שני עובדים שהועסקו בחברה לניהול סיכונים פיננסים התפטרו בינואר 2013 והקימו חברה מתחרה. מעסיקם הקודם תבע אותם על גניבת סודות מסחריים והפרת הסכם למניעת תחרות. התביעה נדחתה ברובה המכריע ונקבע כי תניית איסור התחרות שבהסכם לא הייתה סבירה.
חברת "אופקים פיננסיים" שעוסקת בניהול סיכונים פיננסיים תבעה שניים מעובדיה בטענה כי גזלו ממנה סודות מסחריים והפרו את התחייבותם לא להתחרות מולה.
לייעוץ בתחום:
עורך דין עבודה
הנתבעים, שהועסקו בחברה כשלוש שנים, התפטרו ממנה בינואר 2013 ומיד החלו לעבוד בחברת "אפסייד" אותה הקימו ימים ספורים קודם, במטרה לתת שירותים בתחום ניהול הסיכונים הפיננסיים.
בתביעה שהגישה בדצמבר 2013 טענה "אופקים" כי הנתבעים גזלו את סודותיה המסחריים ופעלו ב"חוסר תום לב קיצוני" תוך הפרת חוזה העבודה שלהם בו התחייבו לשמור על סודיות ולהימנע מתחרות מולה.
לדבריה, עוד במהלך עבודתם הנתבעים פנו ללקוחותיה על מנת לשדל אותם לעבור לעבוד איתם, תוך שהם מנצלים מידע אליו נחשפו על מנת להציע להם תנאים משופרים.
התובעת הוסיפה כי העובדים עשו שימוש ברשימת אנשי הקשר שלה – רשימה סודית שכללה מלבד פרטיהם האישיים של הלקוחות גם מידע הנוגע לצרכים האינדיבידואלים המקצועיים של כל אחד מהם.
"אופקים" דרשה מהנתבעים פיצוי של 700,000 שקל בתוספת השבת בונוסים ששילמה להם בסכום כולל של מעל 100,000 שקל.
הנתבעים הכחישו שפנו ללקוחות התובעת או שידלו אותם. לדבריהם, "רשימת הלקוחות" של התובעת לא הייתה סודית כלל ופורסמה באתר האינטרנט שלה.
הנתבעים הוסיפו כי הסכמי ההעסקה שלהם כללו מגבלות "גורפות ובלתי חוקתיות" על חופש העיסוק ואין מקום לתת להם תוקף. במיוחד לנוכח העובדה שעבדו ב"אופקים" זמן קצר יחסית ומשכורותיהם לא היו גבוהות במיוחד.
צעד אמיץ
השופט דורי ספיבק מבית הדין לעבודה בתל אביב הדגיש בפתח דבריו כי לכל עובד זכות יסודית לממש את כישוריו, גם על ידי תחרות עם מעסיקו לשעבר.
לקביעת השופט, ההוראות בהסכם העבודה של הנתבעים האוסרות עליהם תחרות עם החברה למשך שנה מסיום עבודתם אינן סבירות, ולנתבעים לא ניתנה הכשרה מסוימת או שכר גבוה במיוחד שיצדיקו מגבלה גורפת זו.
עם זאת השופט השתכנע כי השימוש שעשו הנתבעים ברשימת הלקוחות של התובעת היה שימוש ב"סוד מסחרי". לדבריו, אמנם חלק מרשימת הלקוחות פורסמה באינטרנט אך רוב הרשימה הייתה סודית. כמו כן, הרשימה כללה גם מידע רגיש על הלקוחות כמו ההיסטוריה העסקית והפיננסית שלהם והנתבעים השתמשו במידע פנימי זה כדי להגדיל את האטרקטיביות שלהם מול אותם לקוחות.
אף על פי כן, השופט סבר כי שימוש זה אינו מצדיק פיצוי שכן הוכח שלחברה החדשה עברו כ-7 לקוחות בלבד, פחות מ- 2% מלקוחות "אופקים", ולא מדובר היה ב"גזילה מאסיבית" של לקוחות וניכר כי הדבר לא השפיע על רווחיה של התובעת כלל.
השופט סיכם כי נראה שהמניע להגשת התביעה היה "עצם העובדה שהנתבעים הרהיבו עוז להתחרות". לדבריו, הצעד שעשו הנתבעים, צעירים בראשית דרכם המקצועית, היה לא פשוט ואמיץ.
בסופו של דבר דחה השופט את התביעה ברובה. לטובת התובעת נפסק פיצוי של 25,000 שקל מכיוון שהוכיחה שהנתבעים עבדו מול אחד הלקוחות בתקופה בה היה בתוקף צו מניעה שניתן בתחילת ההליך.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב"כ התובעת: עו"ד חיה שפיגל, עו"ד חגית חרס
- ב"כ הנתבעים: עו"ד ניר הראל
* עורכת דין אבישג ראבד עוסקת בדיני עבודה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין