תבע מאות אלפי ש' ממוכרי הדירה בגלל טעות סופר בהסכם מכר

הרוכש טען להטעיה לגבי גודל המחסן שצמוד לדירה. השופט קבע שהוא היה מודע לטיב הנכס לפני שהתקשר בעסקה וחייב אותו ב-35,000 שקל הוצאות על הגשת תביעת סרק 

שופט בית משפט השלום באשקלון עידו כפכפי דחה לאחרונה תביעה לפיצויים של כ-400 אלף שקלים בטענה להפרת הסכם למכירת דירת גן בעיר עקב הטעייה מצד המוכרים בנוגע לשטח המחסן המוצמד. טענת המוכרים כי מדובר בתביעת סרק שמתבססת על טעות סופר תמימה בהסכם המכר התקבלה. בפסק הדין נקבע כי התובע היה מודע לשטחו האמיתי של המחסן וכי התביעה הוגשה רק כדי ליצור משקל נגד לתביעה שהוגשה נגדו עקב איחור בתשלומים. הוא חויב לפיכך בהוצאות מוגברות של 35,000 שקלים על שימוש לרעה בהליכי משפט ובזבוז זמן שיפוטי.

אשתו המנוחה של התובע ניהלה את המשא ומתן ובדצמבר 2015 חתמו בני הזוג על הסכם לרכישת הדירה תמורת 1,130,000 שקלים.

בתביעה שהגיש התובע לפני כשנתיים וחצי הוא טען כי בהסכם נכתב כי המחסן של הדירה בשטח של 81.6 מ"ר ואילו גודלו כ-3 מ"ר בלבד.

התובע טען כי אשתו לא בדקה את המחסן והוא עצמו גילה על ההטעיה רק ב-2017, כשביקש לאחסן בו ריהוט. לטענתו, המוכרים הטעו אותו והפרו את ההסכם ולפיכך עליהם לשלם לו פיצויים מוסכמים ולפצות אותו עבור שווי של מחסן בשטח המובטח והוצאות אחסון רהיטים. בסך הכל הוא תבע 396,770 שקלים.

הנתבעים טענו מנגד כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב, כתגובה לתביעה שהגישו נגד התובע בעקבות איחור בתשלומים (במסגרתה זכו בשנה שעברה בפיצויים המוסכמים). הנתבעים ציינו כי מדובר בסך הכל בטעות סופר כשהכוונה בהסכם הייתה לשטח הגינה.

הנתבעים הבהירו כי התובע לא העלה שום טענה בקשר למחסן בכתב ההגנה לתביעה שהגישו, וגם לא סביר שייזכר באי-ההתאמה יותר משנה לאחר המסירה. הם הוסיפו כי טענת התובע חסרת היגיון משום שלדירות רגילות בבית משותף אין מחסן בגודל כזה, ומלבד זאת, אשתו ראתה את המחסן ואף ביקשה מהם לצבוע אותו.

תביעת הרתעה

השופט עידו כפכפי קבע כי עצם השיהוי בהעלאת הטענה לגבי המחסן "מטיל צל כבד על התביעה" ומעלה את החשד שהתביעה נועדה להרתיע את הנתבעים ולגרום להם לסגת מהתביעה שהגישו נגד התובע.

אף לגופו של עניין התרשם השופט כי הנתבעים צודקים ומדובר בסך הכל בטעות סופר תמימה. השופט ציין כי מנסח הטאבו והתשריט אפשר ללמוד כי השטח שנכתב בהסכם התייחס למעשה לחצר. עוד הוסיף השופט כי לא סביר שהתובע ציפה למחסן ששווה בגודלו לשטח הדירה כשהוא ממוקם בקומת מחסנים של בית משותף.

מעבר לכך, התובע לא הוכיח שהמוכרים הטעו את אשתו המנוחה בשלב המשא ומתן, וטענתם כי היא ראתה את המחסן לא נסתרה ואף גובתה בעדות המתווך. השופט הוסיף כי מכל מקום קשה להאמין שהדירה נרכשה מבלי לבדוק את המחסן, מה שהמנוחה חתמה על פרוטוקול מסירה שמאשר כי הדירה לשביעות רצונה.

לפיכך נקבע כי הנתבעים לא הטעו את התובע וכי הוא ורעייתו ידעו היטב מהו טיב הנכס, כך שהטעות בהסכם לא משנה דבר. השופט חייב את התובע בהוצאות משמעותיות של 35,000 שקלים על הגשת תביעת סרק בסכום מנופח תוך שימוש לרעה בהליכי משפט ובזבוז זמן שיפוטי יקר.

• ב"כ התובע: עורך דין ניר יאיר
• ב"כ הנתבעים: עו"ד דיני מקרקעין אופק בלאיש

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין