכל סוף שבוע שני לסרוגין ביום ו' מתום המסגרת החינוכית ועד ליום שבת בשעה 19:00.

   בסעיפים 14-11 הוסכם, כי זמני השהות במהלך החגים והחופשות, יהיו שויוניים.

   בסעיפים 24-23 הוסכם, כי על הצדדים למנוע פגיעה בילדים בשל הגירושין ולהתייחס לילדים בכבוד ואהבה, ולעשות את כל המאמצים למניעת הסתה מצד משפחות הצדדים.